פדגוגיות של תקווה

Webb, D. (2013). Pedagogies of hope. Studies in Philosophy and Education, 32, 397-414.

מילות מפתח: פילוסופיה של התקווה, פדגוגיה, פדגוגיה ביקורתית, אוטופיה, שעתוק חברתי

תקווה היא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של היות אנושי, וחשיבותה עבור החינוך ידועה לכול. אולם, תקווה היא קטגוריה שנויה במחלוקת של חוויה אנושית והניסיון להתמודד עם המאפיינים והדינמיקה שלה היא משימה קשה. המאמר טוען שתקווה איננה חוויה סינגולרית ובלתי מובחנת והיא מובנת בצורה הטובה ביותר כיכולת אנושית מתווכת חברתית עם ממדים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים מגוונים. בהסתמך על הפילוסופיה, התיאולוגיה והפסיכולוגיה של התקווה, משורטטים חמישה אופנים של תקווה: סבלני, ביקורתי, מהימן, נחרץ וטרנספורמטיבי.

המטרה המרכזית של המאמר היא להדגים כיצד אופנים שונים של תקווה מתקשרים לאסטרטגיות פדגוגיות שונות. במילים אחרות, המאמר מבקש לתאר טווח של פדגוגיות של תקווה.

הביטוי 'פדגוגיה של תקווה' קשור מאוד לתיאוריה הביקורתית—ניתן לחשוב מיד, לדוגמה, על פאולו פריירה (Paulo Freire), הנרי ג'ירו (Henry Giroux) או בל הוקס (bell hooks). אולם, קיימות פדגוגיות רבות של תקווה, ולטקסט שמרני במפורש דוגמת הספר מידות טובות (Virtues) של ויליאם בנט (William Bennett) קיימת הצדקה לכותרת וכך גם לרעיונות הרדיקליים והאוטופיים של פריירה. לפיכך, טיעון רחב יותר הוא שאין דבר מה רדיקלי באופן אינהרנטי או חתרני בפדגוגיה של תקווה. ניתן לעשות שימוש בפדגוגיות של תקווה כדי לשעתק יחסים חברתיים כמו גם כדי לשנות אותם.

ראה גם :

התקשורת והחינוך המיוחד: דיאלוג כפדגוגיה של תקווה

מושגים מרכזיים בפדגוגיה ביקורתית