שיחות משוב בעקבות תצפיות הוראה – כלי לשיפור תהליכי הוראה ולמידה בבית הספר

גוטרמן, קובי. " שיחות משוב בעקבות תצפיות הוראה – כלי לשיפור תהליכי הוראה ולמידה בבית הספר". החינוך וסביבו, שנתון מכללת סמינר הקיבוצים , כ"ט, תשס"ז, 2007. עמ' 13- 27.

סיכום עיקרי המאמר:

חוקרים מסכימים שתהליכי הצפייה והמשוב הם אחד המכשירים היעילים ביותר לקידום הישגי תלמידים, לשיפור ההוראה, להעלאת רמת האכפתיות והמעורבות של הסגל, ליצירת עידוד, חידוש ורעננות בהוראה, לחיזוק הקשרים הפורמאליים והא- פורמאליים בבית הספר, לפתיחת ערוצי תקשורת בין המנהלים למורים ולדיון משמעותי בלבה של העבודה החינוכית: תהליכי הוראה, למידה והערכה ( קוסטה וגרמסטון, 1999; Smith & Andrews, 1989; Glickman, 2002; Anderson, 1993).

מאמר זה עוסק בפגישת משוב ההוראה, הכנתה, קיומה הלכה למעשה וניתוח בתר הפגישה. מטרת המאמר היא הקניית כלי תמיכה למנהלים, לצוותים מובילים ולמורים עמיתים העוסקים בצפייה ומשוב כדי לקדם את ההוראה, לעודד הוראה אפקטיבית ולשנות התנהגויות הוראה שאינן תומכות למידה.

יעדי פגישת המשוב ממוקדים במיומנויות של העברה למצבי הוראה עתידיים

יעדי פגישת המשוב אינם עוסקים בתיקון התנהגויות הוראה שנצפו, בין שהיו לא יעילות ובין שלא השיגו את מטרות השיעור. יעדי שיחת המשוב צריכים להתמקד בחיזוק התנהגויות יעילות ובשינוי התנהגויות שלא תורמות ללמידה. הגדרת היעד לשיחה נשענת על ידע ועל נתוני התצפית. כמו בכל שיעור, יעד פגישת המשוב הוא התוצרים המצופים מן המורה במהלך הפגישה ובסופה. הפיכת תוצרי פגישת המשוב לבעלי סיכויי הצלחה היא חלק מתכנונה, וניתן לכלול בה הדגמת הוראה, פתרון בעיות דרך אינטראקציה, רפלקציה וגילוי על ידי המורה בהכוונת הצופה.
יעדים ממוקדים עוזרים לנו למקד את השיחה ומספקים עוגנים או פתיחים לשיחה. כתיבת היעדים לפני הכניסה לשיחת המשוב היא הכנה מצוינת לשיחה, ובאופן סמלי גם מעבירה מסר של רצינות ומוכנות של הצופה.

תכנון פגישת המשוב

פגישת המשוב, כמו הוראה, עניינה קבלת החלטות. אין תבנית אחידה ויחידה להצלחתה. על פי האנטר וראסל (Hunter & Russell, 1990), בתהליך התכנון חמישה שלבים:

1. קביעת סדר הנושאים וארגונם:

אף שייתכן שנושא שיעלה המורה ישנה את סדר הפגישה, יש חשיבות רבה לארגונה כך שנושאים חשובים יקבלו תשומת לב מלאה. יש לקבוע את סדר האירועים לפגישה על פי ההיכרות עם המורה ותגובותיה הצפויות. רצוי לפתוח את שיחת המשוב באמירה חיובית, אך אין בכך הכרח. לעתים העמדה הננקטת בסוף הפגישה חשובה יותר ותהיה בעלת השפעה ניכרת ולאורך זמן. אולם עם מורים חסרי ניסיון ולמורים שמעלים חשש בתחילת תהליך הצפייה והמשוב, רצוי לפתוח את הפגישה דווקא באמירה חיובית ומרגיעה ולהקשיב לדרך שבה הם תופסים את השיעור ומה הם חושבים שהיה יעיל בו (Peterson, 1990).

