מעבר לכישורים בסיסיים: תפקיד הערכת ביצוע בהשגת סטנדרטים של למידה במאה ה-21
Darling-Hammond, L., & Adamson, F. (2010). Beyond basic skills: The role of performance assessment in achieving 21st century standards of learning, SCOPE, Stanford Center for Opportunity Policy in Education
מילות מפתח: הערכה בחינוך, הערכות ביצוע
המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת
הערכת-ביצוע: הגדרה - בהערכת בצוע אין המוערך נדרש לבחור בין אופציות שהוכתבו מראש, אלא - לבנות תשובה, לכתוב מאמר, ליצור תוצר או לבצע פעילות. מזווית ראייה זו, הערכת בצוע מקיפה מגוון רחב של פעילויות - מהשלמת משפט ועד כתיבת מאמר או ניהול וניתוח של מחקר במעבדה. כך ניתן למדוד כישורי חשיבה והנמקה של תלמידים ואת יכולתם ליישם ידע כדי לפתור בעיות אמיתיות ומשמעותיות.
הערכות בצוע מאפשרות למורים לאסוף מידע על מה שהתלמידים יכולים לעשות עם הנלמד. בכל כישור נלמד: כתיבה, דיבור, כישור מדעי, אוריינות מתמטית או ידע היסטורי התלמידים מבצעים מטלות רלוונטיות והמורה מעריך זאת לפי קני מידה ידועים מראש. שאלה מרכזית לעניין זה היא איזה סוג של ידע או כשירות מצופה מהתלמיד להפגין במבחן. מקובל לדבר על כישורים מסדר נמוך ומסדר גבוה (למשל, הטקסונומיה של בלום).
השימוש בהערכות ביצוע בארה"ב ומחוצה לה– הערכות ביצוע המקובלות במדינות גבוהות הישגים נשענות על פריטים פתוחים ומטלות הדורשות כישורי חשיבה מסדר גבוה. בפינלנד, למשל, נעשה שימוש בהערכות בצוע בית-ספריות בלבד עד השמינית. הערכות אלה מפותחות ע"י מורים בהתאמה לקוריקולום הארצי. הן מדגישות את יכולות התלמידים לתכנן ולנהל מחקרים, לפתח תוצרים, לבטא את הלמידה בעל- פה ובכתב ולחשוב רפלקטיבית על איכות במטרה להעריך את עצמם ולהשתפר בהתמדה. בחטיבה העליונה ובאוניברסיטאות מפתחים יחד את בחינת הבגרות הנדרשת להמשך לימודים. זהו מבחן הכולל פריטים פתחים בלבד ומבקש מהנבחנים ליישם ולהסביר את הידע שלהם בדרכים המבטאות הבנה עמוקה של התוכן. במדינות אחרות ובהן, סינגפור, הונג קונג, אוסטרליה ואנגליה יש שימוש בשילוב של הערכות מרכזיות הכוללות שאלות פתוחות וכתיבת מאמרים עם מטלות בית-ספריות שתוצאותיהן נכללות בחישוב הציון הסופי. יש מדינות שפיתחו ומשתמשות בהערכות הכוללות פעילויות של מניפולציה (hands-on assessment) כחלק ממערכת המבחנים הארצית. המאמר מפרט דוגמאות בעמ' 12 – 22.
האתגרים שבהערכת ביצוע
1) מהימנות ותוקף – עניין מרכזי בכל הערכה הוא אמינות התוצאות. האם המהימנות והתוקף אכן מאפשרים מדידה נכונה של הכישורים והידע שבהם מדובר והאם הדבר קורה באופן עקבי ובר-השוואה בחתך של תלמידים, בתי ספר, מטלות ומעריכים. לדעת חוקרים הערכות ביצוע טובות מציעות יותר מאשר אמצעים תקפים למדידה של סוגי למידה שונים, אך יש המטילים בכך ספק. עם זאת חוקרים מצאו שיטות המסייעות להבטיח את איכות המטלות ויוצרות תוצאות תקפות ויציבות יותר.
