השימוש בתכני העשרה ומשאבים חיצוניים גדל, אך יש לכך השלכות רציניות על ההוראה

Schwartz, S. (2025). The use of supplemental curricula appears to be growing. That has big implications for instruction. Education Week, 45(4), 34–38

כיצד לגבש תוכנית לימודים שנתית מבוססת-לומד?

• בנו את יחידות הלימוד והמשימות על פי שלוש דרגות קושי נבדלות, כך שכל תלמיד יוכל לבחור את הרמה המתאימה לו, או לתרגל שלוש פעמים
• הרבו להציע חומרי לימוד שאינם בגדר חובה, אלא כתכני העשרה או כפעילויות חוץ-כיתתיות, במטרה לקדם ולהפרות את המצטיינים
• ודאו מראש שתכני ההעשרה תואמים את המטרה הפדגוגית, ואינם מבלבלים את התלמידים
• עקבו אחר התקדמות התלמידים וצוותו עוזרי הוראה פרטניים לתלמידים המתקשים - לפני שהפערים מתרחבים

למאמר המלא

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הכשרה להוראה

בתי ספר רבים מונהגת וממוסדת תוכנית לימודים מסוימת, אך המורים נוטים לבצע התאמות, תיקונים ותוספות בהתאם לקצב הכיתה וצרכי התלמידים. על פניו, מדובר במגמה מבורכת שמטרתה לקדם ולטפח למידה-מבוססת-לומד. אבל, ברגע שכל מורה בשכבה מעצב ומשנה את תוכנית הלימודים כראות עיניו ומסתמך על משאבים שונים, פערי הידע מתרחבים ומקצינים. מה אפשר לעשות בנידון? האם האוטונומיה הניתנת למורים היא הגישה הנכונה? והאם וכיצד ניתן לשלב בין אוטונומיה לבין אחידות?

משאבים דלים ואיכות למידה

מחקר עדכני של ארגון RAND מראה כי מדובר בתופעה רחבת היקף וכי מורים, ואפילו מנהלים, מבצעים לאורך השנה חמש חריגות בממוצע מתוכנית הלימודים המסורתית. מאז משבר הקורונה, מגמת התמרון בהוראה צברה תאוצה, בעיקר בשיעורי אזרחות, היסטוריה, שפה וספרות. הנטייה הברורה של המורים לאלתר ולחרוג מתוכנית הלימודים מעלה סימני שאלה וישנם יועצים פדגוגיים וחוקרי חינוך שממליצים לאסור חריגה מתוכנית הלימודים הממסדית. לפיהם, זו מייצרת ומחמירה, בהכרח, סרבול מערכתי, קשיים פדגוגיים ופערי ידע. אל מולם, המורים דורשים לקבל אוטונומיה וגמישות כדי להעביר, להנחיל, להנגיש ולהדגים ידע מסובך וחשוב לתלמידים, בעיקר בכיתות רב-תרבותיות או צפופות. מדאיג לגלות כי אותם מורים נעזרים במשאבי למידה שאינם מסופקים על ידי בית הספר עצמו.

הוראה אינדיבידואלית או הוראה אחידה

הדיון בנושא חופש הפעולה המצוי בידיהם של מורים והשלכותיו משקף מתחים במקצוע ההוראה ומעלה שאלות כמו: כמה אוטונומיה אמור מורה לקבל? וכיצד אפשר לאזן בין הוראה כיתתית לבין הוראה פרטנית ומאתגרת? לאורך עשרות השנים האחרונות נהגו מורים להעשיר את תוכנית הלימודים בתרגילים, הברקות אישיות או תכני העשרה, ואין זו תופעה חדשה. אלא שהאינטרנט חשף את המורים לאוצרות אינסופיים של משאבי למידה חינמיים משלל סוגים, במרחק של קליק אחד, ואלו נושאים עמם ברכה וקללה.

בסקר ארצי שנערך ב-2022 דיווחו מורים שנוהגים להשתמש במשאבים חיצוניים כי תוכנית הלימודים המסורתית משעממת את התלמידים, אינה מותאמת למנעד הרמות הכיתתי, מדירה אט אט את התלמידים המתקשים וקופאת אל מול השינויים הטכנולוגיים האדירים. עוד הם סיפרו שניסיונות "לשדוד" מהם את תחושת האוטונומיות או לפקח עליהם שלא יסטו מהתוכנית המאושרת רק מוזילות את מעמד המורה ומערערות על כושר שיפוטו ומסוגלותו המקצועית.

משאבים, איכות וצרכי מורים

משאבי ההוראה שמוצעים למורים באתרים ייעודיים או ברשתות חברתיות הינם בלתי-אחידים, בלתי-מפוקחים וטרם אושרו פדגוגית. אי לכך, משרד החינוך בארה"ב החל לבחון, לאשר, או לפסול, אתרי משאבי הוראה, וציין לחיוב, למשל את אתר Zearn. ברגע שמשרד החינוך האמריקאי הכיר בו, החל שיתוף פעולה רשמי בחלק ממחוזות הלימוד והוגדרו תכני העשרה מותאמי גיל לתוכניות הלימודים, אך זהו רק צעד ראשוני.

לסיכום, ברור כי מורים צריכים להיות מסוגלים לאלתר בכיתות, ולהתאים תכנים פדגוגיים עבור תלמידיהם. אבל, בשלב זה, למערכת החינוך אין את המשאבים הפרטניים לתת מענה לכל מורה בזמן אמת. לכן, נדמה כי מן הראוי לאתר את הדרכים המיטביות לגבש ולהטמיע תוכנית לימודים מבוססת-לומד, ולדבוק בהן.