תמיכה במחויבות והכרה בפוטנציאל של מורים מבטיחים מאוד

Cameron, Marie; Lovett, Susan. "Sustaining the commitment and realising the potential of highly promising teachers", Teachers & Teaching, Feb2015, Vol. 21 Issue 2, p150-163.

המחקר עקב אחר היסטוריות העבודה של 57 מורים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, שזוהו בתחילת שנת ההוראה השלישית שלהם כבעלי פוטנציאל לתרום תרומה משמעותית למקצוע.

תוך שימוש בנתונים מסקרים ומראיונות, מאמר זה מדווח על הגורמים שתמכו או עיכבו את המחויבות הראשונית של המורים למטרה ואת ההתלהבות שלהם ליצירת שינוי שש שנים מאוחר יותר, הן בכיתה והן בתפקידי מנהיגות בבית הספר.

שביעות רצונם מההתנסויות היומיומיות שלהם בבתי הספר היוותה מניע חזק במיוחד להחלטות הקריירה שקיבלו המורים במהלך הזמן.

שלושים וארבעה מורים הגיבו על שאלות הסקר ששימשו כדי לזהות שלוש קבוצות שונות של מורים: קבוצה של עשרה מורים בבית הספר היסודי בעלי הרמות הגבוהות ביותר של שביעות רצון מהעבודה, "שהגשימו את הבטחתם"; קבוצה של 21 מורים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים "שהתמודדו ושרדו"; ושלושה מורים שהיו "מנותקים ולא מעורבים".

הקבוצה בעלת הרמות הגבוהות ביותר של שביעות רצון לימדה בבתי ספר יסודיים שבהם המורים הרגישו מוערכים, ושתומכים בהם כדי שיפתחו את מומחיותם בהוראה ובמנהיגות.

פרקטיקות המנהיגות של בית הספר ותרבות בית הספר בשתי הקבוצות האחרות הפחיתה את שביעות הרצון הכוללת של המורים מהעבודה ואת תרומתם לבניית הידע הקולקטיבי שלהם בבית הספר.

כמעט כל המורים שמרו על מחויבותם לתלמידים, לבתי הספר הנוכחיים שלהם ולהוראה כקריירה, כולל המורים בעלי רמות נמוכות יותר של שביעות רצון.

אף על פי שמורים אלה דיווחו על יחסים "קולגיאליים" עם עמיתיהם, תרבות בית ספר האינדיבידואליסטית, לרוב קרובות בבתי ספר תיכוניים, השפיעה על ההזדמנויות שלהם ללמוד עם עמיתיהם ומעמיתיהם.

מספר מורים בבית ספר תיכון חשו מוערכים, ונכללו בקבלת ההחלטות בבית הספר או מצאו כי זה אפשרי לשלב סטנדרטים גבוהים של הוראה בכיתה עם תחומי אחריות של ניהול.

המחקר מצביע על כך כי בעוד שרוב המורים המבטיחים עדיין היו שבעי רצון מההוראה לאחר תשע שנים, מעט מורים יחסית לימדו בבתי ספר שבהם הם היו מסוגלים ליצור את השינוי שנחזה כי הם יוכלו לבצע בתחילת הקריירה שלהם.

לתקציר המאמר באנגלית