מה יכולים אוהבי-טכנולוגיה ללמוד מאוניברסיטאות ימי-ביניימיות
Ferguson, N. (2025). What technophiles should Learn from medieval universities. University of Austin (UTAX). YouTube
עיקרי הדברים:
- על האקדמיה ליצור "מנזרים": מרחבים מבודדים שבהם ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא מהם את כל המכשירים הדיגיטליים
- יש להניח שכל הלימוד מחוץ למנזר ייעשה תוך שימוש בבינה מלאכותית
- בתוך המנזר יוקדש זמן לקריאת ספרים מודפסים; דיון בטקסטים ופתרון תרגילים; כתיבת עבודות ותרגילים באמצעות עט ונייר; ומבחנים בעל-פה ובכתב תחת תנאים נוקשים ופיקוח הדוק
- אסור לאקדמיה לדחות או לנתק את עצמה מהטכנולוגיה החדשה. היא חייבת ללמוד להשתמש בה
- אבל אם אנחנו רוצים לדעת איך ללמוד, אז אנחנו גם צריכים להיות מסוגלים להתנתק מהטכנולוגיה למשך חלק מהיום, לאורך כל הקריירה האקדמית שלנו
- זה יהיה אחד המאפיינים המגדירים של האוניברסיטה של העתיד: שהיא תדמה למנזרים באוקספורד, בקיימברידג' ובאוניברסיטאות עתיקות-יומין אחרות: שרידים של עידן לימודי שונה לגמרי, ולמעשה במידה מסוימת גם קדם־מדעי
בהרצאה שנשא באוניברסיטת אוסטין שהוא אחד ממקימיה, טען ההיסטוריון הבריטי-אמריקאי ניל פרגוסון כי על האקדמיה להתמודד עם אתגרי הבינה המלאכותית באמצעות הקמת "מנזרים": מרחבים מבודדים שבהם ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא מהם את כל המכשירים הדיגיטליים.
להרצאה המלאה (הקטע על התמודדות האקדמיה עם הבינה המלאכותית מתחיל בדקה 25:58)
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על בינה מלאכותית
לדבריו, מיד לאחר ההשקה של צ'אט ג'י־פי־טי, כבר בינואר 2023, סקר מצא ש־90% מהסטודנטים כבר השתמשו בו כדי להיעזר בחיבור עבודות. ובאמת, אף סטודנט כבר לא יכתוב עבודה בדרך הישנה. זה משהו שחלף מן העולם. במאמר ב"ניו יורק מגזין" צוטטו סטודנטים שאמרו כך:
"הקולג' בשלב הזה זה פשוט כמה טוב אני יודע להשתמש בצ'אט ג'י־פי־טי".
"עם צ'אט ג'י־פי־טי אני יכול לכתוב בשעתיים עבודה שפעם לקחה לי 12 שעות".
"צ'אט ג'י־פי־טי פשוט נותן לך ישר מה שאתה צריך. אתה פשוט לא באמת צריך לחשוב יותר מדי".
כיום כל הסטודנטים משתמשים בבינה מלאכותית. זה מובן מאליו, ואף אחד לא חושב שניתן לעצור או לווסת את זה במסגרת הנהלים הקיימים באקדמיה.
ביוני 2024 השתמשו כמה חוקרים בפרופילים מזויפים של סטודנטים כדי להגיש עבודות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית לערימות הבדיקה של פרופסורים באוניברסיטה בריטית — והפרופסורים פספסו 97% מאותן עבודות מזויפות.
יישומים לבדיקת אותנטיות של עבודות פשוט לא עובדים.
הכותב של המאמר בניו יורק מגזין הזין עבודה שנוצרה (או כמעט כולה נוצרה) על ידי בינה מלאכותית למערכת בשם ZeroGPT, והיא חזרה עם תוצאה לפיה רק 11.7% מהתוכן נוצר על ידי בינה מלאכותית.
אבל הקטע הכי משעשע היה כשאחר כך הזנתי קטע מתוך ספר בראשית ל־ZeroGPT — והיישום חזר עם תוצאה לפיה 93.33% מהתוכן נוצר על ידי בינה מלאכותית. אני מניח שאם אתה חושב שבינה מלאכותית היא אלוהית, אז זה בסדר...
כמובן שכיום יש יישומים שמאפשרים למרצים לייצר משוב על עבודות של סטודנטים באמצעות בינה מלאכותית. אז בקרוב מאוד אלה יהיו עבודות שיחברו מודלים גדולים של שפה (LLM), שיקבלו ציון ממשוב שנוצר על ידי מודלים גדולים של שפה.
