סקירת ביקורת על הספר "בריונות: ההרס החברתי של העצמי"

מחברת הספר: Laura Martocci

Jones, J.R. (2015, July 17). Review of the book Bullying: The social destruction of self. Teachers College Record. Retrieved July 28, 2015.

מחבר סקירת הביקורת: Joseph R Jones

סקירת הביקורת סוכמה מאנגלית בידי מיכל זרזבסקי ממכון מופ"ת 

מאמר זה סוקר את הספר "בריונות: ההרס החברתי של העצמי" (Bullying: The Social Destruction of Self), המציע טיעון מעורר מחשבה לגבי ההשפעה הרוחבית של השפלה, בושה ובריונות. כותבת הספר מותחת ביקורת על היסודות של הבריונות מאחר ותופעה זו קשורה להשפלה ולבושה, מעבר לשיח האופייני שבו מתקיימים רוב הדיונים על בריונות בתוך האקדמיה ובתוך החברה.

בעשותה כך, הכותבת מניחה שאנשים צריכים להכיר את הכוח של ההדרה החברתית ואת האופן שבו היא מנציחה את ההתנהגות הבריונות. באמצעות טיעון מפותח היטב, היא מנסה לשנות את הדרך שבה אנו רואים את הבריונות בחברה שלנו. יתר על כן, היא מציעה לאנשים שספגו איומים, דרך להבנות מחדש את הזהות שלהם לאחר שזו נהרסה על ידי התנהגות בריונית.

אף על פי שמחבר המאמר אינו מסכים עם כל הצהרותיה של הכותבת, ככלל הטקסט מספק מסגרת חדשה שדרכה ניתן להתחיל בבחינת האופן שבו אנו רואים בריונות וכיצד אנו יכולים לנסות ולסייע ליעדי הבריונות (Bullying Targets) להחלים.

בתחילת הטקסט, הכותבת מסבירה את הייחוסים התרבותיים, החברתיים וההיסטוריים של התנהגות בריונות. ההנחה העיקרית של הכותבת היא שתהליך השיימינג (Shaming) של ילדים יוצר ילד שחייב לציית למערכות אמונה נורמטיביות ואידיאליסטיות של ההורים ושל כוחות חברתיים אחרים.

תהליך השיימינג הזה גורם לתלמידים לנסות לתבוע בחזרה את המעמד שלהם בתוך בתי הספר; אם התביעה מחדש אינה אפשרית, התלמיד הופך לאדם הדוחה את האידיאולוגיות הנורמטיביות. ככזה, ילדים אלה הופכים לסוטים מהחברה שלהם ומשמרים את כל הנזק האישי והחברתי שהתיוג נושא.

הכותבת מסיימת את פרק הפתיחה בדיון באופן שבו התקשורת מנציחה את המנטליות של השיימינג: "אין מחקר תרבותי שמאזן את חגיגת הניצחון ביחס לניסיון לעודד את הקהל לחוש הערצה כלפי אלה שמוכנים להסתכן בשיפוט הציבורי רק כדי להיות מודחים מהאי, מהמסלול, או מהבמה; להיות מגורשים מהמטבח; או שהוורד אינו מוגש להם. איך, אם כן המפסידים יוכלו להיגאל?" (עמ' 26).

הכותבת דנה בהצטלבויות של הכוחות החברתיים (רכילות, צחוק, סטריאוטיפים וקטגוריות, ותחרות) עם פרקטיקות הבריונות. מבחינתה, הכוחות החברתיים אינם הבעיה, אלא האופן שבו משתמשים בכוחות אלה בתוך החברה.

למעשה, כוחות אלה קיימים בתוך יחס דיכוטומי, המספק אחדות חברתית בעוד באותו זמן יוצר חלוקה. יתר על כן, היא כותבת, "לא קיימים גבולות התוחמים את הרדיפה החברתית, קיימות סנקציות מעטות כנגדה, ואין דרך להימנע ממנה" (עמ' 27). היא מניחה שהכוחות החברתיים הללו מתפקדים בצורה משלהם בתוך מבנה הגמוני התומך בכוח דומיננטי אחד על פני האחר; בעשותם כן, כוחות אלה מפקחים על האידיאולוגיות הנורמטיביות.

בייחוד, היא כותבת, "מתבגרים חיים בנקודות תרבותיות עיוורות אלה, שבהן התנהגות אגרסיבית –הצגות של כוח חברתי או פופולריות דרך אסטרטגיות המכוונות כדי לפגוע – לא נבדקו וכעת נראות כמי שיצאו מכלל שליטה" (עמ' 54). היא טוענת שתחרות חברתית חייבת להיות מפוקחת על-ידי החברה והחברה חייבת, "לספר מחדש על הכישלון ועל האובדן, לשבור את השתיקה המבישה שמחברת בין אי-ההתאמה לבין יעדי הבריונות, בייחוד לבושה העצמית שמסייעת לשמר פרקטיקה חברתית לא הוגנת" (עמ' 54).

כותבת הספר מסבירה כיצד כוחות חברתיים גורמים לבושה, שהיא האופן שבו החברה שולטת באנשים, משום שכל האנשים מחפשים תחושה של שייכות. כאשר תופעת השיימינג הולכת רחוק מדי, מופיעות תוצאות טרגיות. כאשר ההתנהגות של בריונות ממשיכה, הבושה המוגזמת גורמת ליעד הבריונות לחוש צער כתוצאה מהיותו מגורש מבחינה חברתית.

אכן יעדי בריונות רבים מבכים על תחושת האובדן והניתוק מהמוסד החברתי. הכותבת מניחה שיעדים של התנהגות בריונית חייבים להתייחס לצער הנובע מהיותם מוגלים מבחינה חברתית. בהתייחסות לתהליך ההחלמה, הכותבת טוענת כי הכתיבה הנרטיבית יכולה ליצור מרחב דינמי שדרכו יעדי ההתנהגות הבריונית יכולים להתחיל להחלים.

כפי שצוין קודם לכן, כותבת הספר עושה עבודה מיומנת במסגור העדשות החדשות שדרכן רואים את הבעיה של הבריונות בחברה שלנו ובבתי הספר. מחבר המאמר מסכים כי הנידוי החברתי משפיע על הזהות העצמית של יעד הבריונות, וכי אנו חייבים להמציא שיטות כדי לסייע לכל אחד להתייחס לרגשות הגלות שהבריונות יוצרת.

המחבר גם מסכים שהכתיבה הנרטיבית יכולה לסייע לחלק מהאנשים לתבוע מחדש, לבנות מחדש, למצב מחדש, ובדרכים רבות, להגדיר מחדש את הזהויות שלהם, אבל השיח הנרטיבי והניתוח העצמי אינם תרופה למגפת הבריונות. יתר על כן, המחבר דואג גם לגבי השימוש שנעשה בטקסט הנוכחי במונח קורבן (Victim) במקום במונח יעד משום שרוב הספרות לגבי בריונות משתמשת ביעד כמונח מתאים. מונחים אלה גוררים קונוטציות שונות שיש לנתח כאשר משתמשים בהם בספרות לגבי בריונות.

לפרטים נוספים על הספר בהוצאה לאור