1א) תכנון המטלה – הערכת ביצוע איכותית מבוססת על מה שידוע על למידת התלמיד וחשיבתו בתחום מסוים, על הבנה ברורה של הידע והכישורים הייחודיים שיש להעריך, על ידיעה של מטרת ההערכה ושל ההשתמעויות שניתן להפיק ממנה. מטלת ההערכה צריכה גם להיות קשורה לקוריקולום הרלוונטי(Lane & Stone, 2006), והיא נבנית כדי להפחית היבטים שעשויים לבלבל מדידה של ידע או כשירות מרכזיים. ההערכות משמעותיות יותר כשהכישורים הקוגניטיביים, התכנים והמושגים המוערכים ברורים וברורים וכך גם קני המידה המגדירים ביצוע מיומן(Baker, 2007).
1ב) בדיקת המטלה וניסויה בשדה – חוקרים מצאו שמטלות תקפות ומהימנות יותר נגזרות מסקירה רצינית וניסוי של פריטים וטבלאות, כדי להבטיח שהם בודקים את מה שהתכוונו לבדוק ולהעריך. הכוונה לראיונות עם תלמידים על הפריטים השונים, ניתוח עבודות תלמידים כדי לראות אם המטלות מעוררת ידע שלמדו, ועוד.
1ג) ניקוד/ציינון(scoring) – השאלה השכיחה היא כיצד להבטיח שניתן יהיה להשוות בין ציונים. ניתן להבטיח ציינון תקף ואמין ע"י עיצוב של מחוונים (rubrics) איכותיים שבין מאפייניהם: מתוכננים להערכת משפחה של מטלות או מטלה מסוימת, כוללים קריטריונים הקשורים לתהליכים ולכשירות הנמדדים, משתמשים בקני מידה מפותחים לשיפוט איכות הביצוע הנבנים ע"י מומחי תוכן והוראה היודעים את התחום ומבינים את השונות בין התלמידים הנבחנים, מזהים רמות התקדמות בלמידה ואת קני המידה החשובים, מתוקפים על בסיס מחקרי(Lane, 2010).
1ד) מדידת התקדמות (growth) – כללית ניתן לומר שיש להשקיע מאמצים בהערכות כדי להבטיח שהן מודדות הישגי תלמידים טוב יותר. הבעיה של מבחנים עכשוויים רבים היא שהם מודדים פריטים המשקפים סטנדרטים מוגדרים ארצית ולא התקדמות של תלמידים בהבנת מושגים בתחומי תוכן מגוונים או שימוש בכשרים שונים. סוג זה של מדידת/הערכת התקדמות של לומדים עשוי לשמש לתכנון סטנדרטים של תוכן ומטלות בצוע המודדות הישגים בלמידת התלמידים ככל שהם מפתחים הבנות ויכולות בתחום התוכן המדובר (NRC, 2006). יש לגישות אלה פוטנציאל להוביל לדירוג משמעותי יותר של הערכות על פני רמות גיל וכך לתקף את פרשנות הציונים בהתייחס להתפתחות הלומדים.
כיצד משפיעות ההערכות על הוראה ולמידה?
שיפור האיכות - נראה שהשימוש בהערכות בצוע פתוחות משפיע על שיפור תהליכי ההוראה והלמידה (Lane et al., 2002). אחת הסיבות לכך היא שההערכות אלה מבטיחות התמודדות עם מטלות מאתגרות מבחינה אינטלקטואלית. שימוש עקבי במטלות מסוג זה בצירוף משוב ומתן הזדמנויות לתיקון מבטיחים העלאה של רמת הלמידה . בנוסף, הערכות אלה עשויות לספק מידע ביחס לדרכי החשיבה של התלמידים, ולאפשר אבחון של נקודות כוח או פערי הבנה ובחירה נכונה של דרכי תמיכה וסיוע בלמידה (Lane, 2010). הן חושפות מידע על עיבוד הכישורים ע"י תלמידים ועל גישותיהם לפתרון בעיות, כמו גם יכולות בתחומים מיוחדים, זאת טוב יותר מהערכות באמצעות מבחנים רב-בררתיים.
הוגנות – כדי שהערכות תהיינה הוגנות ותקפות חשוב להוציא מתוכן את המאפיינים שעשויים להשפיע על הבצוע ואינם קשורים לידע ולכישורים הספציפיים המוערכים. יש בהערכות-בצוע איכותיות היבטים לשוניים שעשויים להופכן לנגישות יותר(או מכשילות) ללומדים בהשוואה למבחנים רב-בררתיים (Abedi, 2010. כך גם ביחס להערכות-ביצוע של תלמידים בחינוך מיוחד המחייבות התאמה לצרכים כדי שישפיעו על קידום הלמידה (Abedi,& Lord, 2001).
