רצף ההכשרה והתפתחות מקצועית של מורים בישראל: רטוריקה מול שגרה מעורפלת

שלומית אבדור, רוני ריינגולד, דרורה כפיר. "רצף ההכשרה והתפתחות מקצועית של מורים בישראל: רטוריקה מול שגרה מעורפלת, "  דפים , 49, תש"ע 2010 , ע"ע 148- 165.

המאמר עוסק בסוגיה מרכזית בפיתוח מקצועי של מורים, ומתמקד בהצגת התפיסה שלפיה רצף פיתוח פרופסיונאלי של מורים, המתוכנן ומבוצע כראוי, הוא תנאי הכרחי לפיתוח יכולותיהם לעמוד בדרישות התפקיד המורכבות שהם מתמודדים אתן. המושג "רצף ההתפתחות המקצועית" אינו חדש בספרות העוסקת בפיתוח פרופסיונאלי של מי שעוסקים במתן שירותים שתפקידם לסייע , לפתח ולהעצים אנשים אשר מקבלים את שירותיהם.  הצורך להסתגל לשינויים הרבים והמהירים שעידן המידע מעמיד בפני אלה העוסקים בתחומים אלה, ובכללם המורים , הוא עצום ומורכב בהיקפו. המונחים " מתמחים" ו"מומחים" שגורים בפי כול , וההבחנה בין רמות של מומחיות מקובלת כיום בהתייחסות אל העוסקים בפרופסיות השונות הן מבחינת הציפיות לתוצרי פעולתם והן מבחינת ההכרה הציבורית הניתנת להם.

למאמר שני חלקים. בחלקו הראשון הוא עוסק בהשתמעויות הנובעות מהצורך הבלתי מתפשר של מורים ללמוד ולהתפתח לאורך כל חייהם המקצועיים, ומציג מודל המראה את שלבי הרצף הנדרשים בתהליכי ההכשרה והפיתוח הפרופסיונאלי שלהם. השתמעויות אלה ברורות למדי ברמה הרטורית, אולם יישומן אינו דבר של מה בכך. בחלקו השני של המאמר מוצגים ממצאים מרכזיים מתוך מכלול ממצאי מחקר אמפירי, אשר שאלותיו נגזרו מסקירת הספרות והמודל, ונבדקו בקרב ממלאי תפקיד בכירים ברמות המטה וברמות האחראיות לביצוע וכן בקרב מורים. המאמר מציג בתמציתיות את עיקרי הפעילות המחקרית – העיונית ואמפירית – של הכותבים , שנערכה במסגרת רשת עמיתי מחקר של מכון מופ"ת בשנים תשס"ו- תשס"ח.

"שני היבטים משפיעים על תרומת ההשתלמויות למורים, לפי דיווחם: משכה של ההשתלמות והתכנים שהיא עוסקת בהם. מורים משתלמים בהשתלמויות שונות מבחינת משכן: החל בהשתלמויות שניתנות ביום אחד בלבד ועד להשתלמויות הנערכות לאורך יותר משנה בזמנים מוגדרים וקצובים. התרומה הרבה ביותר של ההשתלמויות למורים נמצאה בשני סוגי השתלמות: השתלמויות קבועות הנמשכות לאורך שנה. ממוצע התרומה שלהם הוא 4.75  (על רצף של 6 דרגות , כאשר 6- הציון הגבוה) , וההשתלמויות הנמשכות מעל שנה ומתקיימות באופן סדיר. ממוצע התרומה שלהן הוא הציון 4.69 .

במערכת החינוך קיימות השתלמויות רבות מבחינת התחומים והתכנים. ניתוח גורמים המבוסס על תרומת ההשתלמויות בתחומים שונים העלה כי ניתן לקבץ את ההשתלמויות השונות בשלוש קטגוריות: השתלמויות הקשורות לשינוי בדרג ההוראה או במקצוע ההוראה, השתלמויות בחידושים בחינוך ובשיטות הוראה, השתלמויות לקראת תפקיד חדש  או תוך כדי מילוי תפקיד. הממצאים מראים כי בקטגוריות הראשונה והשלישית ממוצע הדירוגים שנותנים המשיבים לתרומת ההשתלמויות בינוני למדי ( הציונים הממוצעים הם 3.66 ו-3.52 בהתאמה, על רצף של 6 דרגות , כאשר 6 – הציון הגבוה) . בקטגוריית ההשתלמות השנייה (התמחות בחידושים ובשיטות הוראה) ממוצע הציונים עולה במעט ( ציון 4.23 ) אולם גם הוא נמוך יחסית לטווח הציונים האפשרי. נראה אפוא שבממוצע תרומת ההשתלמויות המורים בכל התחומים אינה גבוהה לדעת המורים, וכי בעניין זה לא נמצאו הבדלים בין דרגי החינוך."

על סף פתחה של תקופה חדשה במערכת החינוך בישראל, עת מתחיל יישומה של רפורמת "אופק חדש" בחלק מבתי הספר היסודיים, יש לקברניטי מערכת החינוך בישראל כרי פעולה נרחבים הדורשים שיפורים ושינויים דרמטיים. לעומת המודל העולה מן הספרות, הממליץ על רצף התפתחות אחד, מורכב אך מובנה וגמיש, שבו יעדים קצרי טווח וארוכי טווח , מערכת החינוך בישראל פועלת ללא מדיניות.

שני משאבים יקרים ביותר – זמן מורים וכספי מדינה – מנוצלים להפעלת השתלמויות ללא תכנון , ותרומתן לשיפור תפקודו של המורה דלה במקרה הטוב.

לא כל ההשתלמויות חסרות ערך, אך רבות מוערכות ככאלה על ידי המרואיינים והמשיבים במחקר הנוכחי. ממצאי המחקר מלמדים על מרכזיות תפקידם של מנהלי בתי הספר בעיצוב ההתפתחות הפרופסיונאלית של מורים: החל מתכנון זמן במהלך יום הלימודים על מנת לפנות מקום להשתלמויות מורים בקהילות לומדות , דרך הנחיה של מורים עמיתים , ועד להכוונה של מורים אל מערכות מחוץ לבית הספר, שבהן ישתלמו ובעקבותיהן ישובו לתרום לו מידיעותיהם. עורכי המחקר הנוכחי למדו כי מעורבות המנהלים כיום נמוכה, וכי "שותפים" רבים מכתיבים למורים סדרי עדיפויות אחרים. על גורמי המטה והפיקוח מטלת האחריות לכך שהמערכת תעסוק בהתבוננות מעמיקה ומקצועית יותר במשמעויות של תהליכי הפיתוח הפרופסיונאלי של מורים, ושהאקלקטיות והגחמות יאבדו את בכורתן כגורם מאפיין.

המתכננים של מדיניות מערכת החינוך בישראל ומבצעיה נדרשים לתכנון תוך הפנמת התובנות , שמורים יצמחו לרמות תפקוד של מומחים רק אם יתפתחו בתוך מערכות תומכות, בקהילות למידה המפתחות ידע, מיומנויות, כישורים ויכולת להשתמש בכל אלה במהלך יישום שינויים ושיפורים. קהילות למידה אלו מתפתחות בבתי הספר, וחשוב לטפח אותן ולעקוב אחר פעילותן. חידושים בשיטות הוראה ובתוכניות לימודים גם הם נושאים חיוניים ללמידת מורים, ויש להעמידם בעדיפות גבוהה. ממצאי המחקר מראים כי שני תחומים אלה אינם תופסים מקום מרכזי בפיתוח המקצועי של מורים.