על הדלת המסתובבת שבין הגוף לתודעה

ארגז, א' (2015). על הדלת המסתובבת שבין הגוף לתודעה. בתוך י' תדמור וע' פריימן (עורכים), חינוך – שאלות האדם (כרך א) (עמ' 217-207). תל אביב: מכון מופ"ת.

ד"ר אורן אְרָגז מרצה באוניברסיטה העברית ובמכללות להכשרת מורים

המהלך החינוכי קשור בדרך כלל למבנה של שניים: הורה-ילד; מורה ותלמיד; עולם ואני. כאשר התודעה מופנית אל תהליכים פנימיים של האדם כמו מחשבות, רגשות וכו', מתרחשת "ספירת חינוך אישית" (Ergas, 2012), שהיא שונה וחורגת מה"ספירה החברתית-פיזית". זו האחרונה כרוכה בהפניית התודעה אל מחוץ לעולם. המעבר בין ספירה לספירה נעשה באמצעות הנוכחות. בספירת החינוך האישית, המאפיינת זרם בשם "חינוך קונטמפלטיבי", האדם מעמיד עצמו כמתבונן העומד נוכח מחשבותיו ותחושותיו. לרוב, הוא אינו נוכח אלא נשאב למצב בו הוא מזדהה כמעט לחלוטין עם מחשבות ותחושות אלה ולא מקיים את שני המצבים המאפשרים חינוך. בין הגוף לתודעה שוכנת "דלת מסתובבת" שממנה התודעה עשויה לצאת החוצה אל העולם או להתבונן פנימה אל הגוף. בהקשר זה, הגוף מציין את עובדת היותנו נראים וחשים; התודעה מתייחסת למקום הולדתן של המחשבות וה"עצמי" כולל את התודעה, הגוף ואותה ישות המכוונת באמצעות המילה "אני".

המחבר מתאר חוויה של פחד קהל המגלם פיצול בין הגוף לתודעה ובין הגוף לאהבה. הגוף הוא האלמנט הבסיסי ביותר שמדגיש את היותנו נפרדים מהעולם ושבאמצעותו אנו מזוהים. בעוד שהעולם יכול לגבש עמדה בנוגע לנראות שלנו, איננו יודעים באמת כיצד מעשינו מתפרשים כיוון שנקודת המבט שלנו כבולה במתחמי הגוף. התבוננותנו על האופן שבו העולם מפרש את גופנו וביצועיו (אותנו) דרך מוסכמות חברתיות אינה אלא פרשנות על פרשנות. אנו רגילים ליצור את דמותנו מתוך השתקפות בבבואתנו בראי החברה המפרשת את הגוף.

הקו המפריד בין הגוף לעולם הוא קו מסדר ראשון. אך קיים גם קו מסדר שני. זהו קו הפרדה שבין המחשבות לתחושות. אנו חוצים אותו כל אימת שנוצרת אי-התאמה בין הרצון, הנתפס ל"רוחני" לבין מה שמשרת את רצונותינו, הגוף. בהמשך לאבי הפסיכולוגיה האמריקנית, ויליאם ג'יימס, שטען, כי הרגש מורכב מתחושות הגוף ומהתגובה המחשבתית לתחושות אלה (James, 1981), ככל שתחושות הגוף הבלתי נוחות מתגברות, כך גוברות המחשבות על תחושות אלה. כך גם, קשה לנו כאשר הגוף "בוגד" בנו (למשל, כשהוא מצמיח פתאום שערות בבית השחי או נהיה חולה בזמן לא נוח). אז, אנו מתקשים לייצג את "עצמנו" או להיות אותו "אני" שאנו רוצים להיות. במצב כזה, אנו מבקשים לזנוח את הגוף ולהתבצר בעולם המחשבות. אלא שפרשנויותינו את גופנו, שאינה אלא המחשבה, היא מלבושה של התחושה ותגובה לה. הבריחה מהגוף מציגה לפנינו סדר מדומה שחזרה ממנו אל עולם החיים הולכת ומתארכת.

לעתים, כאשר הגוף בוגד בנו ואינו מבין את מקומו, הוא נתפס כ"עוצר" אותנו, כאילו הוא אמצעי למימוש יעד של התודעה. כך, למשל, במצב בו פרקי הידיים של נגן כואבים ונמצאים בלתי כשירים לנגינה. אך האם הגוף והתודעה לא משרתים זה את זה? ובכלל, אינם שניים אלא אחד? כדי לחזור אל הגוף, נדרש כאב. כך, הגוף הכואב מכשיר את התודעה לערער את קביעותיה שלה עצמה ולהתדפק על דלתה. באמצעות חוויה של שתיקה מתמשכת (במסגרת מדיטציה ויפאסאנה), המחבר מתאר לחימה של התודעה של גוף כואב בזהות הכפויה עליה. לחימה כזו הביאה לחזרה אל התודעה ואל שגרה (גופנית) שנעה בין ייאוש לחוסר תקווה. בתהליך של הקשבה עצמית, המחבר התוודע גם לקיומה של ישות הנמצאת בין התודעה לגוף המאפשרת לאדם לבחור להיות התודעה, להיות הגוף או לא להיות זה או זה. בכל עת שבו התודעה "נחה" בצד ונעשית הקשבה למחשבותיה וחזרה אל הגוף כשהמחשבה סוטה מדרכה, נעשית למידה.

סגנונות יוגה רבים מלמדים ומתרגלים את עניין נוכחות הגוף. בהינתן מורה ראוי, ערכו של שיעור כזה אינו נופל מערכו של שיעור מתמטיקה או היסטוריה. כל אלה מלמדים את האדם לפוגג את התנייתו להיות כבול במילים בלבד, בפרשנותו את פרשנות העולם. לעת עתה, החינוך שאנו מקבלים לא מסייע לנו להשליך עוגן אל ההווה ולהשיב את ריחוף התודעה ומילותיה. ביומרתנו "לחנך את האדם" אנו מאבדים את הגוף ואת אמנות נוכחות הגוף. על המורים לדעת שכאשר הם מלמדים מתחוללות דרמות פנימיות בתודעתם-גופם של תלמידיהם בעוצמות שונות ובנושאים שונים (התלמידה סובלת מעודף משקל; התלמיד עם תסביך הגובה; התלמיד המגמגם וכו'). דרמות אלה מתחוללות גם בקרב המורה עצמו (המורה שהתגרשה ומחפשת אחר בן זוג; המורה שאחרי שלושה לידות גופה אינו מה שהיה; המורה הנאבק לעשן "עוד סיגריה אחת ודי" וכו'). החומר ש"בעיות" אלה עשויות ממנו משותף לכולנו. זהו החומר ממנו אנו עשויים: גוף-תודעה ואולי אף מעבר לכך. יש להבין את פשר החומר הזה ולהפוך הבנה זו לחלק בלתי נפרד מיומו של התלמיד ומהכשרת המורים.

ביבליוגרפיה

Ergas, O. (2012). Education as Yoga, Yoga as Education. Unpublished doctoral dissertation. Hebrew University of Jerusalem.
James, W. (1981 [1890]). The Principles of Psychology. Cambridge, MA: Harvard University Press.

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת