כוחן של ציפיות גבוהות

Goodwin, B. (2024). The Power of High Expectations. Educational Leadership, 82(2), 8–11

מורים ומחנכים שואלים את עצמם: האם להציב בפני התלמידים ציפיות מתונות, גבוהות או אולי בכלל לשאוף לכוכבים? האם עלינו להיות קפדניים ונוקשים? או, האם להעניק יותר תשומת-לב ואמפתיה? מחקר עדכני שנערך באוסטרליה משיב על השאלות הללו ומסביר כיצד תלמידי כיתה י' מעבדים ומיישמים את הציפיות הנתלות בהם.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מוטיבציה

צוות המחקר ערך ראיונות עומק עם 25 תלמידי כיתה י' ושאל אותם כיצד הם חשים ומגיבים כאשר מורים מציבים בפניהם ציפיות גבוהות או נמוכות? בהמשך לכך, נערכו 175 תצפיות בכיתות בהם ישבו אותם תלמידים, אל מול המורים להם יוחסה הצבת הציפיות. הראיונות והתצפיות הראו שכאשר מורים מציבים ציפיות גבוהות, אך מותאמות-תלמיד, ההישגיות והתפוקה של התלמידים עולה פלאים.

להציב חזון אופטימי

התהליך של הצבת ציפיות גבוהות צריך להתחיל בהצגת הלמידה כמאתגרת, אך בהחלט בהישג-יד. רצוי שהמורה ישדר מסרים כמו: "אני מנסה לעורר אתכם לחשיבה" ו-"אני יודע שאתם מסוגלים לכך"! ו-"לכו על זה"!

לתעדף התקדמות (ולא הישגיות)

האמצעי החשוב ביותר בהנעת תלמידים להישגיות הוא להתמקד בהתקדמות עצמה, תוך התחשבות בנקודת הפתיחה של כל תלמיד, וללא קשר לדיוק, לציון או למוצר המוגמר. חשוב, בהקשר זה, לטפח את השאפתנות של התלמידים ואת כושר היזמות, החדשנות והיצירתיות שלהם, לעודדם להמשיך להתקדם ולעולם לא לעצור את תנופתם (גם אם המטלה הסתיימה לכאורה או שהביצוע אינו מושלם). כל עוד הם כותבים, מחשבים, יוצרים או מתנסים, יש להניח להם להתקדם.

לשבח מאמץ (ולא אינטליגנציה)

מורים מעוררי השראה מתמקדים במאמצים שמשקיעים התלמידים, ולא מתגמלים לפי מידת אינטליגנציה. כך, הן התלמידים המתקשים, והן המתקדמים, רוצים לעבוד קשה, להפגין את כישוריהם ולהאיץ את קצב התקדמותם. וכפועל יוצא מכך, לממש את הפוטנציאל הטמון בהם.

לנטוע תחושת מסוגלות עצמית

עוד לפני ההיבטים הפדגוגיים, כדי שתלמידים יחושו הצלחה, ויעמדו בציפיות הנתלות בהם, צריכים המורים והמחנכים לנטוע בהם תחושת מסוגלות עצמית. לשון אחרת, התלמידים צריכים, בראש ובראשונה, להאמין בעצמם וביכולותיהם כדי להפגין נכונות לאתגר, להאמין בעצמם, להתעמק בחומר, לצלוח אתגרים ולחתור להישגיות.