מעגל ההפנמה :פרופ' שונית רייטר על עקרונות השיטה שפיתחה

הרפז , יורם . "מעגל ההפנמה :פרופ' שונית רייטר על עקרונות השיטה שפיתחה", הד החינוך , יוני 2013, כרך פ"ז , גיליון 06 , עמודים 42-43 .

פיתחת שיטה שנקראת "מעגל הפנמה". השיטה מיושמת בארץ ובעולם. ספרי קצת עליה.

אני מעדיפה לקרוא לה גישה, לא שיטה.

ספרי על הגישה.

נקודת המוצא שלה הומניסטית: להיות אדם פירושו לנווט את חייך על בסיס תבונה ותובנה של מה טוב לך. איכות חיים פירושה לחיות באופן כזה – על בסיס תבונה ותובנה אוטונומיות. יש לחתור לכך שבני אדם, עם או בלי מוגבלויות, יחיו חיים אוטונומיים שבהם הם מממשים את עצמם וקושרים יחסים משמעותיים עם אנשים אחרים.

"מעגל הפנמה" קיבלה גרסאות שונות ויש לה תפקיד מרכזי בחינוך המיוחד. מהם העקרונות שלה?

אנשים עם ליקויים פיזיים מתקשים להתנתק מבית הוריהם ולצאת למגורים עצמאיים. מטרת התכנית היא להכין אותם לחיים עצמאיים בקהילה. עקרונות התכנית הם: (1) המשתתפים שותפים בקבלת החלטות בנושאים שונים הנוגעים להם; (2) הרחבה וביסוס של מיומנויות יומיומיות ככלי להשגת מטרות נרחבות של פיתוח כשרים התנהגותיים ונפשיים; (3) עצמאות המשתתפים תיבחן לא רק במספר המטלות שיכולות להיעשות ללא עזרה, אלא גם במונחים של איכות חיים.

התכנית החלה במפגשים אינטנסיביים מאוד של אנשים עם מוגבלויות פיזיות והניבה – כפי שמראה המחקר המלווה – שיפור ניכר ורב־ממדי באיכות החיים של המשתתפים.

השמועה על "מעגל הפנמה" הגיעה לאוזניו של פרופ' שבח אדן, שהיה בשנות התשעים ראש האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, והוא ביקש שאכין תכנית דומה לחינוך המיוחד לבוגרים – נערים ונערות מגיל 16 עד 21. צוות מסור של נשות החינוך המיוחד במשרד החינוך התגייס לבניית התכנית וליישומה. התכנית נקראה "לקראת בגרות" או בקיצור "לב 21".

התכנית המקורית "מעגל הפנמה" התגלגלה בצורות שונות לתחומים נוספים, כגון הוראת מדע וטכנולוגיה לילדים עם צרכים מיוחדים. הגישה ההומניסטית שלה התקבלה באגף לחינוך המיוחד.

לאחר התאמות נחוצות התכנית – הגישה, העקרונות, השיטה – יכולה לפעול בהצלחה רבה גם בכיתות רגילות.

כמה דוקטורטים שנכתבו על התכנית הראו ש"מעגל הפנמה", על הגרסאות השונות שלה, אפקטיבית ביותר ועולה מבחינות רבות על שיטת ההוראה הפרונטלית השלטת בכיתות.

בכיתות האלה החינוך המיוחד רוצה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים.

ההוראה הפרונטלית, או "הוראת המשפך" כפי שהיא מכונה, "שופכת" מידע לראשם של התלמידים בתקווה שהם ידעו לשלוף אותו מזיכרונם בהקשרים המתאימים – מה שאינו קורה. ההוראה הזאת מנוגדת למהותו של החינוך המיוחד; היא גם אינה מתאימה לתלמידים "נורמטיביים". אנשי החינוך המיוחד אינם רוצים לשלב ילדים עם צרכים ייחודיים בכיתות רגילות בכל מחיר, אלא רק לאחר שיובטחו התנאים לקליטתם.

באופן עקרוני השאיפה היא לשנות את ההוראה הפרונטלית ברוח התכנית "מעגל הפנמה", המשקפת את רוחה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית – למידה פעילה, למידה קבוצתית, הוראת הנחיה, עיסוק בפתרון בעיות וכו'.

התכנית פותחה גם על בסיס מחקר, לא רק על בסיס תבונה ותובנה.

נכון. על בסיס מחקר איכותני של שתי קבוצות של צעירים וצעירות בעלי נכויות פיזיות. ארגון אחוה – "איגוד רב־תחומי לאנשים עם מוגבלות" – כינס אותם למחזורי פגישות של ארבע פעמים בשבוע במשך חצי שנה. מטרת הקבוצות הייתה להגיע לאוטונומיה אישית. מתוך הפגישות צמחה הגישה של "מעגל הפנמה".

מהם שלבי הגישה?

שלב ראשון הוא פתיחה. בשלב זה מנחת הקבוצה או המורה בכיתה מציגה את הנושא המועמד ללמידה. הוא נבחר מתוך נושאים שמעסיקים את הקבוצה או במקרה של כיתה בבית ספר – מתוך תכנית הלימודים. הנושא מוגש באופן חווייתי ומתוך התייחסות להתנסויות בחייהם של המשתתפים. פיתחנו דרכים שונות להצגת נושא בצורה מערבת. המשתתפים או התלמידים מתבקשים להתייחס לנושא, גם אם באופן ראשוני ביותר.

בשלב השני – שלב הדיון – המורה או המנחה מחלץ את המושגים המופשטים שעלו בפתיחה ומוסיף מושגים החיוניים לדיון מושכל. המנחה או המורה מציג את המושגים הללו ומעורר עליהם דיון בקבוצות קטנות או במליאה. המשתתפים או התלמידים עושים עבודה עם המושגים האלה – פותרים בעיות, מתמודדים עם דילמות, מעלים רעיונות וכו'.

בשלב הבא – השיחה הפתוחה – המשתתפים או התלמידים חוזרים לנושא, הפעם הם מצוידים בהרבה יותר עניין וידע, ודנים בו מחדש.

בשלב ההתנסות החוזרת הם מתמודדים באופן מושכל עם האתגרים הכרוכים בנושא, ובשלב הדיון החוזר הם חושבים על התהליך שעברו ומפיקים לקחים. בתהליך הזה הם מגבשים עמדה אוטונומית ביחס לנושא ויחס מודע וייחודי כלפיו.

המחקר הראה שבעקבות התהליך המובנה הזה המשתתפים או התלמידים חיזקו את ההכוונה העצמית שלהם, העמיקו את המודעות העצמית שלהם ושִכללו את יכולתם לבחור. כיוון שקשה להעריך ולמדוד איכויות כאלה, המשתתפים או התלמידים מתבקשים ליצור תוצרים שונים המעידים עליהן ובונים אותן.

המעגלם הם קוגניטיביים.

וגם פיזיים. מבחינה קוגניטיבית יש כאן מחזוריות ספירלית של עיסוק בנושא, ומבחינה פיזית יושבים במעגל במליאה או במעגלם של קבוצות קטנות. אין טורים ואין הרצאות סמכותיות; יש עבודה משותפת על בעיות שמעסיקות את כולם.