תנו למורים להחליט מה הסטטוס שלהם

מקור וקרדיט : אלונה פורקוש-ברוך , ארנון הרשקוביץ, " תנו למורים להחליט מה הסטטוס שלהם " הד החינוך , פברואר 2013 , עמודים 28-29 .

הערת מערכת פורטל מס"ע : מאז פרסום המאמר בדפוס חל כבר שינוי מהותי במדיניות משרד החינוך כלפי השימוש בפייסבוק.

תלמידי הדור הנוכחי נולדו וגדלים בעולם שבו רשת האינטרנט היא הדבר השגרתי ביותר שישנו. רובם למדו להשתמש במחשב ולגלוש באינטרנט בטרם למדו לקרוא, וכשחגגו בר מצווה פייסבוק כבר הייתה הרשת החברתית הפופולרית ביותר בעולם. מצבה בישראל אינו שונה, והיא אף מדורגת גבוה ברשימת האתרים הנצפים ביותר.

סקר מסוף שנת 2011 העלה כי 81 אחוז מבני הנוער בישראל בגילי 13–18 הם בעלי חשבון פעיל בפייסבוק (גיאוקרטוגרפיה 2011), ולפי מגמות השימוש ברשתות החברתיות בעולם אפשר להניח ששיעור השימוש כיום גבוה אף יותר (Boyd 2008).

לפי ממצאי סקר נוסף מ־2011, 7.5 מיליון משתמשי פייסבוק בעולם הם מתחת לגיל 13 (Consumer Report 2011), אף שהגיל המינימלי המותר לשימוש (לפי הצהרת המשתמש בעת ההרשמה) עומד על 13. אולם הילדים ובני הנוער אינם לבדם באתרי הרשתות החברתיות. סקר גיאוקרטוגרפיה הראה כי ל־42 אחוז מן המורים בישראל חשבון פייסבוק פעיל.

פייסבוק משנה את התקשורת בין תלמידים למוריהם לבלי היכר. זמינות המורים לתלמידיהם חוצה גבולות של זמן ומרחב. מורים המעוניינים להיות "מחוברים" לתלמידיהם מעבר לשעות הלימודים ומעבר לגבולות בית הספר יכולים לעשות זאת גם דרך הרשתות החברתיות המקוונות. הימצאותם של תלמידים ומורים במרחב וירטואלי משותף בעל אופי חברתי ומשוחרר יחסית מן ההקשר הבית ספרי עשויה לחולל שינוי של ממש בשדה החינוך.

עם זאת השיח הציבורי בנושא השימוש ברשתות החברתיות בהקשר של מערכת החינוך מדגיש בדרך כלל את הסיכונים והבעיות, הנובעים בין השאר מטשטוש גבולות לכאורה בין חיי בית הספר ובין החיים הפרטיים, מחשיפה הדדית או מאיבוד שליטה. מערכת החינוך חייבת כעת להכריע: take it or leave it. והחלטה אכן התקבלה.

בראשית שנת הלימודים תשע"ב קבע משרד החינוך כי "השימוש ברשתות חברתיות לאינטראקציות בין־אישיות בין מורים לתלמידים אסור" (חוזר מנכ"ל, דצמבר 2011). בכך מצטרפת ישראל למדינות, ערים ומחוזות האוסרים לחלוטין על קשרי מורים־תלמידים ברשתות חברתיות.

ההחלטה לחסום קשרים בין מורים לתלמידים ברשתות חברתיות משדרת למורים שמערכת החינוך אינה סומכת על שיקול דעתם, ולא זו בלבד אלא שהמסר לתלמידים, להורים ולציבור הרחב הוא שמערכת החינוך אינה סומכת על מוריה.
•••
מה אומרים המחקרים בנושא זה? מתברר שאין הרבה, ולכן החלטנו ליזום מחקר משלנו. המחקר החלוצי שעשינו העלה ממצאים מעניינים, ואנו מסיקים מהם כי החלטת משרד החינוך מנותקת מן המציאות. תמצית של ממצאי המחקר נפרת כאן לראשונה, עוד בטרם פרסום הממצאים בקרב קהילת המחקר הבינלאומית.

