קולותינו נחשבים: חוויותיהם של מחנכים מקהילת הלהטב"ק והשפעתן על תכניות להכשרת מורים

Frank O. Dykes & John L. Delport (2018). Our Voices Count: The Lived Experiences of LGBTQ Educators and its Impact on Teacher Education Preparation Programs, Teaching Education, 29:2, 135-146

• מוסדות להשכלה גבוהה הם בעלי מודעות לסוגיות חברתיות ותרבותיות, אך סוגיות להטב"קיות עדין אינן מטופלות כראוי.
• התכניות להכשרות מורים אינן מכשירות את פרחי ההוראה להתמודד עם בני נוער מהקהילה הלהטב"קית.
• מטרת המאמר הנוכחי היא לבדוק את חוויותיהם של המורים מקהילות הלהטב"ק וללמוד כיצד ניתן להשתמש בנתונים אלה על מנת להשפיע על עיצוב הכשרות המורים.
• שינוי בנרטיב מתחיל בהכשרות המורים, דרך מתן אפשרות למורי העתיד להפוך לסוכני שינוי מודעים ומועצמים.
• שלוש תמות עלו מניתוח הנתונים: בריונות, חוסר בהכשרה של פרחי הוראה, התעלמות משונות מינית בהדרכות בית ספריות העוסקות בשונות כללית.
• המלצות העולות מתוך המחקר:

1. לכלול את סוגיית השונות המגדרית והמינית בתכני הליבה של הכשרות המורים.
2. להכשיר את העובדים הקיימים במוסדות החינוך כדי שידעו כיצד לענות לצרכי הנוער הלהטב"קי ולהכיר את הקהילה כולה (גם את הסגל הלהטב"קי)
3. לייצר שיתוף ודיאלוג בין זרועות המנהיגות החינוכית כיוון שהאקדמיה צריכה לעמוד בחזית המאבק נגד השיבוש המתקיים בשיח הנוכחי

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת

נוער גאה במערכת החינוך: גורמי חוסן ומנגנוני התמודדות עם הומופוביה

השפעת מגדר המורה על הישגים אקדמיים ולא קוגניטיביים של תלמידים

על מקורות הפערים המגדריים בהון אנושי: ההשלכות של הטיות סטריאוטיפיות של מורים בטווח הקצר ובטווח הארוך

מבוא

על התוכניות להכשרת מורים מוטלת האחריות להכין את פרחי ההוראה לעבודה בנוף חינוכי וחברתי משתנה ומתפתח, תוך שימת לב לסוגיות של אחריותיות, רפורמות חינוכיות והתקדמות טכנולוגית מואצת. במסגרת המאמץ להכין אנשי חינוך ראויים, הכשרות המורים פותחות את דלתן לאפשרויות רבות ומציגות בפני המורים לעתיד ידע על סוגיות של תרבות, גזע, מצב סוציו-אקונומי ודת (Villegas & Lucas, 2002).

אך בעוד שמוסדות להשכלה גבוהה מבקשים לפתח מודעות לסוגיות חברתיות ותרבויות מגוונות, התחומים הנוגעים לקהילות להטב"קיות נותרו עדיין בצל והם כמעט ואינם מיוצגים במסגרות אלה. תופעה זו אינה ייחודית רק לארצות הברית, בה נערך המחקר, אלא גם בעולם כולו. מדובר, אם כן, בבעיה גלובלית. על מנת שהמורים יוכלו להילחם בתרבות ההומופובית ובביטוייה עליהם להכיר את הנושא טוב יותר ולשם כך יש צורך בהכנסת הנושא לתכניות הלימודים של הכשרות המורים.

המועצה לדירוג הכשרות המורים CAEP האחראית על מצוינות ההוראה בארצות הברית, אינה דואגת להפוך נושאים אלה לנושאי ליבה, וכתוצאה מכך נמצא כי מורים חוששים להתמודד עם נושאי מיניות בכיתה (Knotts, 2012). מוסדות אחדים בארצות הברית – AACTE, ATE, GLSEN - הצטרפו לאחרונה לתהליך שמטרתו הכנסה של נושאים להטב"קיים למערכת על מנת לקדם את מודעות המורים, אך עדיין המלאכה מרובה, והתוצאות עדיין אינן חד משמעיות.

