בואו נחפש דרכים אחרות לשיפור בית הספר
נבו, ד' (2012). בואו נחפש דרכים אחרות לשיפור בית הספר. הד החינוך, פ"ו(2), 30-28.
מבחני המיצ"ב נהיו עניין מרכזי בחיי בית הספר; הם זוכים לתשומת לב רבה בקרב מורים, הורים ומנהלים, ונוטלים לא מעט זמן ותשומת לב מעבודתם החינוכית. מבחני המיצ"ב נועדו למלא שלושה תפקידים עיקריים. ראשית, הם נועדו לספק למשרד החינוך מידע שוטף על הישגי מערכת החינוך. המשרד זקוק למידע זה לצורך התוויה ויישום של מדיניות על בסיס נקודות החוזק והחולשה של המערכת. שנית, מבחני המיצ"ב נועדו לשרת את זכות הציבור לדעת – זכות בסיסית בכל חברה דמוקרטית. זכותם של כלל אזרחי המדינה, גם מי שאין להם ילדים בבית הספר במועד זה או אחר, לדעת מה קורה בבתי הספר. שלישית, הם נועדו לשמש כלי להגברת המוטיבציה בקרב מורים, מנהלים וגורמים אחרים לשפר את תפקודו של בית הספר.
המיצ"ב יכול וצריך למלא בצורה ראויה את שני התפקידים הראשונים – שקיפות ואספקת מידע לניהול מערכת החינוך – אם כי בצורה צנועה יותר. בשנה שעברה השתתפו במבחני המיצ"ב 113,150 תלמידים מ-1,149 בתי ספר. אם לא רוצים להשתמש במבחן כשוט מוטיבציוני לכל בית ספר, אלא כדי לאמוד את הישגיה של מערכת החינוך, אפשר להסתפק במדגם מייצג קטן בהרבה שנבחר בצורה שיטתית ובעלות נמוכה יותר. במחקרים הבינלאומיים (פיזה, טימס וכו') שישראל משתתפת בהם בשנים האחרונות נבחנים בדרך כלל כ-4,500 תלמידים בלבד ממדגם ארצי מייצג של 150 כיתות.
הגישה שאפשר לשפר בית ספר באמצעות לחץ של מבחנים סטנדרטיים חיצוניים התגבשה בארצות הברית בשנות השבעים של המאה העשרים. הרעיון של אחריותיות (accountability) שימש את מערכת החינוך האמריקאית במרבית הרפורמות שלה, ובתחילת המאה העשרים ואחת אימצה אותו מערכת החינוך הישראלית בהתלהבות בהתאם להמלצות ועדת דוברת. אבל אנחנו, בניגוד לאמריקאים, לא ליווינו את יישום רעיון האחריותיות במחקר מתאים שיבדוק את יעילותו.
מחקרים רבים בארצות הברית בדקו את יעילותן של רפורמות המבוססות על שימוש במבחנים ככלי מרכזי לשיפור מערכת החינוך. הנה כמה ממצאים: (1) בדרך כלל נמצאה עלייה בהישגי התלמידים משנה לשנה במבחנים הסטנדרטיים שהועברו במדינות השונות, אך לא במבחן הכלל-ארצי האחיד, שמועבר על ידי גורם פדרלי (NAEP); (2) מה שלא בוחנים לא מלמדים. יש לבתי הספר נטייה שלא ללמד נושאים שאינם כלולים במבחנים (כאשר המבחנים בודקים רק שפה ומתמטיקה יש ירידה ניכרת בהוראת המדעים ולימודי האזרחות); (3) אין שיפורים מערכתיים בבית הספר (סגנון ניהול, שיפור שיטות הוראה, שיפור דרכי הערכה וכו') גם כשיש שיפור בהישגי התלמידים; (4) נתגלו תופעות מדאיגות של טוהר בחינות (העתקות, מורים עוזרים לתלמידים בשעת המבחן, מורים מעודדים תלמידים חלשים שלא להגיע לבית הספר ביום הבחינה); (5) גוברת ההשתלחות במורים (teacher bashing) – האשמתם בכישלון תלמידיהם ופגיעה במעמדם המקצועי.
ממצאים דומים עלו גם בוועדת המומחים שמינה משרד החינוך לצורך ההגנה בבית המשפט מפני התביעה לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב. הוועדה סקרה את התוצאות השליליות הפוטנציאליות של מבחנים עתירי סיכון (high-risk tests) – מבחנים שהשימוש בציוניהם מאיים על התלמידים ומוריהם. משרד החינוך טען כי מבחני המיצ"ב יהפכו לעתירי סיכון אם ההורים יקבלו את תוצאות בית הספר של ילדיהם. אך מבחני המיצ"ב הם מבחנים עתירי סיכון גם בלי שתוצאותיהם יימסרו להורים, שכן הם עומדים לרשות מנהל בית הספר, מפקח הרשות המקומית (אמנם משרד החינוך מסרב להעביר אותן לידיו, אך הוא יכול לדרוש אותן מבית הספר). כל אלה עלולים לאיים על המורים ועל בית הספר אפילו יותר מההורים, כדברי השופט ריבלין בפסק דינו: "ניתן להניח, כי אימת המנהל איננה פחותה בדרך כלל מאימת הציבור".
בישיבה מיוחדת של ועדת החינוך של הכנסת בעקבות החלטת בית המשפט העליון על פרסום ציוני המיצ"ב קראה יו"ר הוועדה, עינת וילף, למערכת החינוך "לעצור את המשך השימוש במיצ"ב עד לבירור משמעותו". משרד החינוך קיבל דוח מוועדת המומחים שהוא עצמו מינה והוא (הבה נקווה) למד אותו היטב והבין את הנזק שמבחני המיצ"ב כ"מבחנים עתירי סיכון" עלולים לגרום למערכת החינוך (ולא רק בגלל פרסומם בכלי התקשורת). מחבר המאמר קורא להנהלת משרד החינוך להפסיק לאלתר את השימוש במבחני המיצ"ב לצורכי אחריותיות והערכה חיצונית של בית הספר. אפשר ואף רצוי להשתמש בהם לצורך הערכה פנימית של בית הספר ואף לסייע לבית הספר לפתח אפיקים נוספים בהערכה בית ספרית, כגון הערכה של תכניות לימודים ופרויקטים בית ספריים.
משרד החינוך כבר הודיע שיכבד את פסיקת בית המשפט העליון. מחבר המאמר מקווה שהוא יכבד את זכות הציבור לדעת מה נעשה במערכת החינוך שלו, ולא רק בעניין מבחני המיצ"ב, וגם יקיים את חובתו לבסס את החלטותיו על מידע מהימן ותקף בנוגע לתחומים רבים במערכת החינוך. את שני אלה אפשר להשיג באמצעות מבחנים סטנדרטיים במדגם ארצי מייצג וקטן בהיקפו, שלא יהווה מטרד לבתי הספר וגם יאפשר לאסוף מידע מקיף יותר על מערכת החינוך – יותר מהמידע המתקבל משאלוני מיצ"ב שטחיים המועברים לעשרות אלפי תלמידים במאות בתי ספר.