מנהיגות אותנטית במערכת החינוך

שכטר, ח' (2005). מנהיגות אותנטית במערכת החינוך

עיקרי הדברים:

תכונות בולטות באישיותו של המנהיג האותנטי:

1. מודעות עצמית לתחושותיהם ולפעולותיהם
2. שליטה עצמית בתחושותיהם
3. רגישות ואמפתיה כלפי אחרים
4. אמינות ביחסיהם השונים במסגרת הארגון
5. פתיחות לדעות ולהתנסויות חדשות ומגוונות
6. יושר במחשבותיהם ובדבריהם המתבטא במעשים
7. סתגלנות ועמידות בפני אכזבות
8. אופטימיות בהתמודדות עם האתגרים שהשינוי מזמנם
9. שמחת חיים, במיוחד בזמנים קשים.

שלושה היבטים מרכזיים של אותנטיות בהנהגה:

1. אחריות: באה לידי ביטוי אצל מנהיג כאשר חברי הצוות תופשים אותו כמקבל את הדין למעשיו ולמעשי הצוות בבית-הספר, וכמודה בפה מלא בטעויות כאשר הן מתרחשות. בניגוד לכך, למנהיג שאינו אותנטי מיוחס חוסר רצון והעדר הסכמה לקבל אחריות, וכמו כן סירוב להודות בטעויות. לכן, מנהיג שאינו אותנטי נתפש כמאשים אחרים במגרעותיהם ובכישלונותיהם.
2. הימנעות ממניפולציה: נמדדת באמצעות התפישה הרווחת בקרב חברי הצוות בבית הספר בנוגע למידת העושק-הניצול שלהם בידי המנהל. מנהיג אותנטי הוא מנהיג המתייחס בכבוד לאחרים ומדגים זאת באופן עקבי בדבריו, ובמיוחד במעשיו. לעומת זאת, מנהיג שאינו אותנטי נתפש כמתנהג עם אחרים כאילו היו עצמים, בדומה לחיילים שיש לתמרנם על לוח השחמט.
3. תכונות אישיותיות: אלה מוצאות את ביטוין המובהק כאשר התנהגותו של המנהיג נתפשת כנקבעת על פי צרכיו ועל פי צורכי השעה, ולא בהתאם למסורת ולדרישות התפקיד בארגון. מנהיגים שאינם אותנטיים נתפשים כמבליטים התנהגות העולה בקנה אחד עם דרישות התפקיד, על חשבון קריאת דרור לאישיותם. הציפיות הפורמאליות ממילוי התפקיד מאפילות על הביטוי האישי, דבר המתבטא בהסתרת הזהות העצמית באמצעות ההתנהגות הטקסית המאפיינת את סביבת העבודה.

שאלות לחקירה עצמית של המנהיג:

1. כיצד אני מגדיר את תפקיד המנהיג?
2. מהם העצמות הטמונות בי ומהם יתרונותיי כמנהיג?
3. האם אני מבין את המערכת הבית-ספרית ואת הקהילה?
4. עד כמה אני מוכן להתמודד עם הבעיות הסבוכות שבבית-הספר ולפתור אותן?
5. האם אני האדם הנכון בזמן זה להנהיג את בית-הספר?

מאמר זה בוחן את הקשר בין המושג "אותנטיות" לבין המושג "מנהיגות", מדגיש את מאפייניו של המנהיג האותנטי ואת השפעותיו על חברי הארגון. כמו-כן, נבחנת ההשפעה של מנהיגות אותנטית  בבית-הספר על האפקטיביות הבית-ספרית, על מערכת היחסים בין כותלי בית-הספר ועל האמון במנהל ובשינויים המוצעים על-ידיו.

פיגפורד (Pigford, 1996) מתאר מנהיגות כמסע פנימי המתמקד בגילוי האני הפנימי. שוואן וספיידי (Schwahn & Spady, 1998) טוענים כי מהותו ואופיו של האדם משתקפים, בסופו של דבר, באופן מנהיגותו. לכן, דרך חקירה, שיקוף ובחינה עצמית, האדם יוצר ומפתח אותנטיות אישית. רק על סמך אותנטיות אישית זו יוכל האדם להיות אמין ומצליח בתפקידי מנהיגות.  