2. בחירת נקודות עניין ברישום השיעור וסימונן:

החלק השני של ההכנה הוא סימון החלקים ברישום השיעור כדי שיהיו זמינים אם יתעורר צורך להשמיע אותם למורה. יש חשיבות להכליל התנהגויות רק אם יש בהן לשפר התנהגויות הוראה עתידיות או אם ברצונכם להצביע עליהן כהתנהגויות הוראה שאינן מקדמות למידה או שלא ראוי לחזור עליהן. הפכו הערות לשאלות ולהכללות שאפשר להשתמש בהן בשיעורים עתידיים. חשבו על דרכים לבדוק במהלך פגישת המשוב את ההבנה של המורה לשימוש בהכללות אלו במצבים דומים בעתיד.

3. תכנון הפגישה לנושא ממקד על ידי הכנת שאלה או אמירה:

אחד הקשיים שצופים חווים בשיחות משוב הוא חוסר היכולת להתמקד בפתיחה לשיחת המשוב. תכנון פתיחת שיחת המשוב מאפשר לנו להתמקד במשפט הפתיחה לשיחה. בתחילת ההתנסות בתהליך רצוי לכתוב את הפתיחה ואפשר בהחלט לקרוא אותה בפתיחת הפגישה.

אחת המיומנויות הקשות ביותר לרכישה היא היכולת לשאול שאלה בלי לתת את ההרגשה שמשהו לא בסדר או שמשהו התפספס. אופי השאלה או הנימה שבה היא מושמעת משפיעים על הדרך שבה מורים חווים את המפגש ומרגישים מועצמים מהתהליך. כדאי להימנע משאלות של כן ולא שבולמות חשיבה. שאלות מסוג זה יוצרות הרגשת האשמה ואין בונות מערכת יחסים חיובית ובונה עם המורה, על אחת כמה וכמה אינן מבנות למידה ואינן תורמות לשינוי במקום שבו השינוי נדרש ביותר.

עידוד יכולות רפלקטיביות של מורים הוא מטרה חשובה בשיחות משוב (Garman & Haggerson, 1993). בשלוש דרכים אפשר לחזק תהליכים רפלקטיביים במהלך שיחת המשוב:

1. תיוג התנהגות ההוראה ורק אחריה השאלה.
2. יצירת הרגשה של תהייה על ידי תיוג האי ודאות שלי כצופה.
3. מתן יותר מאפשרות אחת בפני המורה, והעברת האחריות לתשובה אל המורה.