מטרת המאמר הנוכחי היא לבדוק את חוויותיהם של המורים מקהילות הלהטב"ק וללמוד כיצד ניתן להשתמש בנתונים אלה על מנת להשפיע על עיצוב הכשרות המורים. המחקר מתבסס על תיאוריה קווירית ונעזר בתפיסה הפוקויאנית על מנת לעמוד על מקורות הכוח ולשאול כיצד השיח הדומיננטי בתכניות להכשרות מורים מעודד הטרו-נורמטיביות מוסדית.

הטרו-נורמטיביות מוסדית

הטרו-נורמטיביות מוגדרת כ"אידיאולוגיה המשמשת לקידום הנורמליות של נישואים הטרוסקסואליים מסורתיים, באמצעות משפט, מדיניות וחקיקה (Duggan, 2003). את העובדה שסוגיות להטב"קיות אינן נכללות בתכניות השונות להכשרת מורים ניתן, אם כן, לייחס להטרו-נורמטיביות מוסדית.

ההטרו-נורמטיביות הולכת ומתחזקת במוסדות להכשרת מורים דרך השימוש בספרי לימוד שאינם כוללים התייחסות לפרטים המזדהים כלהטב"ק ולעתים אף מציגים הומוסקסואליות כמסוכנת. בנוסף, היעדרן של דמויות מופת מן הקהילה הלהטב"קית מחזקת את הנחת היסוד שהמיניות ההטרו-סקסואלית היא המיניות הנורמלית היחידה. השקט שאופף את השונות המינית הופכת הוא חלק מן האסטרטגיה לנורמליזציה של ההטרו-סקסואליות.

יש להתמודד ולאתגר את ההטרו-נורמטיביות המוסדית על מנת לאפשר למורים מקהילת הלהטב"ק להתקבל ולהיכלל בקרב המחנכים ולא לחיות בחשש. אמנם כמה מחקרים שנערכו באוסטרליה הוכיחו כי מורים להטב"קים גאים לצאת מן הארון (Gray, 2013), אבל מחקרים דומים מארצות הברית מציעים פרספקטיבה שונה. גרייס ווולס (Grace and Wells, 2006) למשל, מצאו כי מורים להטב"קים הביעו דאגה באשר לביטחונם האישי ואילו רוטמן (Rottman, 2006) דיווח כי על מורים להטב"קים הופעל לחץ לשמור את מיניותם בפרטיות על מנת לשמור על משרתם.

שינוי בנרטיב מתחיל בהכשרות המורים, דרך מתן אפשרות למורי העתיד להפוך לסוכני שינוי מודעים ומועצמים. המורים הם שומרי הסף ופעולותיהם או היעדר הפעולה שלהם מלמדת, גם אם לא באופן מפורש, הסכמה עם אפליה נגד חברי הקהילה הלהטב"קית או קבלה והכלה של פרטים אלה.

מתודולוגיה

לצורך בירור חוויותיהם של מורים מקהילת הלהטב"ק נערך מחקר נרטיבי שביקש לבחון כיצד אינדיבידואלים נותנים משמעות לחייהם, לחיי הזולת ולהקשרים בהם הם חיים באמצעות סיפור ושמיעת/קריאת סיפוריהם (Sikes, 2002).

בבסיס המחקר עמדו שתי שאלות מנחות:

1. כיצד תופסים המורים את חוויותיהם כמורים ומורות הומואים ולסביות?
2. מה מציעים מורים להטב"קים וכיצד יכול הניסיון האישי שלהם לסייע להגברת החשיפה והמוכנות של כל המורים לעבוד עם מורים וצעירים להטב"קים?

