סוף לימודי החיבור בתיכון
Herman, D. (2022). The End of High-School English. The Atlantic, 9, December
עיקרי הדברים:
- ChatGPT יכולה להפיק תוצרים טובים יותר מרובם הגדול של התלמידים. גם אם הטקסטים שלה עדיין לא מדהימים, רמתם גבוהה יותר מהנדרש בתיכון
- התוכנה חיברה בהצלחה מכתב בקשה להתקבל ללימודים באוניברסיטת סטנפורד, וכן טופס מועמדות לקבלה לעבודה ברשת בתי הקפה סטארבקס
- התוכנה היטיבה לכתוב על נושאים כמו זיכרון, אשמה, וצדק כפי שהם משתקפים בצמדי יצירות כגון "האודיסאה" של הומרוס ו"התופת" של דאנטה
- הרעיונות שהציגה התוכנה קלעו למטרה, אך היא לא הרחיקה לכת מעבר לפני השטח, ולא שילבה באופן מוצלח ציטוטים מיצירות המקור
- התוכנה שיפרה טיוטות חיבורים שהגישו תלמידים – שמרה נאמנות לתוכן, אך שדרגה את הסגנון והפכה את הטקסטים שהגישו התלמידים לבהירים יותר
- אם רוב הוראת הכתיבה כיום ממוקדת באופן הכרחי בסיוע לתלמידים להשתלט דווקא על הכישורים הבסיסיים (דקדוק וכו'), מה יקרה כאשר המחשב יוכל לעשות זאת במקומנו?
- נראה כי מעתה ניתן יהיה להתמקד בניסיון לרכוש את ההיבטים הנעלים יותר של הכתיבה: התלמידים והמורים לא יצטרכו עוד להשקיע זמן ואנרגיה בחלקים הטכניים
- מורים שחושבים לחייב להגיש מטלות בכתב יד, שיחוברו בזמן-אמת רק בחדר הכיתה ולא בבית, רק עוקפים את הבעיה – ואינם מספקים לה פתרון יסודי לטווח רחוק
מתבגרים תמיד מצאו דרך לעקוף את הדרישות בבית הספר, והשתמשו בסיכומים מוכנים כבר בשנות החמישים – ובוודאי בעידן הרשת. אבל למרות קיצורי הדרך הללו, לא ניתן היה לוותר על הכתיבה. פרט למקרים של פלאגיאריזם, תלמידים תמיד נאלצו לכתוב. לא עוד. התוכנה ChatGPT של חברת OpenAI ("בינה מלאכותית פתוחה"), המייצרת טקסט בתגובה לבקשות והוראות (prompts) של המשתמש, עלולה לסמן את סופן של מטלות הכתיבה, ואולי אף של הכתיבה כשומרת סף, בוחנת של אינטליגנציה, מיומנות נלמדת. כתוצאה מכך, חייהם של מורים לחיבור ולכתיבה עומדים להשתנות.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא בינה מלאכותית בחינוך
מחבר מאמר זה מלמד ספרות, פילוסופיה, לימודי דת והיסטוריה בתיכון באזור סן פרנסיסקו, בכיתות י' עד יב'. באופן טבעי, כך הוא מספר, חלק מתלמידיו אינם מגלים התעניינות בחומר הלימודים. לתלמידים אלה תמיד נהג לומר כי מיומנות הכתיבה חיונית בהמשך דרכם, בלימודים גבוהים, בקריירה, אפילו כאשר יבקשו לחבר מייל לבוס. לא בטוח שזה עדיין נכון.
GPT יכולה להפיק תוצרים טובים יותר מרובם הגדול של התלמידים. גם אם הטקסטים שלה עדיין לא מדהימים, רמתם גבוהה יותר מהנדרש בתיכון.
מחבר המאמר מביא כדוגמאות לכך מכתבים כתובים היטב שהתוכנה חיברה לבקשתו: הגשת מועמדות להתקבל ללימודים באוניברסיטת סטנפורד, בקשה להתקבל לעבודה ברשת בתי הקפה סטארבקס ואפילו הדגמה ונימוק מבריקים של הטענה הבודהיסטית לפיה דבר אינו מתקיים באופן עצמאי. לטענתו, התוכנה גם היטיבה לכתוב על נושאים שונים, כמו זיכרון, אשמה, נקמה, צדק ויחיד מול חברה, כפי שהם משתקפים בצמדי יצירות כגון "האודיסאה" של הומרוס ו"התופת" של דאנטה, או "המלט" של שקספיר ו"חמדת" של טוני מוריסון. התוכנה אמנם לא הרחיקה לכת מעבר לפני השטח, וגם לא שילבה באופן מוצלח ציטוטים מיצירות המקור, אבל הרעיונות שהציגה קלעו למטרה.