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מנהיגות בחינוך

דוגנן ובהינדי (Duignan & Bhindi, 1997) טוענים כי אותנטיות אישית זו מחייבת להכיר בפגמים האישיים, בצד האפל של אישיותנו ובמסכות השונות שאנו חובשים על מנת להגן על עצמיותנו השבורה. עלינו להכיר בחסרונותינו ולא לנסות להחביאם כאקט של קונפורמיות חברתית. להיות אותנטי מחייב להכיר את האדם ולקבלו כשלמות, לחשוף את המסכות ולקבל את הצדדים השונים באופיו. למנהיגים אותנטיים יש חסרונות והם מודעים לחסרונות אלו. אמנם הם מדגישים את יתרונותיהם, אך באותה עת הם אינם מנסים להדחיק את חסרונותיהם, ואף לא להביע צער על חסרונות אלו בפני חברי הארגון.

קופר וסאוואף (Cooper & Sawaf, 1996)  מזהים תכונות בולטות באישיותו של המנהיג האותנטי:

1. מודעות עצמית לתחושותיהם ולפעולותיהם
2. שליטה עצמית בתחושותיהם
3. רגישות ואמפתיה כלפי אחרים
4. אמינות ביחסיהם השונים במסגרת הארגון
5. פתיחות לדעות ולהתנסויות חדשות ומגוונות
6. יושר במחשבותיהם ובדבריהם המתבטא במעשים
7. סתגלנות ועמידות בפני אכזבות
8. אופטימיות בהתמודדות עם האתגרים שהשינוי מזמנם
9. שמחת חיים, במיוחד בזמנים קשים.

אותנטיות ומינהל חינוכי

יש שוני המהותי בין הרקע הפילוסופי, הנשען רובו ככולו על התאוריה האקזיסטנציאליסטית, לבין מושג האותנטיות כפי שנחקר ויושם במינהל החינוך. למעשה, ישנם קשיים וסתירות פנימיות כאשר מורכבותו הפילוסופית של מושג האותנטיות, במיוחד בהקשר לתיאוריה האקזיסטנציאליסטית, נבחן לאור תפישת מושג האותנטיות במינהל החינוך. רוזנוב (1997) מדגיש כי המחשבה החינוכית אינה יכולה לאמץ את המושג אותנטיות כפי שהוא נתפש בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. תפישות חינוכיות-פילוסופיות בנות-זמננו ממזגות את המושג אותנטיות עם תפישות מוסריות ובכך מאפשרות להציגו כאידיאל קיומי-חברתי ורציונלי. "בדרך זו, המושג [אותנטיות] מקבל צביון נורמטיבי, שעושה אותו לקנה-מידה לשיפוט ולהערכה של שיטות חינוך והוראה, מינהל ופיקוח, פיתוח תוכניות לימודים וייעוץ חינוכי, שנבחנות על-פי תרומתן לקידום האותנטיות" (עמ' 35). ניתן להבחין בחוסר ההלימה בתפישת המושג אותנטיות בין הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית לגישה החינוכית באמצעות בחינת המחקרים השונים שנערכו בנושא האותנטיות במינהל החינוך.

המחקר על האפקטיביות הבית-ספרית העלה כי המנהל הנו איש המפתח בהישגיו של בית-הספר. נמצא כי המנהל הוא הגורם החשוב ביותר במערכת הבית-ספרית לביסוס מערכות היחסים בה (Halpin, 1966; Hoy & Henderson, 1983) וכי קיימת זיקה בין האותנטיות של המנהל לבין יצירת מערכת של יחסי אמון בין חברי הארגון (Blumberg & Greenfield, 1980).