הכנה נכונה של פגישת משוב יכולה לשנות את התוצאות של פגישה בעלת סיכוי להיות הרסנית. תשומת לב רבה לפרטים, שיכולים להיראות לא חשובים למעריך לא מקצועי, תיצור פגישת משוב טובה יותר ויעילה לשני הצדדים. פרטים אלו כוללים: הכנה של אמירות לא מאיימות; איתור עוצמות בהוראה ושימוש בהן כדרך פעולה; תיאור התנהגויות הוראה ושימוש בשאלות או אמירות לא שיפוטיות; נקיטת זהירות יתרה בשימוש בשאלות ובמילים טעונות; פיתוח אלטרנטיבות למצבי הוראה לפי הפגישה.
4. אסטרטגיות לפתיחת פגישת המשוב:
הזמן והמקום של הפגישה צריכים להיקבע לפני התצפית על ההוראה או מיד לאחריה. יש לחשוב על מקום ללא הפרעות חיצוניות שבו המורים ירגישו בנוחות מרבית. למקום שבו מתקיימת הפגישה יכולה להיות השפעה על השגת היעדים הרצויים. לצורך כך, גם חדר הכיתה שבו המורה מלמדת את רוב שעותיה הוא מקום טוב לקיום הפגישה. זמן הפגישה צריך להיקבע ליום התצפית. פגישת משוב שמתקיימת כמה ימים לאחר התצפית מעלה את החרדות של המורה שלא לצורך ומשכיחה חלקים מהשיעור בגלל האינטנסיביות והעומס האופייניים לבית הספר. זמן הפגישה צריך להיקבע מראש ובתיאום עם המורה. פגישת משוב "מונחתת" יוצרת התנגדות ואינה תורמת לצמיחה של המורה. רצוי שפגישת משוב לא תארך יותר מעשרים דקות, שכן זמן ארך יותר יוצר שיחה לא ממוקדת ופחות יעילה.
5. תכנון הסיום לפגישת המשוב:
כדי להשלים את שיחת המשוב יש לתכנן, עד כמה שאפשר, את סיום הפגישה כך שיהיה קשור ליעדים ולנושאים שעלו במהלכה בסיכום רצוי לחשוב ולהעלות את הצעדים הבאים הנדרשים בעקבות התצפית ופגישת המשוב. סיכום צריך להיות ממוקד ביעדים, בנתוני התצפית ובהצעות שהועלו. גם בסיכום נימנע מאמירות שיש בהן כדי ליצור אנטגוניזם והתנגדות, ונאפשר זמן להתייחס לעניינים החשובים שעלו בשיחה. מוטב לסיים את פגישת המשוב כאשר הושג ולו יעד אחד או נרכשה התנהגות הוראה יעילה אחת מאשר לנסות לקדם עוד ועוד התנהגויות שייתפסו כרשימת מכולת ולא תהיה אליהן כל התייחסות עמוקה.
פגישת המשוב הלכה למעשה

פגישת המשוב עוסקת באחד הנושאים הרגישים ביותר בהוראה – היכולת המקצועית של המורה. פגישת המשוב תובעת מיומנויות גבוהות של הקשבה ויכולת תגובה. מיומנות ההקשה נחשבת לאחת המיומנויות הקשות לביצוע. הקושי נובע מהקונפליקט בין הרצון שלנו כמנהלים, בעלי תפקידים או צופים להגיב על השיעור שנצפה לבין הרצון של המורה להסביר את השיעור כפי שהיא חוותה אותו. הקושי נובע גם מהמורכבות הנדרשת בתהליך ההקשבה עצמו, עיבוד המידע שנשמע, סינתזה של הנאמר עם מה שתוכנן להיאמר, עריכת "תיקונים" ושינויים יעילים בהתאם ליעדים שנקבעו ולתגובות המורה. בגלל המורכבות והקושי ראוי לבדוק אם מה שאנחנו חושבים ששמענו הוא אכן מה שאמר המורה. הכנה מראש של רפרטואר היגדים יכול לעזור.

אחת המיומנויות שאנו דורשים ממורים במהלך השיעור היא זמן המתנה. אל אותן שניות ספורות בין שאלה לתשובה, ולתגובה שלנו על התשובה. בתהליך של מודלינג (דוגמא אישית) השתמשו בטכניקה שאתם רוצים להטמיע. המתינו עד שהמורה סיימה את דבריה, אפשרו זמן לחשיבה, ורק אז אמרו או שאלו את מה שתכננתם לומר.

קוסטה וגרמסטון (1999) מדגישים גם את היכולת לקריאת שפת הגוף של הורים במהלך שיחת המשוב. קריאה של התגובות המילוליות והלא מילוליות של המורה, התאמת אופי השיחה וכיוונה הם יכולות ומיומנויות המתפתחות עם הניסיון בקיום שיחות משוב.
מורים שעדיין לא פיתחו שליטה במיומנויות הנדרשות להוראה יעילה מוצאים עצמם לא אחת במצבי שאינם ברורים גם להם והוראתם פחות יעילה ממה שהיו רוצים.