הבן שלי אוהב להראות לי את הסרטון של שני צ'אט־בוטים שמדברים ביניהם אנגלית ואחר כך עוברים לשוחח בשפה של הרובוט R2-D2 מסדרת "מלחמת הכוכבים". זה העתיד.
במאמר בניו יורקר נכתב כך: "בקמפוס אנחנו נמצאים בתקופה מוזרה. נדמה שכולם מתעקשים להעמיד פנים שהמהפכה המשמעותית ביותר בעולם הרעיונות במאה האחרונה פשוט לא מתרחשת. הגישה נראית כך: 'פשוט נגיד לילדים שהם לא יכולים להשתמש בכלים האלה ונמשיך כרגיל.' זה פשוט טירוף, וזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן".
ברור שההתפתחות הזאת רעה מאוד. במיוחד לסטודנטים. זה גרוע יותר אפילו מהסיוטים הכי גרועים של הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט על רשתות חברתיות שמביאות לדיכאון, פסיביות, ניוון של כישורים חברתיים וחוסר בגרות.
מחקרים שבחנו את ההשפעות של שימוש בבינה מלאכותית על צעירים גילו בקרבם הידרדרות בכישורי חשיבה ביקורתית, וההשפעה הזו בולטת יותר בקרב משתתפים צעירים יותר.
בפברואר 2025 פרסמו מיקרוסופט ואוניברסיטת קרנגי מלון מחקר שהראה כי הביטחון של אדם בבינה מלאכותית עולה ככל שהחשיבה הביקורתית שלו יורדת.
רוברט סטרנברג, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קורנל, אומר: "החשש הגדול ביותר בעידן של בינה מלאכותית גנרטיבית הוא לא שהיא עלולה לסכן את היצירתיות או האינטליגנציה האנושית — אלא שהיא כבר עשתה זאת".
באוניברסיטת אוסטין שקמה השנה אנחנו נמצאים במצב ייחודי. אנחנו יכולים להסתגל. אנחנו יכולים להיות הרבה יותר זריזים בדרכים שאוניברסיטאות מבוססות פשוט אינן מסוגלות להן.
חוסר המוטיבציה והפסיביות באוניברסיטאות בכל העולם הגיע לרמה מדהימה. אנשים כבר עברו את כל שלבי האבל, והם פשוט הגיעו בעצם להשלמה עם זה שכל הסטודנטים ירמו, ושהעבודות כולן ייווצרו על ידי בינה מלאכותית.
אנחנו לא צריכים להגיע לשם.
אני הייתי מציע להקים מנזר.
אני מאמין שעלינו ליצור מרחב מבודד (quarantine space) שבו ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא ממנו את כל המכשירים הדיגיטליים.
אני מציע לקרוא לו "המנזר" (cloister).
עלינו להניח שכל הלימוד מחוץ למנזר ייעשה תוך שימוש בבינה מלאכותית.
בתוך המנזר יוקדש זמן ל:
א. קריאת ספרים מודפסים.
ב. דיון בטקסטים ופתרון תרגילים.
ג. כתיבת עבודות ותרגילים באמצעות עט ונייר.
ד. מבחנים בעל-פה ובכתב תחת תנאים נוקשים ופיקוח הדוק.
הזמן במנזר צריך להיות מוגדר היטב ומפוקח — והוא צריך להתמשך בערך שבע שעות ביום. כך נהפוך על פיה את חלוקת הזמן המקובלת כיום: נצפה מהסטודנטים להעביר הרבה יותר זמן במתחמים ללא בינה מלאכותית — בכיתה, בספרייה, במנזר — מאשר מחוצה לו. חופשות, כמובן, ייערכו מחוץ למנזר.
נצטרך להתאים את נהלי הקבלה שלנו כדי להתחשב בכוחות החזקים האלה — כך שנצטרך להתמקד ולקבל רק סטודנטים שמסוגלים ומוכנים לחיות בתנאים כאלה, במנזר.
סופר המדע הבדיוני ניל סטיבנסון כתב ספר נפלא בשם Anathem ("המנודים"), שפורסם בשנת 2008. הוא מדמיין עתיד — עתיד רחוק מאוד — הרבה אחרי מלחמה גרעינית, ובעקבות אותה מלחמה, שבפריצתה מאשימים השורדים את המדענים, המדענים נדרשים להיכנס למקומות שנקראים "קונסנטים" (concents) — כלומר, מנזרים חילוניים או מדעיים — כדי להגן על עיסוקיהם מהשלכותיהם החברתיות האפשריות.