עשרה משתתפים רואיינו לצורך המחקר, מתוכם חמישה גברים, שלוש נשים ושני משתתפים/ות ללא ציון מגדר. שישה מהמשתתפים הגדירו עצמם כלבנים, שניים כלטינים ושניים לא סיפקו אינפורמציה בנוגע להשתייכות אתנית. רוב המשתתפים היו בין גיל 30 ל-40, שניים מהם לא דיווחו על גילם. לרוב המשתתפים היה תואר שני בחינוך. שבעה מתוכם עבדו בחינוך מיוחד, אחד בשפה זרה (לא אנגלית) ושניים לא נתנו פרטים אודות תחום העסקתם הספציפי. שנות הוותק שלהם נעו בין 3 ל-30 שנות הוראה.

ממצאים

שלוש תמות עלו מניתוח הנתונים: בריונות, חוסר בהכשרה של פרחי הוראה, התעלמות משונות מינית בהדרכות בית ספריות העוסקות בשונות כללית.

בריונות

העובדה שמורים מהקהילה הלהטב"קית חשופים לבריונות במערכת, מעידה על כך שבסביבה החינוכית (או אולי יש לומר גם בסביבה החינוכית) שונות, ושונות מינית במיוחד, עדיין אינה מתקבלת בקלות. מורים (סטרייטים) אינם יודעים כיצד להתמודד עם סוגים שונים של בריונות כלפי נוער להטב"קי המופנה אליהם מצד תלמידים, הורים, עמיתי הוראה או סגל מנהלי, כיוון שהם לא עסקו בכך במהלך ההכשרה שלהם להוראה. המערכת כולה, אינה מאתגרת את השיח הדומיננטי ולעתים אף מצדיקה אותו (Ferfolija & Hopkins, 2013).

חוסר בהכשרה לפרחי הוראה

נושא נוסף שעלה מהראיונות הוא חוסר בטיפול בנושאים להטב"קים במסגרת הכשרות המורים. כיוון שהכשרה רשמית בנושא אינה קיימת, הסטודנטים המעוניינים משלימים את השכלתם באמצעות גישה לחומרים אלטרנטיביים, לא רשמיים או חבויים (Jackson, 1968). דווקא כך הם משיגים את החומרים המשמעותיים, בלי הכוונה ובלי הדרכה. תשעה מתוך עשרת המרואיינים דווחו כי לא קיבלו שום הכשרה על שונות מינית במהלך לימודיהם.

עצותיהם בנושא מגוונות, אך בעיקר הם מציעים לשלב נרטיבים אישיים של מורים להטב"קיים, מחשבות, פעולות וחוויות שקשורות ליציאה מהארון במסגרת חומרי הלימוד, להציגם בכיתה לצד הכרת ההיסטוריה של הקהילה. כל אלה חשובים כמובן גם עבור מורים שאינם מזדהים כלהטב"ק. החוקרים טוענים, ברוח פוקו, כי היעדר ההכשרה בתכניות להכשרת מורים, מטרתה לשמר את הסדר הקיים ואת יחסי הכוח הקיימים המבוססים על מגדר ומיניות (Foucault, 1980).

הכשרה לשונות (diversity) בקמפוס

הנושא האחרון שעלה מתוך הראיונות נגע לחוסר ההכרות של מורים שכבר עובדים עם סוגיות השונות המינית. רק שלושה מתוך עשרת המשתתפים במחקר קיבלו הכשרה על שונות במקום עבודתם הנוכחי וגם הם ציינו שתשומת הלב המרבית ניתנה לשונות גזעית ולשונית. כאשר נשאלו על מקור ההתעלמות מסוגיית השונות המינית, השיבו שלדעתם הדבר נובע מחשש מתגובות ההורים כמו גם מההקשרים הדתיים העולים מתוך הסוגיה ועלולים להכביד על הדיון.

השלכות והמלצות לתכניות הכשרת מורים

מטרת המחקר הנרטיבי שהוצג לעיל הייתה לחלוק ולשתף את חוויותיהם של מורים להטב"קים כדי לבחון בעזרתן כיצד הן תוכלנה לשפר את הכשרת המורים. המשתתפים במחקר חשפו את היעדרה של הכשרה בכל הנוגע לסוגיות מגדר במסגרת התוכניות להכשרת מורים. אין ספק שיש למלא חוסר זה ולכלול קורסים בנושא כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים בכל הכשרת מורים בעולם, כיוון שכל עוד נושאים אלה ייעלמו מעין הסטודנטים להוראה, המודעות לבעיות הקהילה ולצרכיה תישאר נמוכה והמורים לעתיד לא יוכלו להתמודד כראוי עם האתגרים המוצבים בפניהם.

