הכשרת סטודנטים להוראה לחינוך למדיה באוניברסיטאות בצ'כיה

Mackenzie, K. (2023). Pre-service training on media education for teachers at Czech universities. Journal of Media Literacy Education, 15(3), 66–78. https://10.23860/JMLE-2023-15-3-6

עיקרי הדברים:

● חינוך למדיה חודר בשנים האחרונות למערכת החינוך בשל ההתפשטות הנרחבת של האינטרנט, ההפצה המטרידה של חדשות-כזב, הריחוק החברתי שכפה משבר הקורונה וחדירתן של טכנולוגיות מידע ותקשורת

● בכוחו של חינוך למדיה לצייד תלמידים, צעירים ובוגרים כאחד, בכלים המאפשרים להם לפרש את המידע שהם צורכים וסופגים מדי יום באופן ביקורתי ומושכל

● בסמכותם של מחנכים ומורים להזהיר תלמידים מפני ההשלכות השליליות של צריכה מוגזמת של מדיה, ללמד אותם כיצד נכון לצרוך תקשורת ואיך ניתן לרתום אותה לצרכיהם

● הרוב המוחץ של המורים באירופה אינו משתתף בקורס כלשהו בנושא של מדיה או תקשורת וחינוך במהלך ההכשרה להוראה וסבור כי מדובר בנושא לימוד שולי

● מתכשרים להוראה, בעיקר להוראת המקצועות ההומאניים, מאמינים שבעזרת חינוך למדיה ניתן יהיה ללמד כישורי חיים בסיסיים וסבורים כי יש לחזק את מגמת לימוד זו

● בפועל, מורים רבים מתבקשים ללמד חינוך למדיה בבית הספר, ואף לרכז מגמות, למרות שלא למדו עיתונאות, דוברות, תקשורת, יחסי ציבור או תחום רלוונטי אחר

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מגמות לימוד

חינוך למדיה

חינוך למדיה (Media education) מקבל תשומת-לב הולכת וגוברת בשנים האחרונות בשל ההתפשטות הנרחבת של האינטרנט, ההפצה המטרידה של חדשות-כזב, הריחוק החברתי שכפה משבר הקורונה וחדירתן של טכנולוגיות מידע ותקשורת לשדות החברה, החינוך והתרבות. בכוחו של חינוך למדיה לשמש כמקצוע לימוד מסקרן ופרקטי אשר מעצים אוריינות דיגיטלית ומעודד תלמידי יסודי ועל-יסודי לחשיבה ביקורתית ולהתנהלות נכונה ומושכלת ברשת. מקצוע זה יכול לבוא לידי ביטוי בזירה הבית ספרית כמגמת לימוד, מקצוע חובה, מקצוע רשות, חוג העשרה או כיחידת לימוד במקצוע הומאני, כגון היסטוריה, אזרחות או ספרות.

ישנן שתי גישות מרכזיות ונבדלות של חינוך למדיה במערכת החינוך:

1. המדיה כצינור מידע – אמצעי התקשורת מהווים פלטפורמה ללמידה ולהעשרת דרכי ההוראה ובאמצעותם ניתן להכיר נושאים ותחומים חדשים ושפות זרות;
2. המדיה כמושא מחקר - התלמידים בוחנים וחוקרים באופן ביקורתי את השפעת המדיה על החברה ואת התנהלותה, תוך התייחסות למושגים כמו אג'נדה, אינטרסים צולבים, דימויים סטראוטיפיים, דיסאינפורמציה, דמוקרטיה והבניית מציאות (Kanizaj et al., 2022).

