היבטים פילוסופיים ואתנוגרפיים באכפתיות כפדגוגיה

של, ת' (2013). היבטים פילוסופיים ואתנוגרפיים באכפתיות כפדגוגיה. בתוך ב' אלפרט וש' שלסקי (עורכים), הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך (עמ' 435-398). תל-אביב: מכון מופ"ת.

מחקר זה בוחן את יישומה של הפילוסופיה של אכפתיות (caring) במעשה החינוך וההוראה דרך התבוננות מקרוב בשני מורים המלמדים בבתי ספר יסודיים בעיר לוס אנג'לס בקליפורניה שבארצות הברית. המחקר כלל שהייה כפעם בשבוע בכל בית ספר לאורך שנת לימודים אחת עד שנתיים, ראיונות עם מורים ותלמידים, תצפיות פתוחות ושיחות לא פורמליות.

מחברת המאמר בוחנת כיצד שני המורים מגדירים אכפתיות וכיצד הם מנסים לשלב בין תפיסותיהם לתפיסות האכפתיות בפדגוגיה שלהם. אחד המורים לימד בבית ספר ציבורי, באזור קשה מאוד מבחינה סוציו-אקונומית ומוכה אלימות. האוכלוסייה בבית ספר זה היא לטינית ברובה ואחוז נמוך ממנה הוא של אסיאתים, הנחשבים למהגרים ממדינות במצוקה כלכלית, כמו הפיליפינים וויאטנאם.

המורה האחרת לימדה בבית ספר פרטי, באזור סוציו-אקונומי בינוני במחוז לוס אנג'לס (בקאלבר סיטי). מרבית התלמידים בבית ספר זה נמנים עם המעמד הבינוני-גבוה ומעלה. לשני המורים חזון די דומה, ושניהם מתמודדים עם ילדים שיש להם חסך רגשי, ללא קשר למצב הכלכלי בבית, שכן מעמד חברתי-כלכלי אינו בהכרח מדד לאושרו של הילד.

אכפתיות דורשת תהליך של רפלקציה ביקורתית עמוקה וכנה. תהליך זה דורש עימות אישי-פנימי, שיכול להוביל לאי-נוחות רגשית ומחשבתית, מאחר שהוא עשוי לערער על העולם המוכר לנו. המחקר בוחן כיצד מורים אלו מנסים ליישם אכפתיות, אמפתיה, חמלה וכיבוד הזולת מתוך האנושיות של הילד ושל המורה יחדיו, דהיינו, ממקום של שחרור המחשבה והרגש על מנת להכיל את האחר ולהתמודד פחות עם תחושת איום פנימי שלהם כמורים.

שני המורים מלמדים אותנו, באמצעות סיפוריהם האישיים, שהיעדר פתיחות לאחר הוא מכשול למימוש עצמי ולחיזוק רגשי שלהם עצמם ושל תלמידיהם, שיכול להשפיע רבות על צמיחתם האקדמית של שני הצדדים. למרות המגבלות הקיימות מצד המערכת, בכוחו של המורה לסייע לתלמיד לגלות את עצמו ולחזק את פתיחותו כלפי החשיבה והרגש שלו עצמו ושל אחרים.