תכנית התקשוב הארצית של משרד החינוך – כמה תובנות מהאקדמיה ומהשדה

ליקטנו כמה תובנות מעניינות של מומחים ומורים לגבי תכנית התקשוב הארצית החדשה והחשובה של משרד החינוך .

כותב ד"ר אלון הסגל, אחד המומחים האקדמאיים הרציניים בישראל בתחומי ניהול מידע וידע ( מרצה וחוקר באוניברסיטת בר-אילן והמרכז האקדמי  HIT ): "המענין בתוכנית הזו, היא שהמוח נמצא במשרד החינוך כך גם הארגון והאינטגרציה, לעומת זאת התפעול יצא לחברות פרטיות חיצוניות [כמו טלדור, עת הדעת, אפילו מט"ח בתוך החגיגה, ולא נשכח את פרויקט אתנה]. אבל הזרוע החשובה ביותר היא הזרוע הביצועית והוא "רכז התקשוב" של בית הספר. דמות מיתולוגית שנוכחותה בבתי הספר עולה ותפקידה ליישם את תוצאות הפרויקט בבתי ספר [כמובן בחסות המנהל הכל יכול של כל בית ספר]. רכז תקשוב הופך להיות איש מקצוע מומחה בתחום חדש הנקרא "טכנולוגיות למידה".

לגבי מיומניות תקשוב, אוריינות דיגטלית מתלמידים [מתחילים בבתי ספר יסודיים] חושב ד"ר אלון הסגל, "איך בדיוק יועברו תכנים אלו על ידי מורים שהם עצמם עדיין לומדים די לאט את אותה אוריינות דיגיטאלית שכל כך נדרשת מהם. איך הם, שמוגדרים כמהגרים לעולם דיגטאלי, שעדיין צריכים לעבור מהפיכה תרבותית ומחשבתית בדרכי החשיבה, הוראה ובכלל, אורח חיים דיגיטאלי, הם אלו שצריכים להתחיל את התהליך" .

נעבור עתה לדעות של מורים מבתי הספר : כותבת המורה אורנית פרידמן : "על מנת שמורה יוכל לעמוד בכיתה ולנווט בין עמדת המחשב, הלוח האינטראקטיבי, יעבור בין התלמידים, יעמוד מול הכיתה וכל זאת במהלך שיעור אחד, יש לעשות שינוי בפדגוגיה."

השינוי צריך וחייב להתחיל מהמורים בכיתות. על מנת לתת למורים את היכולת לשלוט בתוכנות המחשב מבלי לחשוש, להגיע בטוח ומוכן לשיעור המשלב הן הרצאה פרונטלית והן פעילות מתוקשבת. לדעתי, נכון יהיה ואפילו צריך לשלב את התקשוב בתוך הפדגוגיה (ולא להתאים את הפדגוגיה לתקשוב).

ומה לגבי המורים בשדה שהם כבר בעלי יכולות מתוקשבת וכישורים של הוראה מקוונת . הם בדרך כלל עוד יותר ביקורתיים . כך לדוגמא המורה לאנגלית (  שהוא כבר מורה מתוקשב כמה שנים) , נדב בדריאן המתייחס להתקנה ולהשגרה של פרוייקט יונת הדואר בבתי הספר בישראל.

"קחו לדוגמא את "יונת דואר". על פניו רעיון מצויין לספק רשת טכנולוגית מקיפה ולשלב בה את כלל עובדי ההוראה. אולם, הבחירה מגלמת את הכשל המחשבתי בבסיס העשייה. לסביבה עצמה נבחרה סביבה בעלת קוד סגור, עם ממשק של אאוטלוק מיושן ויכולות סינכרון בעיתיות. המורה המתוקשב, בשנות העשרים לחייו, לעולם לא ישתמש בסביבה זו כשהוא יכול לקבל את אותה סביבה בצורה ידידותית הרבה יותר, עם יכולת לשילוב התלמידים (שלא קיימת ביונת דואר) אצל גוגל.

  "מקרה יונת דואר הוא הסימפטום. המחלה היא אותה מחלה ישנה שעדיין לא נמצא לה מרפא. עם קובעי המדיניות, כותבי התוכניות ומובילי השינוי חושבים בתבניות של המאה ה-20, כיצד יצעידו הם את המערכת אל המאה ה-21. גישה זו באה לידי ביטוי בסביבת הלמידה עצמה ומשפיעה באופן ישיר על הילד. כהורה לילד בתוכנית שמתי לב כי בני מקבל משימות "מתוקשבות". המילים להכתבות ניתנות באתר הכיתה, ניתנות משימות של צפייה בסרטים וכו'... הכל טוב ויפה אך כיצד ידע בני להיכנס לאתר בית הספר? כיצד ימצא את המשימה כשהלינק לאתר הכיתה קטן ונחבא? הציפייה המפורשת הייתה ממני לסייע לו בבית. וברגע זה נושא צמצום הפערים בחינוך נקבר טרם נבט. אם לא מגדירים את סביבות הלימוד, אם לא מכשירים את בתי הספר להכיר ולהבין מהו ממשק משתמש שימושי לילד, כיצד ניתן יהיה ליצור סביבת למידה רלוונטית לילד? אותו ילד שמשחק בוובקינז ושוהה בסביבות ווירטואליות מתקדמות, מרושתות וחברתיות, נכנס לאתר בית הספר וחוזר אחורה מבחינת הממשק והתכנים לעולם האינטרנט כפי שנראה היה שנים לפני שנולד."

העמדות האלו המוצגות כאן אינן בהכרח מפחיתות את ההערכה כלפי היוזמה של משרד החינוך ומינהל מדע וטכנולוגיה במשרד. האנשים המופקדים על ביצוע התכנית עושים כמיטב יכולתם על מנת להניע את התכנית החשובה ביותר כיום במערכת החינוך.