לפתוח תיקים ולהוציא סמארטפונים

גלילי, ת' (פברואר, 2013). לפתוח תיקים ולהוציא סמארטפונים. שיעור חופשי, 18-14.

לאחר שנים רבות שבהן הוקעו בתי הספר בישראל כמי שאינם מתאימים עצמם למהפכה הטכנולוגית, השנה התקדם התקשוב במערכת החינוך שלב נוסף, כשלמרבית הכיתות הוכנסו לוח חכם ומקרן כאמצעי הוראה. המורים צוידו במחשב נייד, והם משלבים, לפחות בחלק מהשיעורים, אינטרנט על גבי הלוח האינטראקטיבי.

אך האם יש יתרון אמיתי ללמידה כזו, המצדיק את ההשקעה הגדולה בתקציבי הציוד ובהדרכה? תוכניות המשלבות סמארטפונים וטאבלטים מחדדות עוד יותר את התהייה. האם למידה באמצעות טלפונים ניידים היא קוריוז שנועד בעצם למשוך את לב התלמידים, או שיש בה משהו ייחודי, ערך מוסף לתהליך הלמידה?

המצדדים בשילוב טכנולוגיה חדשה טוענים שבית הספר צריך להקנות את מיומנויות המאה ה-21, בין השאר אוריינות מחשבית ויכולת עבודה שיתופית, המבוססת על פרויקטים. לטענתם של אוהדי הטכנולוגיה, לא ייתכן שבתי הספר יהיו מנותקים מהמציאות. אם הסמארטפונים, הטאבלטים והאפליקציות הם חלק מחיינו, ומחיי הילדים, עד כדי כך שאיננו מסוגלים לדמיין את חיינו בלעדיהם, מדוע לא להשתמש בהם לחינוך?

דוגמה טובה לפרויקט שכזה, המעודד ילדים לעבודה משותפת דווקא באמצעות מכשירים ניידים, היא תוכנית Wandering, המוטמעת כיום ב-14 בתי ספר בתל אביב ועושה שימוש במכשירים ניידים נפוצים (סמארטפונים או טאבלטים). תוכנית זו מוגדרת על ידי מפתחיה כ"למידה תלוית מקום" – המתרחשת בקהילה הבית-ספרית סביב מרחב מסוים, בעבודה שיתופית, ובה מעלים תכנים שתלמידים יצרו בבית הספר, בשכונה או בעיר באמצעות תקשורת מחשבים.

גם אם מתבונן מהצד עלול לחשוב כי החדשנות בתוכנית מצטמצמת לשימוש בסמארטפון, הרי שמאחורי הגימיק עומדת תפיסה פילוסופית רחבה הדוגלת בדמוקרטיזציה של הידע: לדעת מפתחי התוכנית, הידע הוא נגיש ופתוח, ויכול להיכתב ולהיבצר על ידי ההמונים, בדומה לוויקיפדיה, ובמסגרת בית-ספרית, על ידי התלמידים. מטרות התוכנית הן פיתוח יכולות חשיבה גבוהה וגמישות מחשבתית אבל הלומד העצמאי. לפי מפתחיה, השיתוף והעבודה בצוותים גם מחנכים להתנהגות חברתית ומוסרית.

"כשאני לומד על פסל, זו למידה סטנדרטית. אבל כשאני עובר ליד הפסל, נוגע בו וגם בונה פיסת מידע משמעותית, אני עושה מעשה קטן של יצירה", אומר שני זיו מנחה התוכנית. "לצד כל ילד שיוצר, נמצא מורה שמאפשר. הילד לא משעתק את המורה, אלא יוצר משהו משמעותי לו. הוא הופך ידע ממופשט לקונקרטי".

תוכנית Wandering רואה בסביבה העירונית סביבה עשירה ומרובדת מבחינת המידע שהיא אוצרת בחובה. בעת הסיור בשטח, על התלמידים לחשוף ולהעלות את המידע באמצעות כל הכלים הטכנולוגיים שבידיהם ובאמצעות הסמארטפונים. המידע נחשף ומאותר באמצעות גוגל, ויקיפדיה, יוטיוב ושאר כלים שמתאפשרים הודות החיבור הנייד לאינטרנט, כמו למשל צילום באמצעות הסלולרי.