אלה שבמנזרים נקראים "המנודים": הם מובדלים ומופרדים מהחברה האזרחית הכללית, ואסור להם באיסור חמור להחזיק או להפעיל את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר.
הם מקיימים דרך חיים שנקראת "המשמעת", שסטיבנסון באופן משועשע מכנה "המשמעת הקרטזיאנית", על שם הקדוש קרטז — כלומר, כמובן, דקארט — מייסד העולם המתמטי. הוא משתמש במילה "mathic". זה ספר מבריק, שמדמיין את תחיית אורח החיים המנזרי בתוך הקשר של משבר פוסט־אפוקליפטי של אובדן אמון במדע.
סטיבנסון, אני חושב, מדייק כאן בנבואתו.
האתגר החדש שמציבה הבינה המלאכותית הוא עמוק יותר מהאתגר שמציבים לאקדמיה הקיטוב הפוליטי, המאבק בין משטר טראמפ לאוניברסיטאות ופוליטיקת הזהויות. זאת מכיוון שהבינה המלאכותית מציבה אתגר ללמידה עצמה, לפעולה של הלמידה.
למרבה הצער, בשלב זה לא נראה שהמוסדות האקדמיים הוותיקים והמבוססים מגיבים לאתגר הזה כלל.
אבל אני חושב שאנחנו באוניברסיטת אוסטין יכולים לשמש מודל לתגובה ההסתגלותית הנכונה, ואני מקווה, אני חושב, שהיא צריכה להיות על פי קווים אלה:
לא לדחות ולא לנתק את עצמנו מהטכנולוגיה החדשה. אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה.
אבל אם אנחנו רוצים לדעת איך ללמוד, אז אנחנו גם צריכים להיות מסוגלים להתנתק ממנה למשך חלק מהיום, לאורך כל הקריירה האקדמית שלנו.
וזה, כך נדמה לי, יהיה אחד המאפיינים המגדירים של האוניברסיטה של העתיד: היא תדמה למנזרים שבהם נתקלתי לראשונה כסטודנט צעיר באוקספורד, שרידים של עידן לימודי שונה לגמרי ולמעשה במידה מסוימת גם קדם־מדעי.
Ferguson, N. (2025). What technophiles should Learn from medieval universities. University of Austin (UTAX). YouTube
עיקרי הדברים:
- על האקדמיה ליצור "מנזרים": מרחבים מבודדים שבהם ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא מהם את כל המכשירים הדיגיטליים
- יש להניח שכל הלימוד מחוץ למנזר ייעשה תוך שימוש בבינה מלאכותית
- בתוך המנזר יוקדש זמן לקריאת ספרים מודפסים; דיון בטקסטים ופתרון תרגילים; כתיבת עבודות ותרגילים באמצעות עט ונייר; ומבחנים בעל-פה ובכתב תחת תנאים נוקשים ופיקוח הדוק
- אסור לאקדמיה לדחות או לנתק את עצמה מהטכנולוגיה החדשה. היא חייבת ללמוד להשתמש בה
- אבל אם אנחנו רוצים לדעת איך ללמוד, אז אנחנו גם צריכים להיות מסוגלים להתנתק מהטכנולוגיה למשך חלק מהיום, לאורך כל הקריירה האקדמית שלנו
- זה יהיה אחד המאפיינים המגדירים של האוניברסיטה של העתיד: שהיא תדמה למנזרים באוקספורד, בקיימברידג' ובאוניברסיטאות עתיקות-יומין אחרות: שרידים של עידן לימודי שונה לגמרי, ולמעשה במידה מסוימת גם קדם־מדעי
בהרצאה שנשא באוניברסיטת אוסטין שהוא אחד ממקימיה, טען ההיסטוריון הבריטי-אמריקאי ניל פרגוסון כי על האקדמיה להתמודד עם אתגרי הבינה המלאכותית באמצעות הקמת "מנזרים": מרחבים מבודדים שבהם ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא מהם את כל המכשירים הדיגיטליים.
להרצאה המלאה (הקטע על התמודדות האקדמיה עם הבינה המלאכותית מתחיל בדקה 25:58)
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על בינה מלאכותית
לדבריו, מיד לאחר ההשקה של צ'אט ג'י־פי־טי, כבר בינואר 2023, סקר מצא ש־90% מהסטודנטים כבר השתמשו בו כדי להיעזר בחיבור עבודות. ובאמת, אף סטודנט כבר לא יכתוב עבודה בדרך הישנה. זה משהו שחלף מן העולם. במאמר ב"ניו יורק מגזין" צוטטו סטודנטים שאמרו כך:
"הקולג' בשלב הזה זה פשוט כמה טוב אני יודע להשתמש בצ'אט ג'י־פי־טי".
