מנועי מעורבות: השפעת הבינה המלאכותית על הכיתה המסורתית ועל תפישת האמת

Stodd, J., Schatz, S. and Stead, G. (2023). Engines of engagement: a curious book about generative AI, Sea Salt Learning, Bournemouth, Dorset, UK

מהפכה בפתח

שינויים טכנולוגיים כבר הובילו בעבר לתמורות חברתיות וארגוניות ששיבשו באופן קיצוני את מסגרות הכוח והשליטה הקונבנציונליות שלנו, והחליפו אותן במבנים חדשים. יכולות הבינה המלאכותית (AI) נהפכו לנגישות בתעשייה ובעסקים מכל הגדלים. מהפכה זו תשפיע ללא ספק על מערכת החינוך והיא מאיימת על עצם המושגים שמנחים אותה. האתגר הוא לא רק להתייעל או להשתמש בבינה המלאכותית כדי לתפוס תלמידים שהעתיקו עבודות – אלא לעצב מחדש את יסודות האקדמיה ובתי הספר.

לאתר הספר

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא בינה מלאכותית

הזדמנויות

AI מציעה הזדמנות חסרת תקדים לדמיין מחדש את חווית הלמידה. אלגוריתמי למידה מסתגלים יכולים להתאים אישית מסעות חינוכיים, מורים וירטואליים, הדרכה מיידית והתעלות מעל למגבלות של כיתות פיזיות וקהילות קבועות.

חשש להתאבנות

למרות זאת, הנוקשות והשמרנות של מערכת החינוך, בהיותה מערכת גדולה ומדינתית, ההתנגדות האנושית לשינויים והעדפה של הסטטוס קוו המוכר והישן – עלולה לעכב את המהפכה. המנהגים המושרשים של מודלים חינוכיים בני מאות שנים, עם הכבוד שהם נותנים למבחנים אחידים, תעודות סיום והפצה היררכית של ידע, עומדים כמחסומים פוטנציאליים בפני שינוי.

הפיתוי להתגמש תוך שמירת רוב הקיים, לעשות מחוות פייסנות בשוליים, עשוי להוביל חלק ממוסדו החינוך לשילוב שטחי של AI במבנים הקיימים שלהם, רק כדי למצוא את עצמם מנוצחים ומוחלפים על ידי מתחרים זריזים יותר, כולל סטארט-אפים מהשוק הפרטי שמייצרים אפליקציות למידה. אין זו רק תחזית לעתיד: גלי הבינה המלאכותית כבר שוחקים את היסודות של מגדלי השן של האקדמיה כפי שאנו מכירים אותם.

השפעות משניות

היכולות המתעוררות של הבינה המלאכותית מייצרות השלכות משניות ושלישוניות שקשה לחזות אותן: ביטול הקוהרנטיות הארגונית הקיימת, המוסכמות החברתיות ודרכי החיים המוכרות שלנו. ואכן, עצם המושגים שלנו לגבי העבודה, ושל התשתית התומכת בה, של החברה, של המטרה והתגמול, אפילו מבני המגורים והממשל שלנו עלולים להיפרם ולהתחלף לגמרי במשהו חדש.

תיזכרו בנטפליקס ובאובר

נטפליקס ושירותי סטרימינג אחרים לא רק שיבשו את תעשיית הבידור, אלא גם שינו את האופן שבו הקהל צורך תוכן יצירתי, שיפרו את מודל הרווחים בענף, כמו גם את תקני הבעלות והקניין הרוחני, והציגו ז'אנרים חדשים של סיפור סיפורים. למעשה, נטפליקס ודומיה ערערו ופירשו מחדש את מנגנוני התרבות הגלובלית שלנו.

באופן דומה, אפליקציות שיתוף נסיעות כמו אובר לא רק מתחרות במוניות מסורתיות, אלא גם מאיצות את כלכלת החלטורות (gig economy) על כל ההשלכות המשניות שלה, כגון שינוי מבני העסקה, ערעור חוקי העבודה והעלאת ויכוחים חדשים על זכויות עובדים ואופי העבודה.

הרשתות החברתיות המקוונות, כמו פייסבוק, לא רק חוללה מהפכה באינטראקציות הבין-אישיות אלא עיצבה מחדש את הפוליטיקה והחברה באמצעות הפצת דיסאינפורמציה והעצמת תיבות תהודה (echo chambers), תוך יצירת מסלולים לפעולה קולקטיבית ומתן קול לקהילות שוליות או מודרות.

שינויים בסדרי הגודל האלו ממתינים לנו גם בתחום החינוך.

דעיכת האמת

קל יחסית לזהות הונאות כמו עוקץ הנסיך הניגרי וסרטונים מזויפים שערוכים באופן גרוע. אבל הבינה המלאכותית מציעה אינספור דרכים חדשות לשחוק את התחושה שלנו לגבי מה אמיתי ומה לא. תופעת הפייק ניוז נעשתה כה נפוצה, עד שניתן להטיל ספק באיזו מידה ההבחנה בין מציאות לבדיון עדיין תקפה בחברה שלנו.

התרגלנו לסמוך על המילה הכתובה, אבל באחרונה למדנו לחשוד בה יותר ויותר, עד כדי חוסר אמון.

פעם האמנו למציאות שהוצגה בצילומים, אבל עכשיו אנחנו מפקפקים במראה עינינו. אפילו וידאו וקול נהפכו לדברים שאפשר לזייף. כתוצאה מכך, לעתים קרובות אנו מגיבים למידע חדש בחוסר אמון, אפילו כשהוא מגיע ממקורות אמינים ומתבסס על ראיות חזקות.