תוצרי העבודה – טקסטים, תמונות, סרטונים ומוסיקה – מועלים לאתר המיועד לכך, ומוקמת תחנת עבודה וירטואלית. בעזרת התחנות ממפים התלמידים את הסביבה הבית-ספרית, כך שניתן ללמוד עליה לפי תחום התוכן שמגדירים מראש. במילים אחרות, המיפוי הוא מעין עבודת חקר מלהיבה שבה מסיירים בשטח ולומדים אותו ברגליים, ובעזרת הטלפונים הניידים.

היישומים יכולים להיות סיור, משחק חידות, משחק לוח, סדנה, עיתון אינטרנטי ועוד. בתי הספר יכולים להחליט ללמוד את מפת בטיחות הדרכים של האזור, לחקור את איכות שימור הסביבה העירונית שבה הם נמצאים, או לחשוף את השכבות ההסטוריות או האתרים הגיאוגרפים בעיר, וכך נוצר "מבנה של ידע שמשמעותי לבית הספר", כדברי זיו.

חלק מהמעורבים בפרויקט, כמו נעה ויטלי, מחנכת כיתה ב' ורכזת התיקשוב בבית הספר היסודי "רמת החי"ל", תמהים כיצד מתמודדים עם העובדה שלא לכל התלמידים – והמורים – יש טלפון נייד, שלא לדבר על סמארטפון. לכך עונים אנשי Wandering שפניהם מועדות קדימה, ומאחר שבעתיד הלמידה תתבסס יותר ויותר על טכנולוגיה, בתי הספר יידרשו להצטייד בכלים טכנולוגיים. כלומר, על בתי הספר תוטל האחריות לצייד את התלמידים בהתאם.

ואולם אף שהיא מוטרדת מהפערים בין התלמידים או המורים באשר להצטיידות בסמארטפונים, ויטלי טוענת שהתוכניות תלויות פלטפורמות ניידות הן רלוונטיות לחיי הילדים. "אני בהחלט רואה איך אפשר למנף את הטלפונים ללמידה. ילדים נדלקים מהפלטפורמות האלה. אבל לא כגימיק. זו האותנטיות שלהם ולשם העולם שואף. אם אנחנו רוצים להתחבר למציאות של ילדים היום, זו הדרך. הלמידה צריכה להיות אינטראקטיבית, מתוקשבת".

נוכח הטיעון של ויטלי אפשר לומר שהעדכנות והשידרוג המהירים של הטכנולוגיה גורמים לפערים הנוצרים בין המורים חובבי הטכנולוגיה לבין אלה שאינם מתלהבים ממנה, או אפילו נרתעים – ואף חמור מכך, בין המורים המבוגרים יותר לבין התלמידים שנולדו עם עכבר ביד. אנשי Wandering עצמם מעידים שהפער בין הזמן שלוקח למורים ללמוד את האפליקציה שלהם, ולהשתמש בה, ובין השימוש הטבעי בה של התלמידים, הוא עצום. האם יש סיכוי בכלל לגשר על הפער הדיגיטלי?

התקשוב הקיים כיום בבתי הספר אינו עוזר לגשר על הפער הזה. הוא מבוסס באופן בלעדי על פיתוח של מסגרות סגורות, שבהן ניתן לראות חלק מתכני הלימוד שהמורה מעלה. התלמידים עובדים באופן עצמאי או בקבוצות לפי משימות שניתנו בכיתה, כאשר המורה מפקח על העבודה ונמצא בקשר חלקי עם התלמידים. חברות כמו מט"ח מפתחות ספרים ותוכניות לימודים אלקטרוניים, וכן אתרי מידע ולמידה מפותחים ומושקעים כמו סנונית, וכל אלה משולבים במערכת הלימוד.

ואולם המערכות הללו הן גם מסורבלות מאוד ועומדות בניגוד גמור לשימוש הנגיש והמיידי במחשבים, אינטרנט, סמארטפונים וטאבלטים ביום יום. אופן השימוש בהן ותדירותו תלויים במידת הנהייה של בית הספר, ובעיקר המנהל ורכז התקשוב שלו, אחרי שילוב הטכנולוגיה בהוראה. יש בתי ספר המושקעים היטב בסוג של למידה כזה ועושים בו שימוש נרחב, בעוד שאחרים עושים בו שימוש מינימלי. השילוב של טכנולוגיה חדשה, כמו זו של Wandering, מיועד למנוע את הסרבול וחותר למערכת פתוחה.

