לקחים מהכיתה הדיגיטלית
Byrnes, Nanette. "Lessons from the Digital Classroom", MIT Technology Review. Sep/Oct2015, Vol. 118 Issue 5, p79-81.
המאמר סוכם מאנגלית בידי מיכל זרזבסקי ממכון מופ"ת
המאמר מתבונן בהתפתחויות בתחום ההוראה המקוונת והוראה בסיוע מחשב, תוך התמקדות במאמצים להשתמש בנתונים שניתן לאסוף בעת שהתלמידים מבצעים פעילויות למידה תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות כדי לספק משוב ספציפי וכדי להדריך תכנון לימודים מותאם-אישית.
בארבעה בתי ספר קטנים המפוזרים על-פני סן-פרנסיסקו, נערך ניסוי בנתונים. זהו המקום שבו בוחנת רשת AltSchool כיצד הטכנולוגיה יכולה לעזור למורים למקסם את הלמידה של התלמידים שלהם. רשת AltSchool שנוסדה לפני שנתיים על ידי מקס ונטילה (Max Ventilla), מומחה לנתונים ולשעבר ראש מחלקת ההתאמה האישית בחברת Google, מפעילה בתי ספר המלאים בטכנולוגיה לאיסוף נתונים.
המידע מתקבל מרגע שהתלמיד מגיע לבית הספר ומסמן כניסה לבית הספר באפליקציית הנוכחות. בהמשך היום, התלמידים עובדים באופן עצמאי, תוך שימוש ב-iPads וב-Chromebooks, עם רשימות של הפעילויות שהמורים בחרו להתאים למטרות האישיות שלהם.
הנתונים לגבי ההתקדמות של כל תלמיד מתקבלים לצורך בדיקה מאוחרת יותר מצד המורים.
הרעיון הוא שכל הנתונים מרשת זו של בתי הספר נשזרים לתוך מערכת הפעלה מרכזית חכמה שהמורים יכולים להשתמש בה כדי לתכנן הוראה מותאמת אישית ואפקטיבית. ברוב בתי הספר אין טכנולוגיה מהסוג שרשת AltSchool מפתחת, אך הכיתות מלאות יותר ויותר במחשבים ניידים ועזרי הוראה דיגיטליים.
בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכוניים בארה"ב צפויים להוציא 4.7 מיליארד דולר השנה על טכנולוגיית מידע. החידוש הוא שברבות מהטכנולוגיות מתקבלות כמויות עצומות של נתונים, מספיק כדי שניתן יהיה לחפש בהם דפוסים משמעותיים ותובנות לגבי האופן שבו התלמידים לומדים.
הפוטנציאל שהמשקיעים ירוויחו מאיסוף הנתונים, מגדיל את המימון של חברות סטארט-אפ לטכנולוגיה חינוכית ברחבי העולם מ-1.6 מיליארד דולר בשנת 2013 ל-2.4 מיליארד דולר בשנת 2014; הם השקיעו מעל מיליארד דולר יותר ברבעון הראשון של שנת 2015, שרובו הגיע מסין. מה כל הנתונים הללו מלמדים אותנו לגבי האופן שבו אנו לומדים והאם הטכנולוגיה באמת הופכת את ההוראה לטובה יותר הן השאלות הגדולות שנמצאות בלב הדו"ח העסקי.
ארבעה בתי ספר נוספים של רשת AltSchool נפתחים בסתיו הקרוב, כולל בית ספר בברוקלין שבניו-יורק. ונטילה מקווה בסופו של דבר למכור גישה למערכת גם לבתי ספר אחרים.
ניסויים דומים נערכים גם בקולג'ים. בשבע השנים מאז שנפתח הקורס המקוון הפתוח להמונים (MOOC) הראשון, קונקטיביזם וידע קונקטיבי, שאותו לימדו שני מחנכים קנדיים, סטיבן דאוונס (Stephen Downes) וג'ורג סימנס (George Siemens), קורסי ה-MOOC הפכו למקור לכמויות עצומות של נתונים לגבי התנהגות התלמידים.
הבחינה של נתונים אלה התעצמה מאז שנת 2012, כאשר שלוש הפלטפורמות הגדולות ביותר עבור קורסים אלה הושקו: edX, יוזמה משותפת של אוניברסיטת הרווארד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ושתי חברות למטרת רווח שנוסדו על ידי פרופסורים לשעבר מאוניברסיטת סטנפורד, Udacity ו-Coursera.
בין סתיו 2012 לקיץ 2014, יותר ממיליון אנשים השתתפו ב-68 קורסים מקוונים פתוחים ב-edX, נרשמו 1.1 מיליארד הקלקות על שרתי edX.
בעוד שאחוז קטן בלבד של סטודנטים השלים כל קורס MOOC, הנתונים שלהם מסייעים למחנכים לפתח מודלים חדשים להוראה שמבטיחים להיות יותר אפקטיביים –כמו תכניות שמשלבות בין הוראה מקוונת לבין תמיכה או הדרכה אחד-על-אחד, בחנים ובחינות נוספות לגבי התקדמות הסטודנטים.
גישה זו נראתה במספר מקרים כמוצלחת יותר מאשר ההוראה המסורתית בכיתה. לדוגמא, אוניברסיטת המדינה של אריזונה מציעה יותר מ-90 תארים מקוונים לתואר ראשון ולתואר שני, כחלק ממטרה ארוכת טווח של אוניברסיטה ציבורית להרחיב את הנגישות להשכלה. האוניברסיטה מלמדת 8,000 סטודנטים בשנה מתמטיקה לשנה א'.
לפני ארבע שנים, אוניברסיטת המדינה של אריזונה שילבה גישות בין שיעורים פרונטליים בכיתה לבין שיעורים מקוונים בקורס מתמטיקה התפתחותית (Developmental Math), תוך מעבר להרצאות המבוססות על שימוש בווידאו ושילוב של מכשיר מקוון שנוצר בידי חברה הקרויה Knewton. המכשיר מנתח את התנהגות הסטודנטים במהלך עבודתם בשיעורי מתמטיקה מקוונים כדי להבין כיצד הם לומדים בצורה הטובה ביותר, באיזה חומר הם שולטים ובאיזה חומר הם אינם שולטים.
הדו"חות לגבי התקדמות הסטודנטים ביחס לזמן שהם משקיעים ולגבי המעורבות וההצלחה שלהם עוברים לאחר מכן למאמנים של הסטודנטים שפונים אל הסטודנטים באמצעות הדואר האלקטרוני, הודעות טקסט או באופן אישי. בשני הסמסטרים הראשונים שבהם בית הספר השתמש בשיטה זו, שיעורי השלמת הקורסים עלו ל-75 אחוזים.
הנתון לגבי הוראה מקוונת מציע רמה חדשה של משוב גם עבור המורים. למורים בפלטפורמת Coursera יש לוח בקרה שעליו הם יכולים לראות מתי בדיוק הסטודנטים מפסיקים לצפות בסרטון וידאו, מהו אחוז הסטודנטים שעונים נכון על שאלה בפעם הראשונה, ונושאים אחרים.
אם רק 20 מתוך 200 סטודנטים שעונים על השאלון עונים נכון על שאלה מסוימת, המורים יכולים להעריך מחדש האם הם לימדו את הנושא המוצג בסרטון הוידאו או האם השאלה נוסחה היטב כדי להבין מה השתבש.
"לימדתי באוניברסיטה 18 שנים ומעולם לא קיבלתי סוג כזה של משוב מפורט", אומרת דפנה קולר (Daphne Koller), פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד וממקימי Coursera.