ההמלצה הראשונה מיועדת לסגל ההכשרות ומדרבנת אותם להתעמת עם ההטרו-נורמטיביות המוסדית בהשכלה הגבוהה. כפי שאושר על ידי הראיונות שנערכו עם המורים, הכשרות המורים ממעטות להתייחס למגוון מיני, ממשיכות לפעול מתוך הנורמה ההטרוסקסואלית ולא מקצות משאבים לטיפול בבעיות אופייניות ללהטב"ק. כותבי המחקר מציעים גם לכלול בתוכנית הלימודים הבסיסית למורים את ההיסטוריה של תנועת הלהטב"ק, וגם להציג בפני המורים לעתיד דוגמאות למשפחות "לא מסורתיות" בעת הדיון בסוגיות שונות הקשורות להורות ולמשפחה. בנוסף, מומלץ לכלול בקורסים העוסקים בספרות ילדים, ספרי ילדים המציגים גם משפחות הומוסקסואליות ולסביות.

האקדמיה צריכה לעמוד בחזית המאבק נגד השיבוש המתקיים בשיח הנוכחי, לבחון את הטיותיה, את דעותיה הקדומות ואת חוסר הידע שלה בנושאי להטב"ק. רק באמצעות דיאלוג וביקורת שיטתית של פרקטיקות עכשוויות יכולים מוסדות ההשכלה הגבוהה לסייע למחנכים לעתיד להיות סוכני שינוי. כפי שצוין על ידי המחקר (Renn, 2010), מוסדות ההשכלה הגבוהה שייכים למערכת מודרניסטית שכוללת אמנם בני אדם מהקהילה הלהטב"קית והקווירית, אך היא עצמה לא הפכה עדיין ל"פרוייקט פוסט-מודרני".  ההשכלה הגבוהה פתוחה מאד לתיאוריות קוויריות אך היא ממשיכה לא להחיל את התיאוריה הזאת על עצמה.

המלצה שנייה היא קיום שיח מתמשך עם תכניות למנהיגות חינוכית. כפי שעלה מהראיונות, המשתתפים במחקר מדווחים על התנהגות בריונית משתמעת ומפורשת מצד הסגל המנהלי ובעלי תפקידים אחרים בבית הספר. יש לעודד את העמיתים האחראים על המנהיגות החינוכית להתמודד עם סוגיות להטב"קיות בהכשרות מנהלים ופקידים. כמנהיגים בבית הספר, למנהלים יש יתרון וכוח ייחודי המאפשר להם להתמודד עם בריונות על מנת להעלימה, מתוקף היותם דמויות מופת, דמויות לחיקוי עבור כל סגל ההוראה.

התכניות למנהיגות חינוכיות צריכות להתמודד גם עם ההשלכות הפוליטיות והמשפטיות של הטרדה והכחשה של מורים להטב"קים ולהגיש להם סעד שווה לזה הניתן למורים הטרוסקסואלים בבית הספר. אלא שידע מוגבל בנושאים אלה מוביל להיעדר מדיניות המתייחסת באופן מפורש להגנות עבור נוער להטב"קי ולאינפורמציה חסרה בכל הנוגע לנושאים להטב"קים בהכשרות המורים (O'Malley & Capper, 2014).

תועלת נוספת יכולים למצוא מנהיגים חינוכיים באיזון בין הזכויות המתחרות של חירויות דתיות וחירויות מגדריות, במיוחד כאשר דנים בנושאים להטב"קיים בכיתה. לעתים חופש דת הוא רק כלי שמטרתו להימנע או למנוע דיון בנושאים מגדריים. מחקרים מצאו כי מחנכים רבים ממשיכים להאמין שאין הם צריכים ללמד דברים הסותרים את אמונותיהם הדתיות. לא כך הוא באשר לחירויות מגדריות (Meyers et al., 2015).