ישימות/היתכנות (Feasibility) – היבט הישימות מתייחס להפקה אמינה של מטלות איכותיות וברות-הכללה , לניהול זמן ועלויות לטיפול בפריטים פתוחים, וכן הבטחה שההערכות תהיינה ישימות וברות-ביצוע ע"י המורים מבלי שיחושו עול רב מידי. נושאים נוספים הם היעילות והאפקטיביות של פיתוח מטלות ההערכה, וכן פיתוחים טכנולוגיים רלוונטיים.
עלויות – קובעי מדיניות רבים טוענים שהשימוש הנרחב בפריטי ביצוע יקר מידי לשימוש רחב. מחקר חדש מראה שניתן לבנות שיטות הערכה רחבות היקף שהן אפשריות מבחינה כלכלית (ASG). אם כי יש להכיר בכך שההוצאות הקשורות לפיתוח ולציינון של פריטים פתוחים ומטלות כאלה, במיוחד כשיש לעשות זאת בדרכים המבטיחות רמת עקביות גבוהה גבוהות.
רווחים/יתרונות – תהליכי הפיתוח והשימוש במטלות-בצוע צריכים לעמוד בדרישות של תוקף ומהימנות ומחייבים השקעות בזמן ובמומחיות. עם זאת, אנשי חינוך וקובעי מדיניות במדינות המפותחות מאמינים שערכן עולה על עלותן. בחלק מהמדינות ניכרת אף הרחבה בשימוש בהערכות אלה שכן הן מגבירות מעורבות מורים ותלמידים בלמידה, משפרות את ההוראה ומעלות את רמות ההישגים והמוכנות להמשיך בלימודים גבוהים. רווח נוסף הוא תמרוץ המורים לעסוק בהוראה מאתגרת יותר להם ולתלמידים, ללמוד על דרכי הערכה וכך לשפר את ההוראה והלמידה.
מסקנות
הערכות ביצוע משולבות במערכות החינוך ברוב המדינות בעלות ההישגים הגבוהים. העדויות מראות שהאופי והדפוס של הערכות אלה משפיעים על עומק הידע וסוגי הכישורים שמפתחים התלמידים והן מתאימות יותר להערכת כישורי חשיבה מורכבים. הערכות אלה עשויות אף לעודד רכישת כישורים אלה. עוד נמצא כי הערכות ביצוע עשויות לחזק את הקוריקולום וההוראה ולתמוך דרכי הוראה מאבחנות.
ביבליוגרפיה
Abedi, J. & Lord, C., (2001). The language factor in mathematics tests, Applied Measures in Education, 14(3), 219-234.
Abedi, J. (2010). Performance assessment for English learners, Stanford, CA: Stanford University , Stanford Center for Opportunity in Education.
Baker, E. L. (2007). Presidential Address: The End(s) of Testing, Educational Researcher, 36 (6), 309-317
Lane, S., et al., (2002). Impact of a state performance assessment program in reading and writing, Educational Research and Evaluation, 12(3), 239-269.
Lane, S. (2010). Performance Assessment: State of the Art, In: L. Darling Hammond, Performance Assessment: Measuring Student Achievement so that Students Succeed.
Lane, S., & Stone, C.A. (2006). Performance assessment, in: B. Brennan (Ed.), Educational measurement, Westport, CT: American Council on Education & Praeger.
NRC, (2006). Systems for stat science assessment, M.R. Wilson & M.W. Bertenthal (Eds.), Board on Testing and Assessment, Center for Education, Stanford, CA.
Topol, B., et al., (2010). The cost of new higher quality assessments, ASG, Stanford Center for Opportunity Policy in Education.
Abedi, J. & Lord, C., (2001). The language factor in mathematics tests, Applied Measures in Education, 14(3), 219-234. Abedi, J. (2010). Performance assessment for English learners, Stanford, CA: Stanford University , Stanford Center for Opportunity in Education. Baker, E. L. (2007). Presidential Address: The End(s) of Testing, Educational Researcher, 36 (6), 309-317 Lane, S., et al., (2002). Impact of a state performance assessment program in reading and writing, Educational Research and Evaluation, 12(3), 239-269. Lane, S. (2010). Performance Assessment: State of the Art, In: L. Darling Hammond, Performance Assessment: Measuring Student Achievement so that Students Succeed. Lane, S., & Stone, C.A. (2006). Performance assessment, in: B. Brennan (Ed.), Educational measurement, Westport, CT: American Council on Education & Praeger. NRC, (2006). Systems for stat science assessment, M.R. Wilson & M.W. Bertenthal (Eds.), Board on Testing and Assessment, Center for Education, Stanford, CA. Topol, B., et al., (2010). The cost of new higher quality assessments, ASG, Stanford Center for Opportunity Policy in Education.
