הישגי התלמידים ב-OECD צונחים. מדוע זה קורה דווקא במאה ה-21?
תמיר, י׳ (2026). הישגי התלמידים ב-OECD צונחים. מדוע זה קורה דווקא במאה ה-21? הארץ, 11 בנובמבר
עיקרי הדברים:
- יש הסבר חברתי לירידה בהישגים במדינות ה-OECD: צעירים רבים מטילים ספק ביכולתה של ההשכלה לפתוח בפניהם אפשרויות שחשובות להם
- הקשר בין רכישת השכלה לבין תעסוקה יציבה, רכישת דירה וביטחון כלכלי נראה לצעירים, ובצדק, חלש בהרבה מכפי שנראה לדור הוריהם
- הישגיהם של תלמידים המצפים להתקבל ללימודים גבוהים טובים מאלה של תלמידים המאמינים שהדרך להשכלה גבוהה חסומה בפניהם
- כאשר עתידם המקצועי אינו ברור, העדפת עיסוק שמניב תועלת בהווה עשויה להיות בחירה רציונלית גם מבחינת תלמידים המסוגלים להצליח בלימודים
- המענה החינוכי המוצע מתחיל בבירור עם הצעירים מה הם צריכים ללמוד, ולצדו נדרש מענה חברתי שירחיב את האפשרויות הפתוחות בפניהם בבגרותם
מדוע הישגי התלמידים יורדים דווקא במדינות משגשגות, בתקופה שבה ההשכלה נגישה מאי פעם? סגירת בתי הספר בזמן מגפת הקורונה, הסחות הדעת בטלפונים החכמים והשימוש בבינה מלאכותית עשויים להסביר חלק מקשיי הלמידה. ואולם, מגמת הירידה החלה עוד לפני המגפה. כדי להבין אותה מוצע לבחון גם מה השתנה מחוץ לכיתה, ובייחוד מה תלמידים מצפים שהלימודים יאפשרו להם לעשות בבגרותם.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מבחני פיז"ה
במשך חלק ניכר מהמאה העשרים יכלו צעירים רבים לדמיין מסלול שחיבר בין המאמץ שנדרש מהם בבית הספר לבין החיים שרצו לעצמם. לימודים פתחו דרך לרכישת מקצוע, ומשכורת קבועה אפשרה לתכנן קניית בית, הקמת משפחה ופרישה לגמלאות. למוצא המשפחתי הייתה גם אז השפעה על סיכויי ההצלחה, אך ההבטחה שילדים יוכלו לחיות טוב יותר מהוריהם הייתה אמינה דיה כדי לעצב את שאיפותיהם.
הצמיחה הכלכלית של העשורים הבאים היטיבה עם רבים במדינות המתפתחות, בעוד שהכנסותיהם של חלקים ממעמד הפועלים וממעמד הביניים במדינות העשירות כמעט שלא גדלו. גם בקרב מי שרכשו השכלה, יש הבדל בין צעירים שיכולים להיעזר בנכסי המשפחה לבין מי שתלויים בשכרם בלבד. על רקע זה מציע המאמר הסבר לירידה בהישגים דווקא בעולם העשיר: הפער בין רמת החיים שהצעירים ציפו להגיע אליה לבין זו שנראית להם בהישג יד עלול להחליש את נכונותם להשקיע בלימודים.
מה תלמידים צריכים לדעת כדי לבנות לעצמם עתיד?
תלמידים שואלים שתי שאלות שונות. האחת היא אם הלימודים יסייעו להם להשיג את מה שהוריהם השיגו. השנייה היא אם בית הספר מכין אותם לחיים שהם עצמם רוצים. צעירים השוקלים להקים עסק קטן או לעסוק ביצירת תוכן, למשל, מתקשים לעיתים לראות כיצד הלימודים מקדמים אותם לקראת מטרות אלה. גם למי שמעוניינים במקצוע אקדמי קשה להעריך אילו כישורים יידרשו מהם לנוכח השינויים הטכנולוגיים.
הקשר בין ציפיות לעתיד לבין הישגים ניכר גם בבית הספר. תלמידים המאמינים שיוכלו להמשיך ללימודים גבוהים מגיעים להישגים גבוהים יותר מעמיתיהם הסבורים שאפשרות זו חסומה בפניהם. מראה כי כאשר תלמידים מתקשים לראות למה ישמש אותם המאמץ הנדרש מהם היום, הנכונות להשקיע בו עלולה להיחלש גם אם יש להם היכולת להצליח.
מכאן נגזרת שאלה מעשית לאנשי חינוך: לפני שמחליטים כיצד לשפר את ביצועי התלמידים במבחנים, מה אפשר ללמוד מהם על הידע שחסר להם ועל החיים שאליהם הם מבקשים להתכונן? ואולם, לשיחה כזאת יש גם גבול. מורה יכול לסייע לתלמידה להבין כיצד לימודיה משרתים מטרה שחשובה לה. היכולת שלה לממש אותה תלויה גם בהזדמנויות להשכלה, לתעסוקה ולביטחון כלכלי שהחברה תעמיד לרשותה.