'לראות' זה כבר לא 'להאמין'.

כבני אדם, המוח שלנו נוטה להתנתק ממורכבות כזו. נרטיבים מתחרים בשפע, יחד עם הציניות, המודעות והביקורתיות שפיתחנו, עלולות לרפות את ידינו עד שנוותר על הניסיון להפריד את המוץ מהתבן. אנחנו שואלים ומפקפקים, ואז מתעייפים ונמנעים מכל התרגיל.

ככל שהאמת מתעוותת, האמון בחברה נהפך לשביר יותר. אנו נהיים סקפטיים לגבי אותות ומידע שמחוץ לשליטתנו המיידית.

'אמת' היא מילה מסובכת. אנו משתמשים בה לסירוגין כדי לתאר את מה שהוא אוניברסלי ואת מה שהוא אינדיבידואלי, את מה שניתן לכמת ואת מה שאנחנו פשוט מאמינים בו.

אנו שקועים בים של 'אמיתות' חדשות עם אינספור סיפורים הפועלים עלינו, והבינה המלאכותית עוד תגדיל דרמטית את מספרם. התפשטותן של 'אמיתות אלטרנטיביות' שנוצרו עשויה להפוך את החברות שלנו למרחבים שבהן שוררות אמונות מרובות וסותרות, ואולי אנו מסתכנים בנטישת המושג של אמת קולקטיבית כליל.

על מערכת החינוך לטפל בכל אלה כדי להגן על הדמוקרטיה, על שלמות החברה ועל היכולת להמשיך ולקיים בה דיאלוג מכבד בין צדדים החלוקים זה על זה. עליה ללמד אוריינות דיגיטלית, אך פירוש הדבר לא להטמיע בתלמידים רק חשד וביקורתיות, אלא גם להעניק להם כלים למצוא את האמת ולהסביר להם מתי ניתן בכל זאת לסמוך בסבירות גבוהה על מידע שהם נתקלים בו. על מערכת החינוך ללמד את התלמידים גם איך ניתן לחבר בצורה הוליסטית את כל פיסות המידע האמינות השונות לכדי סיפור קוהרנטי באופן שמאפשר ליצור תפישת עולם אמינה ומנומקת.

סוף לכיתה המסורתית

הכיתה המסורתית, עם מורה ולוח ותלמידים שמסודרים לרוב בזוגות או ביחידים בשולחנות מולו, נולדה בעידן התעשייתי. מקורו הוא בית הספר הפרוסי של המאה השמונה עשרה, חידוש פורץ דרך לתקופתו. בתי ספר יסודיים אלה לימדו קריאה, כתיבה וחשבון בנים ובנות בחלקים נרחבים של האוכלוסייה, לפני שחינוך המוני הפך לדבר נפוץ. בתי ספר בפרוסיה הדגישו משמעת, ציות וכבוד לסמכות. ציפו שם מהתלמידים לציית לכללים, והמורים השתמשו בעיקר בתרגילים מכניים ובחזרות רבות על החומר.

במאה העשרים, הקונסטרוקטיביזם החליף את פרדיגמות הביהביוריזם הישנות, ובישר מעבר מלימוד רוטיני לבנייה פעילה של ידע פנימי (להבדיל ממידע שהמורה מטיל עליך מבחוץ ועליך לקולטו כפי שהוא). כך הוכנסו לבתי הספר שיטות הוראה אקטיביות יותר - אם כי הכיתות המשיכו להיות דומות במידה רבה לבתי ספר הפרוסיים הישנים.

במאה העשרים ואחת האינטרנט העניק לנו גישה נרחבת למידע, והדבר ערער עוד יותר את המודל הפרוסי. כעת ניתן ללא מאמץ להשיג גישה לספרים, מאמרים וסרטוני הדרכה שמסבירים שלב אחר שלב כיצד יש לבצע פעולות מכל הסוגים.

אנו יכולים לבצע בעזרת האינטרנט פעילויות הדורשות מיומנויות קוגניטיביות ברמה נמוכה. כך למשל, אנחנו כבר פחות צריכים לזכור בעל-פה תאריכים ועובדות פשוטות – משום שהפרטים נמצאים במרחק הקלדה קצרה.

אנשי מקצוע בתחום החינוך החלו לשים דגש על "לימוד עידן המידע" ו"מיומנויות המאה העשרים ואחת". מורים עודדו לטפח מיומנויות כמו חשיבה ביקורתית. הגישות החדשות מדגישות חברתיות ויכולת לבצע סינתזה של רסיסי מידע ממקורות שונים לכדי ידע קוהרנטי. הם מכירים בכך שיצירת משמעות היא יכולת פנימית וקולקטיבית כאחד. גישת הקישוריות (connectivism) רואה בלמידה תהליך חברתי - לא משהו שהוא פנימי ואינדיבידואלי בלבד.

הבינה המלאכותית משכפלת היבטים רבים של קוגניציה אנושית ברמה גבוהה יותר. אנחנו לא רק יכולים למצוא ברשת מידע באופן כמעט מיידי, עכשיו אנחנו יכולים גם לבקש עזרה בסיכום שלו, בהשוואתו לפרטים אחרים, ביישומו למצבים ייחודיים שמעניינים אותנו. כל זה מכניס אי ודאות ניכרת לנוף הלמידה.