כתיבת העבודות באקדמיה מתה

Marche, S. (2022). The college essay is dead. The Atlantic, Dec 6^th

עיקרי הדברים:

• התוכנה יכולה לסייע לתלמידים רמאים, ומנגד גם לשמש עזר-הוראה נהדר ואפילו כלי לטיפוח יצירתיות
• התלמיד לא הרגיש שהוא רימה, מפני שהוראות האוניברסיטה אסרו להיעזר ב"מישהו אחר", אבל תוכנות בינה מלאכותית אינן "מישהו אחר"
• "כבר אי אפשר לתת שיעורי בית או מבחני בית. אפילו בשאלות המחייבות שילוב ידע מכמה תחומים, התוכנה פשוט טובה יותר מהסטודנט הממוצע"
• מה יקרה כאשר תהליך החיבור של עבודות סמינריוניות ואפילו של עבודת דוקטורט יעבור אוטומטיזציה משמעותית? כיצד תגיב האקדמיה?

כיצד ישפיע הצ'אט-בוט ChatGPT, שבכוחו לחולל טקסטים קוהרנטיים ותקניים על כל נושא לפי בקשה, על הדרך שבה נותנים ציונים על מטלות כתיבה? לדעת מרצים שונים, רמתם של הטקסטים שמייצר ChatGPT שקולה בערך לציון 90 של סטודנטים באוניברסיטה, עובדה מכרעת בהתחשב בכך שמדובר בתוכנה חינמית הזמינה לכולם.

למאמר המלא

לקריאה נוספת: כל המאמרים בנושא בינה מלאכותית

[אמנם, התוכנה מחוללת טקסטים באורך של עד כמה מאות מילים, אבל ניתן לשאול אותה מספר בלתי מוגבל של שאלות, כלומר לפרק את מטלת הכתיבה לתת-משימות – ולהרכיב מהם טקסטים ארוכים – מערכת פורטל מס"ע].

מרצים סבורים שעל מערכת החינוך לחשוב מחדש על הוראת כתיבה ועל הערכת תוצרי הכתיבה של תלמידים. לדבריהם, התוכנה יכולה לסייע לתלמידים רמאים, ומנגד גם לשמש עזר-הוראה נהדר ואפילו כלי לטיפוח יצירתיות. במאי 2022, סטודנט מניו זילנד שהשתמש בתוכנה דומה, והצדיק זאת בטענה שהיא דומה לתוכנות כמו Grammarly לבדיקת איות ולתיקון טעויות דקדוק: "אני יודע את החומר, חוויתי את החוויה שאותה תיארתי בחיבור, אני תלמיד טוב, הולך לכל השיעורים וההדרכות ואני קורא את כל המאמרים והספרים שהמרצים מטילים עלינו. למה אני צריך להיענש בגלל שאני לא כותב טוב? זה לא הוגן".

התלמיד לא הרגיש שהוא רימה, מפני שהוראות האוניברסיטה אסרו להיעזר ב"מישהו אחר", אבל תוכנות בינה מלאכותית אינן "מישהו אחר", הן תוכנות.

החיבור (essay) עמד במרכז הפדגוגיה ההומניסטית במשך דורות. זוהי הדרך שבה אנו מלמדים ילדים לחקור, לחשוב ולכתוב. כל המסורת הזאת עומד להיות משובשת (disrupted) מהבסיס. מרצה באוניברסיטת טורונטו כתב בטוויטר: "כבר אי אפשר לתת שיעורי בית או מבחני בית... אפילו בשאלות ספציפיות שמחייבות שילוב ידע מכמה תחומים, התוכנה פשוט טובה יותר מהסטודנט הממוצע. למען האמת, זה מדהים".

האקדמיה אינה מוכנה

אנשי חינוך עדיין אינם מוכנים להשלכות, בין השאר בשל הקרע בין מדעי הטבע לבין מדעי החברה והרוח – שיצר בורות גדולה בשני הצדדים לגבי האיומים, ההזדמנויות והאתגרים שמציבה ההתקדמות בכל ענפי הידע למערכת החינוך, ולמעשה לחברה האנושית כולה. כך ניתן לראות אנשי מחשבים ואנשי מדעים מדויקים כמו אילון מאסק מטסלה ומטוויטר ומארק צוקרברג מפייסבוק, שמתנהלים באופן שאינו מביא בחשבון את ההשלכות הפוליטיות, החברתיות והמוסריות הקשות של החלטותיהם העסקיות. מנגד ניתן לראות מרצים למקצועות ההומניים שאינם משכילים להגיב לאתגרים שמציבה הטכנולוגיה ומתעלמים מהדרך שבה השתנו העולם, החברה, הפוליטיקה ואפילו הנפש האנושית, ובכלל זה הדרך שבה אנו קוראים, מבינים, חושבים, זוכרים ואפילו מרגישים. הקרע הזה בין המדעים המדויקים למדעי הרוח, הבורות ההדדית, אינם מועילים לאף אחד מהצדדים – ומזיקים לתלמידים, למורים ולחברה בכללותה.