התוכנה שיפרה טיוטות חיבורים שהגישו תלמידים – שמרה נאמנות לתוכן, אך שדרגה את הסגנון והפכה את הטקסטים שהגישו התלמידים לבהירים יותר. "זה היה כמו קסם", טוען מחבר המאמר.
לדעתו, ניתן לחלק את התלמידים לשלוש קבוצות, לפי סדר עולה של רמות:
- אלה שלומדים כללי דקדוק ופיסוק, ואת היכולת להבין ולהציג דברים ברמה בסיסית.
- אלה שעובדים על טיעון וארגון – סידור משפטים בפסקאות, ופסקאות במאמרים.
- אלה שמתמקדים בטון, בקצב, בגיוון ובשטף.
כל אלה מרכיבים חיוניים של כתיבה ומסירה יעילה של רעיונות. הם דורשים לימוד רב וממושך, שפעמים רבות לא מצליח להעביר את התלמידים לקבוצה השלישית או אפילו השנייה שתוארו לעיל.
המצאת מחשבון הכיס לא ייתרה את הוראת המתמטיקה
GPT תיאלץ את מערכת החינוך לבצע רפורמות עמוקות במבחנים אחידים, דרכי קבלה למוסדות-לימוד, תוכנית הלימודים, טכניקות ההוראה ועוד.
רוב התלמידים אינם חושבים שכדאי להם להשקיע זמן בטיפוח מיומנות הכתיבה. אין להם עניין בחקירת דקויות של טון, פיסוק וקצב, אבל אולי עכשיו יש סיבות לאופטימיות. ייתכן כי בקרוב יוכל כל תלמיד להשתייך לקבוצה השלישית: המיומנויות הבסיסיות של הכתיבה (דקדוק וכו') יהיו נתונות-מראש וזמינות לכולם, ומעתה יהיו זמן ואפשרות להתמקד בניסיון לרכוש את ההיבטים הנעלים יותר של הכתיבה. לא נצטרך עוד להשקיע אנרגיה בעבודה הטכנית והאפרורית של פיסוק נכון, התאמה בין נושא לנשוא וכיוצא באלה.
ייתכן שכתיבה לא תשמש עוד כמדד ליכולת ולאינטליגנציה. אחרי הכל, המטרה של מבחן כתוב אינה לאותת שהתלמיד שינן את הידע בזיכרונו, אלא שהוא מסוגל להביעו בכתב באופן בהיר. מורים רבים הגיבו לאתגר שמציבה ChatGPT בניסיון לחשוב על מטלות חדשות – אולי לדרוש שיוגשו בכתב יד ויופקו אך ורק בזמן אמת, בחדר הכיתה – אבל אלה פתרונות קצרי טווח. השאלה אינה "איך נעקוף את האתגר הזה?", אלא "האם המאמץ ללמד כתיבה עדיין מוצדק?"
מחבר המאמר מאמין כי תפקידו המרכזי כמורה הוא לסייע לתלמידיו לחשוב בצורה ביקורתית, להביע חוסר-הסכמה בצורה מכבדת, להציג טיעונים באופן זהיר וגמיש, ולהבין את עצמם ואת העולם סביבם. כתיבה בלתי-שגרתית, מאולתרת, אקספרסיבית ומטה-קוגניטיבית יכולה להיות כלי מעולה להשגת מטרות אלה. אבל אם רוב הוראת הכתיבה כיום ממוקדת באופן הכרחי בסיוע לתלמידים להשתלט דווקא על הכישורים הבסיסיים (דקדוק וכו'), מה יקרה כאשר המחשב יוכל לעשות זאת במקומנו? האם הרגע הזה מזכיר את המצאת מחשבון הכיס, שחוסך את הצורך לבצע מטלות טכניות כמו חילוק ארוך, או דווקא את המצאת הפסנתר האוטומטי, שגזלה מאתנו את מה שיכול להיות מועבר רק באמצעות רגש אנושי?