"עם צ'אט ג'י־פי־טי אני יכול לכתוב בשעתיים עבודה שפעם לקחה לי 12 שעות".
"צ'אט ג'י־פי־טי פשוט נותן לך ישר מה שאתה צריך. אתה פשוט לא באמת צריך לחשוב יותר מדי".
כיום כל הסטודנטים משתמשים בבינה מלאכותית. זה מובן מאליו, ואף אחד לא חושב שניתן לעצור או לווסת את זה במסגרת הנהלים הקיימים באקדמיה.
ביוני 2024 השתמשו כמה חוקרים בפרופילים מזויפים של סטודנטים כדי להגיש עבודות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית לערימות הבדיקה של פרופסורים באוניברסיטה בריטית — והפרופסורים פספסו 97% מאותן עבודות מזויפות.
יישומים לבדיקת אותנטיות של עבודות פשוט לא עובדים.
הכותב של המאמר בניו יורק מגזין הזין עבודה שנוצרה (או כמעט כולה נוצרה) על ידי בינה מלאכותית למערכת בשם ZeroGPT, והיא חזרה עם תוצאה לפיה רק 11.7% מהתוכן נוצר על ידי בינה מלאכותית.
אבל הקטע הכי משעשע היה כשאחר כך הזנתי קטע מתוך ספר בראשית ל־ZeroGPT — והיישום חזר עם תוצאה לפיה 93.33% מהתוכן נוצר על ידי בינה מלאכותית. אני מניח שאם אתה חושב שבינה מלאכותית היא אלוהית, אז זה בסדר...
כמובן שכיום יש יישומים שמאפשרים למרצים לייצר משוב על עבודות של סטודנטים באמצעות בינה מלאכותית. אז בקרוב מאוד אלה יהיו עבודות שיחברו מודלים גדולים של שפה (LLM), שיקבלו ציון ממשוב שנוצר על ידי מודלים גדולים של שפה.
הבן שלי אוהב להראות לי את הסרטון של שני צ'אט־בוטים שמדברים ביניהם אנגלית ואחר כך עוברים לשוחח בשפה של הרובוט R2-D2 מסדרת "מלחמת הכוכבים". זה העתיד.
במאמר בניו יורקר נכתב כך: "בקמפוס אנחנו נמצאים בתקופה מוזרה. נדמה שכולם מתעקשים להעמיד פנים שהמהפכה המשמעותית ביותר בעולם הרעיונות במאה האחרונה פשוט לא מתרחשת. הגישה נראית כך: 'פשוט נגיד לילדים שהם לא יכולים להשתמש בכלים האלה ונמשיך כרגיל.' זה פשוט טירוף, וזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן".
ברור שההתפתחות הזאת רעה מאוד. במיוחד לסטודנטים. זה גרוע יותר אפילו מהסיוטים הכי גרועים של הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט על רשתות חברתיות שמביאות לדיכאון, פסיביות, ניוון של כישורים חברתיים וחוסר בגרות.
מחקרים שבחנו את ההשפעות של שימוש בבינה מלאכותית על צעירים גילו בקרבם הידרדרות בכישורי חשיבה ביקורתית, וההשפעה הזו בולטת יותר בקרב משתתפים צעירים יותר.
בפברואר 2025 פרסמו מיקרוסופט ואוניברסיטת קרנגי מלון מחקר שהראה כי הביטחון של אדם בבינה מלאכותית עולה ככל שהחשיבה הביקורתית שלו יורדת.
רוברט סטרנברג, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קורנל, אומר: "החשש הגדול ביותר בעידן של בינה מלאכותית גנרטיבית הוא לא שהיא עלולה לסכן את היצירתיות או האינטליגנציה האנושית — אלא שהיא כבר עשתה זאת".
באוניברסיטת אוסטין שקמה השנה אנחנו נמצאים במצב ייחודי. אנחנו יכולים להסתגל. אנחנו יכולים להיות הרבה יותר זריזים בדרכים שאוניברסיטאות מבוססות פשוט אינן מסוגלות להן.