 התגובה למצבים כאלה תהיה תגובה מכבדת על פי השלבים הבאים:
1. תארו את המצב שבו להתנהגות ההוראה פוטנציאל להיות אפקטיבית.
2. עודדו את המורים להוראה יעילה ומועילה מתוך שימוש בתובנות שלהם.
3. בדקו את ההבנה של המורה לתנאים שבהם יש להתנהגות ההוראה סיכוי להצלחה.

דילמה קשה שיש לנו כצופים היא ההתייחסות למצבים שבהם מורים מאבדים שליטה בכיתה או נדרשים לטפל בבעיות משמעת. ההתייחסות למצבים כאלו בפגישת המשוב מורכבת. אם היינו עדים לאירוע חד-פעמי במהלך התצפית, רצוי שלא להעלות את הנושא ולהתמקד ביעדים פדגוגיים קוגניטיביים. אם ההתנהגות חזרה על עצמה או הייתה מרחיקת לכת, יש להגיב באמצעות תגובה תיאורית המתבססת על התצפית, ולבקש הצעה חלופית לטיפול במקרים דומים מהמורה ולהציע חלופות אם נדרש. אפשר להוסיף מניסיוננו האישי במצבים דומים בעבר ולספר שגם אנחנו חווינו חוויות שליליות ואנחנו מכירים את הקושי לשלוט במצבים שבהם תלמידים חוצים את הגבולות.

עוד שגיאה שמורים עושים היא התקדמות מהירה מדי בהקניה של מושגים או ידע חדש ללא בדיקה אם כל התלמידים בכיתה הבינו את הידע הקודם. במקרים כאלה נמקד את הפנייה למורה באמירה שמחזקת את מטרת השיעור כפי שצפינו, מלווה בניתוח משימות עם המורה. ניתוח המשימות ייעשה עם המורה כדי לפרט את המורכבות הנדרשת להוראה בשלבים כחלק מהדרך להשיג למידה אצל התלמידים בכל הרמות.

צפייה נוספת נדרשת כדי לבדוק אם התהליך הופנם ונמצא בשימוש. כדאי לזכור שאיננו עוסקים בתיקון השיעור שעבר, אלא בפיתוח מיומנויות הוראה יעילות לשיעורים עתידיים.

ניתוח בתר פגישת משוב
ניתוח פגישת המשוב הוא לעתים בגדר חוכמה שלאחר מעשה. כמו בכל פגישה מתוכננת, גם כאן ישנה הדרך שבה רצינו לקיים את הפגישה, הדרך שבה היא התנהלה בפועל והחשיבה שלנו לאחר מעשה: מה לא כללנו או מה יכולנו לעשות אחרת. אולם אין להכות על חטא, שכן צמיחה ושינוי הם תוצרים של חשיבה והתנסות.

האחריות על הצלחת התהליך ופגישת המשוב חלה על הצופה. אם הפגישה לא השיגה את התוצאות המיוחלות או נכשלה, עלייך כמנהלת לחשוב על דרכים לשנות את סגנון הפגישות הבאות ולא להניח שהמורה אשמה. כדי לקדם את יכולות האימון בשיחות משוב, מוצע לבקש מהמורים המשתתפים לענות בעילום שם על השאלות הבאות:

1. מה נעשה בתהליך שעזר לך לשפר את ההוראה?
2. מה בתהליך היית רוצה שאמשיך לעשות?
3. מה היה בתהליך שלא תמך בך ולא הועיל לשיפור ההוראה? ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות יעילים יותר?
4. מה לא עשינו בתהליך והייתם מעוניינים שיקרה במפגשים הבאים?
כפי שחשוב לנו שמורים יצמחו, כך עלינו ללמוד מהתהליך כדי שנוכל לצמוח. הצופה צריך לנצל כל הזדמנות לצמיחה ולהעשרת מיומנויות הצפייה והמשוב.