כדי ליצור אמון בין חברי הצוות, על המנהל להפגין פתיחות וכנות. מנהיגים הנוטלים אחריות על מעשיהם ונמנעים מלהערים על אחרים, מפגינים את רצונם ליצור מערכות יחסים המושתתות על יחסי אנוש, ולא על דימוי "הקצין הבירוקרטי"(Ouchi, 1981). אותנטיות זו, סביר להניח, כי תרחיב את מעגל האמון והידידות בין חברי הארגון. לכן, כאשר התנהגות המנהל נתפשת כאותנטית, יש סבירות גבוהה יותר כי לצוות יהיה אמון וביטחון רב יותר במנהל ובשינויים הארגוניים המוצעים על-ידו. אחד המכשולים העיקריים לשינוי ארגוני הוא הפחד כי בשינוי שמציע צוות הניהול חבויות תוכניות סמויות העלולות להרע לצוות הבית-ספרי. בנוסף לכך, החדרת שינויים חדשניים יוצרת אווירת אי וודאות והתוצאה היא היווצרות רגשות של חרדה ושל ספקנות. התנהגות אותנטית מטפחת אמון, ובכך מפחיתה את ההתנגדות לשינוי המוצע. באופן זה, האותנטיות, וכפועל יוצא ממנה האמון, הינם מרכיבים חיוניים בקידום אקלים ארגוני בריא הפתוח לשינויים (Hoy & Kupersmith, 1984).

הנדרסון והוי (Henderson & Hoy, 1982) זיהו שלושה היבטים מרכזיים של אותנטיות, הנובעים מההשקפה כי אותנטיות המנהיג נחשפת מתוך תפישת פעולותיו על-ידי צוות הארגון. היבטים אלו הם: 1. אחריות. 2. הימנעות ממניפולציה – השפעה בעורמה. 3. ביטוי מובהק יותר של העצמי מאשר של התפקיד.

1. האחריות באה לידי ביטוי אצל מנהיג כאשר חברי הצוות תופשים אותו כמקבל את הדין למעשיו ולמעשי הצוות בבית-הספר, וכמודה בפה מלא בטעויות כאשר הן מתרחשות. בניגוד לכך, למנהיג שאינו אותנטי מיוחס חוסר רצון והעדר הסכמה לקבל אחריות, וכמו כן סירוב להודות בטעויות. לכן, מנהיג שאינו אותנטי נתפש כמאשים אחרים במגרעותיהם ובכישלונותיהם.
2. הימנעות ממניפולציה נמדדת באמצעות התפישה הרווחת בקרב חברי הצוות בבית הספר בנוגע למידת העושק-הניצול שלהם בידי המנהל. מנהיג אותנטי הוא מנהיג המתייחס בכבוד לאחרים ומדגים זאת באופן עקבי בדבריו, ובמיוחד במעשיו. לעומת זאת, מנהיג שאינו אותנטי נתפש כמתנהג עם אחרים כאילו היו עצמים, בדומה לחיילים שיש לתמרנם על לוח השחמט.
3. התכונות האישיותיות מוצאות את ביטוין המובהק כאשר התנהגותו של המנהיג נתפשת כנקבעת על פי צרכיו ועל פי צורכי השעה, ולא בהתאם למסורת ולדרישות התפקיד בארגון. מנהיגים שאינם אותנטיים נתפשים כמבליטים התנהגות העולה בקנה אחד עם דרישות התפקיד, על חשבון קריאת דרור לאישיותם. הציפיות הפורמאליות ממילוי התפקיד מאפילות על הביטוי האישי, דבר המתבטא בהסתרת הזהות העצמית באמצעות ההתנהגות הטקסית המאפיינת את סביבת העבודה.

אוואנס (1996) מציע שאלות לחקירה עצמית כמפתח לאותנטיות אישית ולהבנת הפילוסופיות המעצבות את התנהגותו של המנהיג:

1. כיצד אני מגדיר את תפקיד המנהיג?
2. מהם העצמות הטמונות בי ומהם יתרונותיי כמנהיג?
3. האם אני מבין את המערכת הבית-ספרית ואת הקהילה?
4. עד כמה אני מוכן להתמודד עם הבעיות הסבוכות שבבית-הספר ולפתור אותן?
5. האם אני האדם הנכון בזמן זה להנהיג את בית-הספר?