חוסר המוטיבציה והפסיביות באוניברסיטאות בכל העולם הגיע לרמה מדהימה. אנשים כבר עברו את כל שלבי האבל, והם פשוט הגיעו בעצם להשלמה עם זה שכל הסטודנטים ירמו, ושהעבודות כולן ייווצרו על ידי בינה מלאכותית.
אנחנו לא צריכים להגיע לשם.
אני הייתי מציע להקים מנזר.
אני מאמין שעלינו ליצור מרחב מבודד (quarantine space) שבו ניתן לשמר את שיטות הלימוד המסורתיות ולהוציא ממנו את כל המכשירים הדיגיטליים.
אני מציע לקרוא לו "המנזר" (cloister).
עלינו להניח שכל הלימוד מחוץ למנזר ייעשה תוך שימוש בבינה מלאכותית.
בתוך המנזר יוקדש זמן ל:
א. קריאת ספרים מודפסים.
ב. דיון בטקסטים ופתרון תרגילים.
ג. כתיבת עבודות ותרגילים באמצעות עט ונייר.
ד. מבחנים בעל-פה ובכתב תחת תנאים נוקשים ופיקוח הדוק.
הזמן במנזר צריך להיות מוגדר היטב ומפוקח — והוא צריך להתמשך בערך שבע שעות ביום. כך נהפוך על פיה את חלוקת הזמן המקובלת כיום: נצפה מהסטודנטים להעביר הרבה יותר זמן במתחמים ללא בינה מלאכותית — בכיתה, בספרייה, במנזר — מאשר מחוצה לו. חופשות, כמובן, ייערכו מחוץ למנזר.
נצטרך להתאים את נהלי הקבלה שלנו כדי להתחשב בכוחות החזקים האלה — כך שנצטרך להתמקד ולקבל רק סטודנטים שמסוגלים ומוכנים לחיות בתנאים כאלה, במנזר.
סופר המדע הבדיוני ניל סטיבנסון כתב ספר נפלא בשם Anathem ("המנודים"), שפורסם בשנת 2008. הוא מדמיין עתיד — עתיד רחוק מאוד — הרבה אחרי מלחמה גרעינית, ובעקבות אותה מלחמה, שבפריצתה מאשימים השורדים את המדענים, המדענים נדרשים להיכנס למקומות שנקראים "קונסנטים" (concents) — כלומר, מנזרים חילוניים או מדעיים — כדי להגן על עיסוקיהם מהשלכותיהם החברתיות האפשריות.
אלה שבמנזרים נקראים "המנודים": הם מובדלים ומופרדים מהחברה האזרחית הכללית, ואסור להם באיסור חמור להחזיק או להפעיל את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר.
הם מקיימים דרך חיים שנקראת "המשמעת", שסטיבנסון באופן משועשע מכנה "המשמעת הקרטזיאנית", על שם הקדוש קרטז — כלומר, כמובן, דקארט — מייסד העולם המתמטי. הוא משתמש במילה "mathic". זה ספר מבריק, שמדמיין את תחיית אורח החיים המנזרי בתוך הקשר של משבר פוסט־אפוקליפטי של אובדן אמון במדע.
סטיבנסון, אני חושב, מדייק כאן בנבואתו.
האתגר החדש שמציבה הבינה המלאכותית הוא עמוק יותר מהאתגר שמציבים לאקדמיה הקיטוב הפוליטי, המאבק בין משטר טראמפ לאוניברסיטאות ופוליטיקת הזהויות. זאת מכיוון שהבינה המלאכותית מציבה אתגר ללמידה עצמה, לפעולה של הלמידה.
למרבה הצער, בשלב זה לא נראה שהמוסדות האקדמיים הוותיקים והמבוססים מגיבים לאתגר הזה כלל.
אבל אני חושב שאנחנו באוניברסיטת אוסטין יכולים לשמש מודל לתגובה ההסתגלותית הנכונה, ואני מקווה, אני חושב, שהיא צריכה להיות על פי קווים אלה:
לא לדחות ולא לנתק את עצמנו מהטכנולוגיה החדשה. אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה.
אבל אם אנחנו רוצים לדעת איך ללמוד, אז אנחנו גם צריכים להיות מסוגלים להתנתק ממנה למשך חלק מהיום, לאורך כל הקריירה האקדמית שלנו.
וזה, כך נדמה לי, יהיה אחד המאפיינים המגדירים של האוניברסיטה של העתיד: היא תדמה למנזרים שבהם נתקלתי לראשונה כסטודנט צעיר באוקספורד, שרידים של עידן לימודי שונה לגמרי ולמעשה במידה מסוימת גם קדם־מדעי.