המחקר בדק רק את פייסבוק, משום שזו הרשת החברתית הנפוצה ביותר בקרב בני נוער בישראל. במהלך המחקר קיימנו ראיונות עומק עם 11 תלמידי חטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים מכל רחבי הארץ, שלמקצתם קשרים עם מורים בפייסבוק (ומיעוטם אינם משתמשים בפייסבוק כלל). נוסף על כך קיימנו ראיונות עומק עם חמישה מורים המייצגים קשת רחבה של מודלים לתקשורת עם תלמידים ברשת החברתית, החל ב"חברות" מלאה עם התלמידים באמצעות הפרופיל האישי, עבור בפתיחת פרופיל מקצועי לתקשורת עם תלמידים נוסף על הפרופיל האישי וכלה בחוסר תקשורת מוחלט ומכוּון עם התלמידים ברשתות חברתיות ואף אי־שימוש מוחלט בפייסבוק.
•••
המחקר העלה שאין כמעט "חברויות" בין תלמידים למוריהם בפייסבוק. התלמידים אינם מעוניינים, שכן הם רואים בפייסבוק סביבה חברתית המיועדת בעיקר לצעירים. עבורם המורה הוא קודם כול מורה ולא חבר ("המורים הם כדי ללמד אותך ולהיות בבית ספר, והם לא כדי לדעת על החיים הפרטיים שלך או אתה על שלהם", י"ג, בן 14.5; כל הציטוטים המופיעים כאן מובאים כלשונם מדברי המשתתפים במחקר).

גם במקרים שיש תקשורת בין מורים לתלמידים בפייסבוק, היא לרוב מוגבלת לענייני בית הספר בלבד. הן התלמידים והן המורים מכבדים את פרטיותם אלו של אלו ויודעים לשמור עליה ("חיים אישיים של המורה אני לא צריך לדעת. בתור תלמיד זה לא המקום שלי לדעת מה קורה בחיים האישיים שלו", א"ר, בן 17; "אני גם לא מחטטת להם ב... לא יוצא לי נגיד סתם להסתכל בפרופיל של מישהו מהתלמידים שלי ", ע', מורָה לתיאטרון, בת 54).

במקרים המעטים של קשר בין תלמידים למורים בפייסבוק בהקשרים שחורגים מענייני בית הספר וכוללים גם היבטים בין־אישיים, שני הצדדים מדגישים את התועלת הפוטנציאלית והמעשית ומרגישים שקשרים כאלה מעצימים מורים ותלמידים כאחד (Steinfield et al. 2008).

מדובר במורים אהודים במיוחד בבית הספר המשמשים מודלים להערצה ולחיקוי, ואשר מאפשרים לתלמידים שלהם ערוץ תקשורת נוסף, המעודד יחסי קרבה וכבוד הדדי; אלו, בתורם, עשויים לתרום לתחושת הביטחון של התלמיד, ובהמשך גם להישגיו האקדמיים, כפי שעולה ממספר מחקרים שנעשו בהקשר זה בקרב סטודנטים באקדמיה ("יכול להיות מצב כזה קצת חיובי, שנגיד למורה נולד נכד ואז התלמיד אומר לו 'מזל טוב' ואז זה מקרב ת'יחסים", י"א, בן 17).

יתרה מזו, ערוץ תקשורת זה, שהוא בעיקרו טקסטואלי, מאפשר לתלמידים אחדים להתבטא בדרכים שלא היו מתבטאים בהן במפגשים פנים אל פנים עם מוריהם ("גם התלמידים שאני לא מצליח לדבר אתם, הם לא נפתחים אליי בפורמטים הרגילים – הם נפתחים במחשב. כלומר, אני מסוגל לדבר אתם. זה נותן להם את הפסאודו־אנונימיות הזו, כביכול, אני מרגיש שזה נותן להם את הביטחון לדבר", ע', מחנך, בן 39).

דברי המורים והתלמידים עולה שהם מפעילים שיקול דעת בבחירת דרך ההתקשרות הטקסטואלית: כאשר מדובר בתקשורת בין־אישית על נושאים אישיים (בין שהם קשורים ישירות לבית הספר ובין שלא) הבחירה במרבית המקרים היא בתקשורת באמצעות צ'ט, החשופה רק למשוחחים ולא לכל ה"חברים" של המורה או התלמיד בפייסבוק.

המחקר הראה גם שהאופן שבו רואים המורים את תפקידם ואת קשריהם עם התלמידים יכול בהחלט למצוא ביטוי גם ברשת החברתית. כך, ה"אני מאמין" של המורה בנוגע למודל הקשר עם התלמידים בא לידי ביטוי, מעודד פלורליזם בקרב המורים וחותר כנגד ההאחדה המאפיינת את התנהלותם של המורים בעשורים האחרונים.