איזו יהירות גלומה בהתיחסות במאה ה-20.1 (קרי, בעשירית הראשונה של המאה ה-1) כאילו יודעים אנו בבטחון מה הכישורים הנדרשים במאה ה-21. להשוואה, תארו לכם מישהו שניסה בשנת 1913 להגדיר את צורכי החינוך במאה ה-20. כל כך הרבה פוטונים ואלקטרונים מזועזעים ומטולטלים בחגיגת הנביאים החדשים של ראשית המאה ה-21!!!
מטרות החינוך בחברה חופשית כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך. אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין — לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו. עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים — אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?) חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות — כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים — אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה. זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא ה י כ ו ל ת ל ת פ ק ד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות. כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב. לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם. מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא ה י כ ו ל ת ל ח ש ו ב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות). ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני. בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.
לדוד ארליך,אין חופש בלי חוקים וכמה מגבלות. המשחק המרתק ביותר מבוסס על כללי משחק. חינוך חופשי ללא הגבלות זו בדיחה מרה. הגבלה של תכנית לימודים יכולה להיות חונקת ויכולה להיות משחררת. בדרך כלל בני-אדם מתעניינים במספר מצומצם של דברים, אבל השכלה רחבה היא מתנה שתרבות יכולה לתת לבניה, אם כי בלי כפייה. הכל במידה, כפי שאמרו היוונים.ודרך אגב, איזה חופש אנו נותנים לילדינו כאשר אנו חושפים אותם לפיתויים מכוונים ומגמתיים (כמו של פיתויים מקצועיים של משווקים) מבלי ללמד אותם להגן על עצמם מפניהם?
ליהושפט גבעון, לא מספיק חוקים ומגבלות יש במציאות שצריך להוסיף חוקים ומגבלות משלך ? חוץ מזה, אם שמת לב, אני מדבר על בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי. נראה לך שבבית-ספר המנוהל באופן דמוקרטי אין חוקים ומגבלות? אכן, זה ברור שבתי-הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים — אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע וחושפים אותם לפיתויים מכוונים ומגמתיים (כמו של פיתויים מקצועיים של משווקים) מבלי ללמד אותם להגן על עצמם מפניהם. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר. אכן, התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת — וגם לאלימות — היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר — ועל הסטודנטים באוניברסיטה — כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר — חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.ישנו גם האילוץ של להיות בעל השכלה רחבה. "צריך להכריח אותם ללמוד מעט על הרבה דברים. על הילדים להיות חשופים בבית-הספר. אם תניחו להם, הם יהפכו לצרי אופק". מעולם לא היה נראה לי הגיוני אף היבט מטענה זו. ראשית כל, ישנה היהירות שבדבר, לחשוב שאתה או אני או איזושהי סוללה של מומחים יוכלו לבחור מתוך האוקיינוס הרחב של הידע האנושי את השילוב הנכון של טיפות שעל כל אחד לגמוע. שנית, זוהי תמימות לחשוב שילדים בימינו, בארץ זו, בתקופה של אמצעי התקשורת ההמוניים אשר מפציצים אותנו, אינם חשופים יום ולילה ליותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו. אותם אנשים אשר מתלוננים על צרות אופקים יכולים למחרת להתלונן על חשיפת-יתר ועל עודף גירויים. ולבסוף, קיימת ההנחה שזה רע להיות צר אופק. רע למי למוצרט? לאיינשטין? לאחים ווילבור ואורוויל רייט? גיבורינו האוניברסליים המפורסמים ביותר מהוללים על מסירותם בעלת התכלית האחת לרעיון מסוים זה או אחר. האם זה מה שנקרא להיות בעל השכלה רחבה?נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר — למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.