שרון גרינברג, האחראי על טכנולוגיית האינטרנט ברשת אורט, מספר כי הטרנד החדש הגיע מארה"ב, שם החל בכלל כמהלך של מערכת מתגוננת, כאשר בתי הספר אסרו את השימוש בטלפונים ניידים בכיתות, שכן התלמידים השתמשו בהם כדי להפריע לשיעורים. ואולם, לדברי גרינברג, בתי הספר בארה"ב שינו את המדיניות בעקבות שוק העבודה. בארגונים רבים הבינו כי השימוש במכשירים האישיים של העובד חוסך לארגון משאבים, וגם את הצורך בביצוע התאמות שונות בין המערכת המחשוב הארגונית לזו האישית. כך, נוצרה מגמת BOD – Bring your Own Device: הבא את המכשיר שלך, כאשר העובד מוזמן להשתמש בטלפון האישי שלו גם בעבודה. בתי הספר, שחלקם סובלים ממחסור חמור במשאבים, שמחו לאמץ את השיטה – והאפליקציות החינוכיות למכשירים ניידים לא איחרו לבוא.

הענף החדש של הטכנולוגיה בחינוך, הידוע גם כ-ED-Teck -education technology, הוא טרנד חם בשנים האחרונות. זהו תחום מרתק ומבעבע יוזמות חינוכיות, שמזכירות סטארט-אפים מתוחכמים. לחברת גוגל יש ענף שלם של חינוך הנקרא "הכיתה החכמה", וצוותו של גרינברג מפתח עבורם את "האקדמיה למורים של גוגל". לדברי גרינברג, מדובר ב"סדנת התנסות למורים בכלים של גוגל, המתקדמים מסוגם, ללמידה פרויקטלית (מבוססת פרויקטים), שבה השלם עולה על חלקיו". כך למשל, בעזרת תוספים שונים, כל מורה יכול לבנות לו אתר אישי שיהווה הבסיס שלו לניהול ושיתוף של ידע עם התלמידים. "אנחנו לא משתמשים בטכנולוגיה אם אין לה ערך מוסף ללימוד", מבהיר גרינברג. "אנחנו חוקרים איפה המקומות שהטכנולוגיה יכולה לשנות את התפישה של הלמידה. אנחנו מבקשים להפוך את התלמיד לפעיל וחקרן יותר וללמד איך תלמידים יוצרים ביחד פרויקט משותף".

"הנגישות לטכנולוגיה היא מיידית כיום. מורה שמחובר לכלים הללו יכול לקרוא את הפסוק התנ"כי, ולהחליט להעלות מפות ולהעשיר את השיעור מבחינה ויזואלית. הוא יכול לקחת נושא ולהתמודד עם זה בעזרת הטכנולוגיה. הוא יכול לייצר סרטונים עם התלמידים במצלמת הסמארטפון. כל אלה יוצרים ממדים נוספים של הבנה", אומר גרינברג. "הכלים הללו מסייעים לו לייצר תוכן ולהביא את האינטרפרטציה שלו. הוא לא רק מלמד, הוא יוצר את היצירה שלו".

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת


למידע נוסף

ראה גם :
על סוגיית מכשירי הפלאפון בביה"ס ובכיתה

כשהאינטרנט והפלאפון נכנסים לכיתה - תכנית ליצירת סביבת למידה ממוחשבת בשיתוף האוניברסיטה העברית


הפוטנציאל החינוכי של טלפונים ניידים בלימודי מדעי החברה והיסטוריה בבית הספר התיכון: יומן עבור קוראים, תלמידים ומורים

טלפון נייד בשיעור - אצלי בכיתה מותר !!


מחקר על שילוב חקררשת-WebQuest באמצעות מכשירים ניידים (כגון, טלפונים ניידים) בחינוך הסביבתי


למידת שפה זרה באמצעות טלפונים ניידים ויצירת משמעות חברתית: שני חקר מקרים