משחקי תפקידים בגן הילדים כאמצעי לפענוח ייצוגי מציאות

לאמאש, ל' ושינמן, ש' (2013). משחקי תפקידים בגן הילדים כאמצעי לפענוח ייצוגי מציאות. בתוך ב' אלפרט וש' שלסקי (עורכים), הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך (עמ' 597-567). תל-אביב: מכון מופ"ת.

בתוך עולם המשחק וכחלק ממשחקי הדמיון נכלל סוג של משחק בעל מאפיינים ייחודיים – משחק תפקידים (role playing). משחקי תפקידים של ילדים הם פעילות משחקית ספונטנית השכיחה בגיל הגן. באמצעות פעילות זו ניתנת לילדים הזדמנות לעבד תכנים מהמציאות, ובתוך כך הם מגבשים את מקומם בעולם ומבנים את זהותם.

פעילות המשחק הנה מרכזית בשלבי הילדות ומאפשרת שילוב ייחודי בין המציאות החיצונית לבין הדמיון הפנימי. באופן זה מתעצב עולמו של הילד. במשחק תפקידים יש לפעילות המשחק היבטים אסתטיים, הבאים לידי ביטוי באמצעות פעולות הייצוג במשחק.

המאמר הנוכחי בוחן את האופן שבו ילדי גן טרום חובה ממלכתי-דתי נותנים ביטוי למציאות בזמן משחקי התפקידים שלהם. החוקרות מפענחות את ייצוגי המציאות של הילדים באמצעות מושג "המימזיס האריסטוטלי", שפירושו ייצוג או גילום של דבר אחד בדבר אחר בצורה אמנותית.

תצפיות ממוקדות בסיטואציות משחק, שיחות חופשיות עם ילדים וראיונות עם העובדות בגן נותחו לפי שתי רמות משחק הקשורות בעקרונות ההכרחי והמסתבר כפי שהם עולים ממשנת המימזיס של אריסטו:

הרמה הראשונה – "המציאות ההכרחית למשחק" – קשורה בתכנים של המשחק השייכים למציאות כפי שהיא או כפי שחושבים שהיא. ברמה זו הילדים מייצגים תכנים מהמציאות באופן המקיים דמיון להתנהלותם במציאות היום-יום. לפיכך הכוונה היא לכל תקשורת בין הילדים המשחקים אשר מתנהלת מחוץ להמחזה במשחק.

הרמה השנייה – "המציאות האפשרית או המסתברת במשחק" – קשורה בתוכני המשחק השייכים למציאות כפי שהיא יכולה להיות או עשויה להתפתח. ברמה זו הילדים מייצגים תכנים מהמציאות באופן המקיים שוני מהתנהלותם במציאות היום-יום. לפיכך הכוונה היא לכל תקשורת בין הילדים המשחקים אשר מתנהלת מתוך ההמחזה במשחק.

הבסיס האריסטוטלי של הניתוח מאפשר, לדעת החוקרות, הבנת הלמידה המופקת מהמשחק וההנאה המתלווה אליה. הנאה זו מקבלת ביטוי באמצעות "רוח המשחק". בקטגוריה זו נכללים ביטויי רגש/מוטיבציה המביעים רצון להגיע ולהצטרף למשחק, להימצא במשחק או לחלופין לעזוב את המשחק ולפרוש ממנו.

מרחבי המציאות והדמיון שבהם מתקיימים משחקי התפקידים עשויים להשתנות בהתאם לסוג התצפית והמעורבות של החוקר במשחק. החוקר או כל מתבונן אחר במשחק הוא למעשה שותף המשפיע על המשחק. מודעות לכך עשויה לאפשר לחוקרים בעתיד להביא בחשבון גם את אופן מעורבותו של חוקר המשחק ואת מרחב השפעתו על הילד המשחק ועל המשחק בשתי רמות התרחשות – זו ההכרחית וזו המסתברת.