אחרית דבר

הצורך במנהיגים אותנטיים במערכת החינוך הנו קריטי וחיוני, במיוחד לאור הרפורמות הרבות והכושלות שחוו תלמידים, מורים ואנשי ניהול כאחד. אי-לכך, אנשי חינוך רבים מתנהגים בחשדנות יתרה, והנם רגישים לכל גילוי של צביעות המוקרנת מדרגים גבוהים במערכת החינוכית. אנשי חינוך כה רבים מצפים בכיליון עיניים להוכחת "האותנטיות" (Evans, 1996). הוכחה זו דרושה כיום יותר מתמיד בכל מערכת החינוך על גווניה השונים. 

השיח הציבורי והמחקרי אודות יעילותו של המנהיג, אסור שיתמקד רק במחלוקת שבין התפיסה הדוגלת בפיתוח של  יכולות–מיומנויות טכניות לבין התפישה שבמרכזה עומדים תהליכי חקירה פנימיים וביטוי אישי. בחירת גישה אחת, תוך הזנחת הגישה האחרת, הנה אקט רדוקציוני המגביל את יכולתם של המנהלים להתמודד בהצלחה עם הבעיות הסבוכות העומדות בפני המערכת החינוכית. לכן, יש לראות שתי גישות אלה כתומכות זו בזו וכבעלות השפעה על פיתוח הרמוני של הפוטנציאל האישי של המנהיג בסביבה החינוכית הייחודית לו. כאשר הטכניקות והמיומנויות השונות נתמכות באותנטיות, נפתח צוהר לפיתוח קהילות של למידה ושל חקירה שבהם תלמידים, מורים ומנהלים כאחד תווים את כורי הווייתם.

מקורות

גולומב, י. (1990). מבוא לפילוסופית הקיום: אקזיסטנציאליזם. משרד הביטחון: תל-אביב.

גולומב, י. (1999). אביר האמונה או גיבור הכפירה. הוצאת שוקן: תל-אביב.

לנדאו, א. (1997). הבשלות הנפשית. ספרי חמד: תל-אביב.

מגי, ב. (1997) הפילוסופים הגדולים: מבוא לפילוסופיה המערבית. ספרי חמד: תל-אביב.

סיגד, ר. (1975). אקזיסטנציאליזם. ירושלים. מוסד ביאליק.

פראנקל, ו. (1970). האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה. דביר: תל-אביב.

קאמי, א. (1978). המיתוס של סיזיפוס. עם עובד: תל-אביב.

רוזנוב, ש. (1997). אותנטיות וחינוך. בתוך י. קשתי, א. אריאלי, ש, שלסקי. (עורכים). לקסיקון החינוך וההוראה (עמ' 34-35). תל-אביב: הוצאת רמות – אוניברסיטת תל-אביב.

Badaracco, J. L., & Ellsworth, R. (1989). Leadership and the Quest for Integrity.

 Boston: Harvard Business School Press.

Baldwin, T. (1995). Existentialism. In T. Honderich (Ed.), The Oxford companion to philosophy (pp. 257-261). New York: Oxford University Press.

Barr, L., & Barr, N. (1989). The leadership Equation: Leadership, Management and the Myers-Briggs. Austin, TX: Eakin.

Bernstein, R. J. (1976). The Restructuring of Social and Political Theory. Philadelphia: University of Pennsylvania Press.

Bhindi, N., & Duignan, P. (1997). Leadership for a new century: authenticity, intentionallity, spirituality and sensibility. Educational Management & Administration, 25(2), 117-132.

Blumberg, A., & Greenfield, W. D. (1980). The Effective Principal: Perspectives on School Leadership. Boston: Allyn and Bacon.

Bolin, F. S. (1989). Empowering leadership. Teachers College Record, 91(1), 81-96.

Cooper, R., & Sawaf, A. (1996). Executive EQ. New York: Grosset/Putman.

Ding, W. (1992). Relationships among principals’ leadership behavior, principals’ authenticity, and teacher job satisfaction in selected junior high schools. Doctoral dissertation, University of Northern Colorado.

Duignan, P., & Bhindi, N. (1997). Authenticity in leadership: an emerging perspective. Journal of Educational Administration, 35(3-4), 195-209.

Evans, R. L. (1992). The Human Face of Reform: Meeting the Challenge of Change through Authentic Leadership. Wellesley, MA: Human Relations Services, Inc.

Evans, R. L. (1996). The Human Side of School Change. San-Francisco: Jossey-Bass.