בהשוואה לשנות התשעים, צנח מספר תלמידי מדעי הרוח בכמחצית, בין השאר משום שפקולטות אלה סירבו להתעדכן ולהשתנות. כתוצאה מכך, מדעי הרוח מציעים כיום מסע אל עתיד בלתי-רלוונטי שסופו מבוי-סתום. אחר כך מתפלאים ששיעורי ההרשמה לפקולטות ההומניות נמצא בצניחה. האם זה מפתיע שבערך חצי מתלמידי מדעי הרוח מתחרטים על בחירתם?

אבל עדיין יש הצדקה ללימודי מדעי הרוח בעידן טכנולוגי, ומי שהציג אותה בצורה משכנעת הוא סטיב ג'ובס. מייסד אפל תמיד ייחס חלק גדול בהצלחה של החברה לזמן שבילה בלימודי מדעי הרוח: שקספיר, מחול מודרני וכן קליגרפיה – תחומים שהעניקו לדבריו השראה לעיצוב ולתכנון מוצרי החברה. "אנשים רבים בתעשיית ההייטק לא נהנו מניסיון מגוון. אז אין להם מספיק נקודות לחבר, והם מציעים פתרונות ליניאריים מאוד, בלי לבחון את הבעיה מפרספקטיבה רחבה", אמר ג'ובס. "ככל שההבנה של החוויה האנושית רחבה יותר, כך ישתפרו תכנון ועיצוב המוצר". אפל אינה רק חברת טכנולוגיה הומניסטית, היא גם החברה הגדולה ביותר בעולם.

למרות דבריו אלה של ג'ובס, הדעיכה במקצועות הרוח והחברה נמשכת. בעשור האחרון ניצחו לימודי ה-STEM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) והפקולטות שמלמדות חברה ורוח נמצאות בקריסה. מספר הסטודנטים למחשבים כמעט משתווה למספר הסטודנטים בכל מדעי הרוח גם יחד.

ועכשיו יש גם בינה מלאכותית. עיבוד שפה טבעית מציג למדעי הרוח באקדמיה סדרה שלמה של בעיות בלתי צפויות. עניינים מעשיים עומדים על הפרק: מחלקות במדעי הרוח בוחנות את הסטודנטים שלהן על בסיס החיבורים ומטלות הכתיבה שהם מגישים. הן מעניקות תואר דוקטור על בסיס חיבור דיסרטציה. מה יקרה כאשר שני התהליכים האלה יוכלו לעבור אוטומטיזציה משמעותית?

דרושה התקרבות בין מדעי הרוח למדעים המדויקים

החשש הוא שהאקדמיה תגיב לאתגרים האלה באיטיות רבה, אולי לאורך שנים. אבל במוקדם או במאוחר, תגובה כזאת חייבת לבוא, וחייבת לכלול ניסיון לגשר על הפער בין הלימודים הריאליים ללימודים ההומניים. זאת מפני שמהנדסים ואנשי רוח עומדים להזדקק זה לזה יותר מאי-פעם. מדעני מחשב יזדקקו  לחינוך הומני יסודי ושיטתי: פילוסופיה של הלשון, סוציולוגיה, היסטוריה,  ואתיקה אינן שעשוע אינטלקטואלי בעל משמעות תיאורטית בלבד. מדובר בשאלות חיוניות לקביעה של היבטים רבים בחיינו העתידיים (ולמעשה כבר העכשוויים) – בהן השאלה כיצד להשתמש בצ'ט בוטים כמו ChatGPT בצורה יצירתית ומוסרית?

אנשי מדעי הרוח, מנגד, יצטרכו להבין עיבוד של שפה טבעית (NLP) מפני שזהו עתידה של השפה, וגם מפני שלא מדובר רק בשיבוש ובמשבר. עיבוד של שפה טבעי הוא הזדמנות לשפוך אור על מספר עצום של בעיות במחקר בתחום ההומני. למשל, ייחוס ותארוך של טקסטים ספרותיים; שחזורים ומילוי פערים בטקסטים פגומים באמצעות מודלים של ניבוי-טקסטים; ניסוח מחדש של שאלות על פילולוגיה ועל סגנון ספרותי. אם מכונה יכולה ללמוד כיצד לכתוב כמו שקספיר, היא תוכל ללמד אותנו, במידה מסוימת, איך שקספיר כתב.

שני הצדדים – המהנדסים ואנשי הרוח – ייאלצו להתאמץ: להבין מה הם יכולים ללמוד מהצד האחר, ולהודות בבורותם הבסיסית. אבל הודאה בבורות תמיד היתה תחילתה של החוכמה, ולא משנה איזו טכנולוגיה יש בידינו.