אוריינות וצרכנות מדיה

אוריינות מדיה היא היכולת של אזרחים לגשת, לקרוא, לנתח ולהפיק מידע כדי להשיג תוצאות מיוחלות. כדי לטפח את האוריינות הדיגיטלית וליישמה, חייב האדם להבין כיצד התקשורת פועלת ואת תפקידה ותפקודה החברתי. בראש ובראשונה, חייב צרכן התקשורת, בין אם קטין או בגיר, להכיר באמיתות הבאות:

1. המציאות המוצגת בתקשורת היא מובְנת ומוטה;
2. תקשורת ההמונים מושפעת מאינטרסים פרסומיים סמויים וגלויים;
3. המדיה מנווטת לפי אידיאולוגיות ועמדות פוליטיות ולאומיות;
4. התכנים וצורת ההגשה משתנים ממדיום למדיום ונבדלים לפי אג'נדה, אסתטיקה, נורמות, סגנון, קודים והשקפות עולם;
5. בהתאם לניסיונם האישי ולידע שצברו, הנמענים צריכים להיות מודעים למשמעויות, להבדלים ולסתירות הקיימות במידע המוצג בתקשורת (Buckingham, 2019).

גישות לחינוך למדיה

ברמת השאיפה, חינוך למדיה צריך לצייד את התלמידים בכלים המאפשרים להם לפרש את המידע שהם סופגים וצורכים מדי יום באופן ביקורתי ומושכל. כלומר, יש לקרוא את המסרים המשודרים בתקשורת, שעלולים להיות שליליים, מחרידים, מרתיעים, ספקולטיביים או מאיימים, ממרחק מסוים ותוך הסתכלות אובייקטיבית, מרוחקת או מושכלת. לפי גישה זו, למחנכים ומורים תפקיד חשוב ואקטיבי בהקניית אוריינות מדיה. שכן, בכוחם ובסמכותם, ואולי אף מחובתם, להזהיר תלמידים מפני ההשלכות השליליות של צריכה מוגזמת של מדיה, ללמד אותם כיצד נכון לצרוך תקשורת ואיך ניתן לרתום אותה לצרכיהם (Potter, 2022). 

תלמידים, מורים וחינוך למדיה

לחינוך למדיה סיכויים גבוהים לעניין תלמידים בשל חומרי הלמידה האקטואליים, הפיקנטיים והמגוונים המצריכים יישום, הכרה והתמצאות ברשתות חברתיות. למרות זאת, חינוך למדיה מוצע רק בכ-43% מבתי הספר במדינות האיחוד האירופי, ולרוב מוצע כקורס העשרה או כמערך שיעור בודד, ולא כמגמת תקשורת פעילה בבית הספר או מקצוע לימוד בפני עצמו.

במקביל, הרוב המוחץ של בוגרי ההכשרה להוראה באירופה אינו משתתף בקורס כלשהו בנושא של מדיה או תקשורת וחינוך במהלך ההכשרה להוראה. לא זו בלבד, מורים רבים שגויסו או התבקשו ללמד מדיה בבית הספר, ואף לרכז מגמה זו, לא למדו עיתונאות, דוברות, תקשורת או יחסי ציבור. אותם מורים מדווחים על תחושות של חוסר ביטחון וחוסר סמכות בבואם ללמד את כיתתם מדיה וחינוך.

עוד ידוע כי הגיל הממוצע של מורים באירופה הינו 46.5. כלומר, מורים רבים סיימו את הכשרתם הפדגוגית בתחילת שנות ה-2000, אז המדיה הייתה שונה לחלוטין. לכן, נושאים אקטואליים ויומיומיים כמו חדשות כזב, ספאם, פישינג, תכנים ויראליים, טרנדים מסוכנים בטיק טוק או תיאוריות קונספירציה שרצות ברשתות חברתיות טרם נלמדו. מכאן, גוברת החשיבות של החדרת קורסי חינוך למדיה לתוכניות ההכשרה להוראה, עיבוי הסדנאות בנושא וקידום הלמידה לאורך החיים (Burianec, 2019).

מתודולוגיה

שאלון מולא על ידי 172 פרחי הוראה הנמצאים בסמסטר האחרון של לימודי תואר שני בחינוך בצ'כיה.  הנשאלים מיועדים ללמד בבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים ובמקצועות אזרחות, היסטוריה, חינוך גופני, חינוך כיתה, מדעים, מתמטיקה, ספרות ופיזיקה. השאלון התמקד בהיבטים הבאים:

1. רקע אקדמי ומקצועי;
2. הכנה פדגוגית כללית של פרחי ההוראה במהלך התואר;
3. מידת היחשפותם לחינוך למדיה במהלך התואר;
4. תפיסת התרומה הפוטנציאלית של חינוך למדיה;
5. מידת מוכנותם ונכונותם ללמד חינוך למדיה בבית הספר.