הרשת החברתית, בהיותה בלתי תלויה בהקשר הבית ספרי ומחוברת להוויה האינטרנטית הבינלאומית, מאפשרת למורים המעוניינים בכך לחשוף צדדים שלא תמיד באים לידי ביטוי בכיתה ("אם מורה שהתלמידים לא אוהבים אותו בבית ספר אז אני לא רואה שום סיבה מיוחדת שהם יאהבו אותו בפייסבוק. אבל אם הם למשל מגלים פן אחר של המורה שהם לא הכירו, שהם פתאום מגלים שהוא בעצם כן בן אדם מאוד נחמד [...] אז זה טוב", י"א, בן 17).
•••
ממצא מעניין נוסף מן המחקר נוגע למצבים של דיווחים על התנהגות לא נאותה של תלמידים בפייסבוק. המורים שראיינו נתנו דוגמאות למקרים כאלה: תלמידים שנתפסו בשקר (נעדרו מהשיעור בתואנה מסוימת, אך פרסמו סטטוס המציין סיבה אחרת), התבטאו באופן לא ראוי נגד מורים מסוימים או פרסמו תמונות המצביעות על שתיית אלכוהול בכמויות גדולות.

מן הראיונות עלה כי המורים יודעים להפעיל שיקול דעת במידת ההתערבות שלהם, ובהחלט יודעים להבחין במצבים של קריאת מצוקה אמיתית; במקרים כאלה הם בוחרים להתערב באמצעות יצירת קשר עם התלמיד או עם הוריו ופנייה לגורמים המטפלים המתאימים בתוך המערכת.

עוד עולה מן המחקר שיש קשר הדוק בין מעמדו של המורה בעיני עצמו ובעיני התלמידים בעולם הפיזי וברשת החברתית. נראה ששני ערוצי התקשורת הללו מזינים ומעשירים זה את זה, ובהחלט אינם באים זה על חשבון זה.
נראה אפוא שבהקשר של יחסי מורים־תלמידים התועלות של תקשורת באתרי רשתות חברתיות רבות, והסיכונים והקשיים הטמונים בה ניתנים להתמודדות.
•••
לסיכום שאלנו את המרואיינים למחקר מה דעתם על החלטת משרד החינוך לאסור איסור גורף על התקשרות בין מורים לתלמידים באתרי רשתות חברתיות. הן התלמידים והן המורים ללא יוצא מן הכלל השיבו כי האיסור המוחלט לא הכרחי. סיכמה זאת יפה ח"י, בת 18: "פייסבוק זה מקום בשביל חברים, אבל יש תלמידים שכן משאירים את המורים שלהם וכן מרצון וזה נראה לי בסדר – כל אחד והדעות שלו".

יתר על כן, נראה שמשרד החינוך השית גזרה שציבור המורים המקיים אינטראקציה עם תלמידיו אינו יכול לעמוד בה; מתוך המורים שראיינו ומדיווחים בתקשורת לאחר פרסום חוזר המנכ"ל המדובר מתברר שמורים רבים מעדיפים להתעלם מהאיסור הגורף או למצוא דרכים לעקוף אותו. ראוי, לפיכך, שמשרד החינוך יבחן מחדש את החלטתו הגורפת.

מקורות

גיאוקטוגרפיה, 2011. פעילות ברשת הפייסבוק: תלמידים, מורים והורים.

Boyd, D. M., 2008. “Why youth Social Network Sites: The Role of Networked Publics in Teenage Social Life,” in D. Buckingham (ed.), Youth, Identity, and Digital Media, Cambridge, MA: The MIT Press, pp. 119–142.
Consumer Report, 2011. CR Survey: 7.5 Million Facebook Users are Under the Age of 13, Violating the Site’s Terms.
Ellison, N. B., C. Steinfield and C. Lampe, 2007. “The Benefits of Facebook ‘Friends’: Social Capital and College Students’ Use of Online Social Network Sites,” Journal of Computer־Mediated Communication 12: 1143–1168.
Steinfield, C., N. B. Ellison and C. Lampe, 2008. “Social Capital, Self־Esteem, and use of Online Social Network Sites: A Longitudinal Analysis,” Journal of Applied Developmental Psychology 29 (6): 434–445.