המלצה אחרונה מיועדת לבתי הספר ומציעה מהם לספק הכשרה למורים שכבר עובדים במערכת. הסטטיסטיקות העוסקות במצבם של נערים ונערות מהקהילה הלהטב"קית הן קודרות למדי (Kosciw & Diaz, 2016). חוויותיהם קשות: חלקם מתמודדים עם הטרדות, בריונות, חיים ברחוב, ללא קורת גג ומכאן שנוכחותם בבתי הספר דלה. צוות בית הספר חייב לקבל הכשרה שוטפת בכל הרמות כדי להכין אותו לעבודה עם בני נוער מגוונים מבחינה מינית. על מוסדות החינוך להיות "מרחבים בטוחים" ולא "שטחי מלחמה" ולשם כך על הסגל בבית הספר לדעת לזהות את הבעיות המיוחדות לנוער הלהטב"קי. מדיניות ה"אל תשאל, אך תספר" (Don't ask, don't tell) שהיתה מקובלת בעבר בצבא האמריקני ואפשרה לחיילים להטב"קים לשרת בצבא כל עוד הם מצניעים את זהותם המינית, הפכה כעת, לצערנו, למדיניות הלא רשמית בבתי הספר. דבר זה צריך להשתנות.

סיכום

צרכי הנוער הלהטב"קי הם מתמשכים וייחודיים. משתתפי המחקר האירו את הצורך בהכנסת נושא זה למערכת הלימודים של הכשרות המורים ואת חשיבותו של דיאלוג בין הזרועות השונות האחראיות על הכנת המורים החדשים, כמו גם על הכשרת התפקידים שכבר קיימים במערכת, על מנת שכולם כאחד יוכלו להתמודד ולענות על צרכי הנערים והנערות השונים מבחינה מינית.

ביבליוגרפיה

Duggan, L. (2003). The twilight of equality? Neoliberalism, cultural politics, and the attack on democracy. Boston, MA: Beacon Press

Ferfolja, T., & Hopkins, L. (2013). The complexities of workplace experience for lesbian and gay teachers. Critical Studies in Education, 54, 311–324

Foucault, M. (1980). The history of sexuality. In C. Gordon (end), Power/knowledge: Selected interviews and other writings 1972–1977 (pp. 166–193). New York, NY: Pantheon

Grace, A., & Wells, K. (2006). The quest for LGBTI inclusive cultural ethics: Setting directions for teacher’s preservice and continuing professional development. Interscience, 112, 51–61

Gray, J. (2013). LGBT invisibility and heteronormativity in ELT materials. In J. Gray (Ed.), Critical Perspectives on Language Teaching Materials. London: Palgrave Macmillan

Jackson, P. W. (1968). Life in classrooms. New York, NY: Holt, Rinehart, & Winston

Knotts, G. (2012). Elementary pre-service teachers and homophobia: Curricular changes making a difference. National Teacher Education Journal, 5, 4–55

Kosciw, J. G., & Diaz, E. M. (2016). The 2015 National School Climate Survey: The school-related experiences of our nation’s lesbian, gay, bisexual, and transgender youth. New York, NY: GLSEN

Meyers, E. J., Taylor, C., & Peter, T. (2015). Perspectives on gender and sexual diversity (GSD)-inclusive education: Comparisons between gay/lesbian/bisexual and straight educators. Sex Education, 15, 221–234

O’Malley, M. P., & Capper, C. A. (2014). A measure of the quality of educational leadership programs for social justice: Integrating LGBTIQ identities into principal preparation. Educational Administration Quarterly, 51, 290–330

Renn, K. A. (2010). LGBT and queer research in higher education: The state and status of the field Educational Researcher, 39, 132–141

Rottmann, C. (2006). Queering educational leadership from the inside out. International Journal of Leadership in Education, 9(1), 1–20

Sikes, P. (2002). Series editor’s preface. In P. Clough (Ed.), Narratives and fictions in education research (pp. 562–576). Buckingham: Open University Press

Villegas, A. M., & Lucas, T. (2002). Preparing culturally responsive teachers rethinking the curriculum.Journal of Teacher Education, 53, 20–32