ממצאים וניתוח

רק 38% מן הנשאלים עסקו בחינוך למדיה במהלך ההכשרה להוראה, רובם ככולם כקורס בחירה בודד. חלק מן הסטודנטים להוראה הביע עניין ללמוד עוד בנושא, בעיקר מחנכי הכיתות ומורי המקצועות ההומניים. שכן, אותם מורים סברו כי המקצוע ידבר אל לבם של התלמידים. אולם, כדי לעשות כן, הם דורשים לקבל מראש מערכי שיעור, להשתתף בסדנה ולקחת קורס רלוונטי בתחום.

זאת ועוד, כ-70% מהמורים מרגיש שאינו מוכן להציג וללמד חינוך למדיה בפני תלמידים. מבחינתם האישית, ישנם כישורים דידקטיים ופדגוגיים חשובים בהרבה אותם היו מעדיפים ללמוד במהלך ההכשרה להוראה. לדוגמה, הטלת משמעת, העשרת מערכי השיעור, הרחבת הידע המקצועי, ניהול כיתה ומישוב והערכת תלמידים. כמו כן, לפיהם, חינוך למדיה יכול להשתלב במערכת החינוך כקורס העשרה או כיחידת לימוד, אך לא כמקצוע ליבה.

דיון

רוב פרחי ההוראה הביעו נכונות מסוימת וגילו עניין בתחום של חינוך למדיה. הם סברו כי, בין אם ילמדו את הנושא, ובין אם לאו, מדובר בתחום אקטואלי, רלוונטי, בוער ורב-השפעה, אשר עתיד לעצב את פני דור הלומדים הנוכחי. הגם שלא ראו עצמם כמועמדים ראויים ללמד את הנושא, לדידם, באמצעות חינוך למדיה אפשר ללמד כישורי חיים בסיסיים כמו הצלבת מידע, השפעות של תקשורת, חשיבה ביקורתית, יחסים חברתיים, מודעות אזרחית ופוליטית וצריכת מידע.

פינלנד נחשבת למדינה האירופית בה מושקעים המשאבים הרבים ביותר לחינוך למדיה. שם, החינוך למדיה מוטמע דרך-קבע בשיעורי חברה, כיחידת לימוד באחד מן המקצועות ההומאניים וכמגמת לימוד עצמאית. המורים מקבלים באופן שוטף מערכי שיעור חדשניים וסדנאות פיתוח מקצועי לאורך הקריירה. לפי משרד החינוך הפיני, ישנם שני תנאים בסיסיים, תקשורתי ופדגוגי, שצריכים להתקיים על מנת להטמיע את החינוך למדיה בתוכנית הלימודים הבית ספרית:

1. אוריינות דיגיטלית (תקשורתי) - על המורים המכהנים ובוגרי תוכניות ההכשרה להתמצא במרחבים דיגיטליים, בטכנולוגיות מידע ותקשורת, במדיה פופולרית, בשימוש ברשתות חברתיות ובהכרת המגמות החדשות בתחום;
2. מומחיות דידקטית (פדגוגי) –ללא קשר לחינוך למדיה, ובדומה לכל מקצוע לימוד אחר, על המורים לדעת להוציא אל הפועל הוראה איכותית הכוללת כישורים פדגוגיים, מיומנויות תקשורת, ניהול כיתה, יכולת מישוב והערכה וכמובן לחוש מוטיבציה ללמד.

רשימת המקורות

Buckingham, D. (2019). The media education manifesto. Polity press

Kanižaj, I., Brites, M., & Pereira, L. (2022). Librarians’ perspectives from Croatia, Portugal and the UK. In: The Routledge Handbook of Media Education Futures Post-Pandemic (pp. 186-195). Routledge. https://doi.org/10.4324/9781003283737-23

Potter, W. J. (2022). Analysis of definitions of Media Literacy. Journal of Media Literacy Education, 14, 27-43 https://doi.org/10.23860/jmle-2022-14-2-3