Fidler, M. (1995). Building learning community. Association Management, 47(May), 40-42.

Guralnik, D. B. (Ed.). (1986). Webster's Third New International Dictionary, Unabridged. Springfield, MA: Merriam-Webster.

Halpin, A. W. (1966). Theory and Research in Administration. New York: Macmillan. 

Halpin, A. W., & Croft, D. B. (1963). The Organization Climate of Schools. Chicago: Midwest Administration Center of the University of Chicago.

Henderson, J. E (1982). Leadership authenticity: The development and validation of an operational measure.  Unpublished doctoral dissertation, Rutgers University, New Brunswick, NJ.

Henderson, J. E (1998). The key to leadership effectiveness: Leader authenticity. Paper presented at the 7^th Annual National Conference on Creating the Quality School. Arlington, VA.

Henderson, J. E., & Hoy, W. K. (1982). Leader authenticity: The development and test of an operational measure. Educational and Psychological Research, 3, 63-75.

Hodgkinson, C. (1991). Educational Leadership: The Moral Act. Albany, NY: State University of NewYork Press.

Hoffman, J . D. (1993). The organizational climate of middle schools and dimensions of authenticity and trust. Unpublished doctoral dissertation, Rutgers University, New Brunswick, NJ.

Hoy, W. K., & Henderson, J. E. (1983). Principal authenticity, school climate, and pupil-control orientation. Alberta Journal of Educational Research, 29(2), 123-130.

Hoy, W. K., & Kupersmith, W. (1984). Principal authenticity and faculty trust: Key elements in organizational behavior. Planning and Changing, 15(2), 80-88.

Hugenberg, L. W., & Moyer, B. S. (1996). Groups in organizations and communication training: Closing the barn door. Paper presented at the Annual Meeting of the Speech Communication Association, San Diego, CA.

Hutton, S. I., & Gougeon, T. D. (1993). Gender differences in leadership

communications. Paper presented at the Annual Meeting of the University Council for Educational Administration, Houston, TX.

Kirby, P. C., & Colbert, R. (1994). Principals who empower teachers. Journal of School Leadership, 4(1), 39-51.

Kouzes, J. M., & Posner, B. Z. (1993). Credibility: How Leaders Gain and Lose It, Why People Demand It. San Francisco: Jossey-Bass.

Leithwood, K., & Steinbach, R. (1995). Expert Problem Solving: Evidence from School and District Leaders. Albany: State University of New York Press.

Martin, M. (1986). Self-Deception and Morality. Kansas: University Press of Kansas.

Maslow, A. H. (1961). Peak experiences as acute identity-experiences. American Journal of Psychoanalysis, 21, 254-260.

Moore, R. D. (1996). Ethical responsibilities for leaders in a pluralistic society. Paper presented at the Annual Five-State Multicultural Conference, Garden City, KS.

Murphy, J. (1995). Creative leadership. Paper presented at the ACEA International Conference, Sidney.

Ouchi, W. (1981). Theory Z. Reading, MA: Addison-Wesley.

Pajak, E. F., & Seyfarth, J. T. (1983). Authentic supervision reconciles the irreconcilable. Educational Leadership, 40(8), 20-23.

Perls, F. (1978). The Gestalt Approach and Eye Witness to Therapy. New York: Bantam.

Pigford, A. B. (1996). Leadership: A journey that begins within. National Association of Secondary School Principals, 80(576), 116-118.

Schein, E. (1985). Organizational Culture and Leadership. (1^st ed.) San-Francisco: Jossey-Bass.

Schwahn, C. J., & Spady, W. G. (1998). Total Leaders: Applying the Best Future- Focused Change Strategies to Education. Arlington, VA: American Association of School Administrators.

Senge, P. M. (1990). The Fifth Discipline: The Art and Practice of the Learning Organization. New York: Doubleday.

Sergiovanni, T. J. (1991). The Principalship: A Reflective Practice Perspective. Boston: Allyn & Bacon.

 Taylor, C. (1991). The Ethics of Authenticity. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Terry, R. W. (1993). Authentic Leadership: Courage in Action. San Francisco: Jossey-Bass.