שוק הסיוע האקדמי? תגידו העתקות

שחקן חדש נכנס לזירה האקדמית, בדמותם של אתרי האינטרנט המציעים עבודות אקדמיות למכירה וכותבים להשכרה. אתרים אלה ועובדת היותם נפוצים למדי מעלים שאלות רבות, פרקטיות, פדגוגיות ומוסריות.

כיצד ניתן להתמודד עם תופעה זו? האם האתגר צריך להיות מוטל על כתפי המרצים או שמא ראוי כי המוסדות האקדמיים יתנו דעתם על הנושא ברמה גבוהה יותר מזו של המרצה? ובכלל, מה עומד ביסודה של הפניה המסיבית של סטודנטים לפתרון זה?

למרבה התדהמה אחד האתרים מציע בין היתר עבודות בנושאים כמו תרבות ההשכלה והשפעות האינטרנט ומצהיר כי "אחת מן המטרות המרכזיות שלנו היא ליצור סטנדרטים חדשים לאיכות שירות הלקוחות בשוק הסיוע האקדמי". האתר מבטיח ל"ערב את הלקוח בכל שלבי הכנת העבודה" עד ל"פגישת סיכום ובדיקת שביעות רצון הלקוח".  אתר אחר קובע כי "עבודה סמינריונית מהווה את הפסגה האקדמית בתואר ולכן יש לתת משקל רב לבחירת כותב העבודה. חובה לשים דגש על הרקע של הכותב, המחויבות של הכותב והזמינות של הכותב ועל צורת העבודה המתאימה לכם".

אך האין ה"כותב" הנכון פשוט הסטודנט עצמו? נראה שהתשובה היא לא. הסטודנט אינו אלא לקוח, שנקרא לגלות צרכנות נבונה.

בתוך אווירת השוק חשוב לזכור: סטודנטים אינם לקוחות. הם אמנם מגיעים ללימודים עם מיומנויות חלקיות, גם בכתיבה, וקשייהם אינם מעטים, אבל לפני הכל אסור לשכוח שתנאי ראשון לתואר הוא יושר.

לקריאת הכתבה

לקריאה נוספת

פידבק מעצב בחינוך להימנעות מהעתקות: תפקידה של תוכנה לבדיקת טקסטים

אבל המורה, העתקתי את זה בדיוק מהאינטרנט, למה נתת לי נכשל?", או כיצד להתמודד עם בעיית ההעתקות בעידן שיתוף המידע