למידה משמעותית? קודם כול אמון!

קס, א' (2014). למידה משמעותית? קודם כול אמון! ביטאון מכון מופ"ת, 52, 64-61.

המאמר סוכם ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

פעמים רבות מחברת המאמר עושה עם הסטודנטים את התרגיל הבא: היא מבקשת מהם לעצום את עיניהם ולחזור במנהרת הזמן לתקופה שבה היו תלמידים. ואז היא מבקשת מהם להיזכר במורה המשמעותי ביותר שהיה להם. שוב ושוב היא מגלה, שהזיכרון שלהם אינו מוביל אותם למורים שהיו החכמים ביותר, או המשכילים ביותר, או אפילו לאלה שידעו ללמד בצורה המעניינת ביותר. המורים המשמעותיים היו אלה שנתנו בהם אמון.

צ'נן-מורן והוי (Tschannen-Moran & Hoy, 2000) בדקו הגדרות רבות ושונות למושג אמון בתחומי דעת שונים ובעקבות זאת הם מציעים שבעה ממדים של מושג האמון:

1. נכונות להסתכן בפגיעות (willingness to risk vulnerability) – כאשר האדם שנותן אמון באחר ער לסיכון שייפגע ומוכן לשאת בתוצאותיו.

2. ביטחון (confidence) – לנותן האמון יש מידה מסוימת של ביטחון שמקבל האמון לא יאכזב אותו.

3. רצון טוב (benevolence) – האמונה שמקבל האמון פועל מתוך כוונה טובה ולכן יגן על רווחתו של נותן האמון ולא יפגע בדברים החשובים לו.

4. מהימנות (reliability) – חיבור בין היכולת לחזות מה יקרה בפועל בעקבות מתן האמון לבין הרצון של מי שנותן אמון.

5. כשירות (competence) – האמונה שהאדם הזוכה באמון אכן מוכשר ומסוגל לבצע את הנדרש ממנו.

6. כנות (honesty) – הלימה בין הצהרות מקבל האמון לבין מעשיו בפועל וקבלת אחריות למעשיו.

7. פתיחות (openness) – שיתוף פעולה ישיר ומידי במידע רלוונטי.

צ'נן-מורן והוי מציעים את ההגדרה הבאה למושג אמון על בסיס הסקירה הרחבה שעשו: אמון היא "המוכנות של אחד להיות פגיע למול אחר על בסיס הביטחון שהאחר הוא בעל רצון טוב, מהימן, כשיר, כן ופתוח" (שם: עמ' 556). הם גם טוענים שאמון הוא היסוד המרכזי לתהליכי הוראה ולמידה מוצלחים, שהרי כשמורים מאמינים שתלמידיהם הם בעלי כישורים ואמינים, הם יוצרים אקלים לימודי המקדם הישגים לימודיים. כשתלמידים נותנים אמון במוריהם, סביר יותר שיקבלו על עצמם את הסיכון הכרוך ברכישה של ידע חדש.

למרות שקיים מגוון רב של תנאים היוצרים אמון באחר, שלושה מהם נמצאו כחשובים וכשכיחים ביותר (Mayer, Davis, & Schoorman, 1995): יכולת (ability), נדיבות (benevolence) ויושרה (integrity).

 קולמן (Coleman, 2008) מסכם: כשאדם מרגיש שמאמינים בו הוא משפר את ביצועיו, מתפקד ברמה גבוהה יותר והכשירות שלו גבוהה:

1. מתן אמון מחזק את הביטחון העצמי של מקבל האמון ולכן הוא חושש פחות משגיאות שיעשה ולפיכך פתוח יותר ללמוד ולהתנסות.

2. במצבים שבהם אין מכירים את הזולת יש יותר חשדנות ותחרותיות. כששורר אמון בין הצדדים, החשדנות פוחתת ומערכות היחסים המובילות לשיתוף פעולה מתחזקות.

3. אמון תורם ישירות לשיתוף פעולה מכיוון שהוא משפר את התקשורת בין המשתתפים.

4. כשיש אמון קל יותר ללבן נושאים רגישים בפתיחות ובכנות. אם כך, אמון הוא מושג יסוד בלמידה משמעותית. מתן אמון כרוך בפגיעות ובנכונות לשאת אותה.

כיצד אפוא ננחיל למתכשרים להוראה את ההבנה הזו? אחת הדרכים האפשריות היא ללמד את התכנים הללו בדרך של דיגום (modeling) המבוסס על אותם הנחות יסוד הבונות את האמון. אבל הפעם נותן האמון הוא המרצה ומקבלי האמון הם הסטודנטים. לצורך כך בנתה מחברת המאמר קורס לסטודנטים לתואר שני שנקרא "אמון, כבוד והתכוונות".

הקורס התבסס ברובו על הוראת עמיתים, למידה שיתופית והערכת עמיתים. זאת כדי לתת מקום של כבוד ולשדר אמון לסטודנטים בדבר היכולת שלהם לרכוש ידע באופן עצמאי, ליכולת שלהם לשתף בידע את עמיתיהם ולהעריך באופן הגון את ההישגים שלהם. לשם כך כל סטודנט התבקש לבחור טקסט המבטא לפחות עיקרון הומניסטי אחד בחינוך או דמות של מחנך או מחנכת הומניסטים בעלי שיעור קומה וללמד את הטקסט הנבחר בכיתתו, באופן יצירתי, במסגרת של חצי שעה. במו כן עליו לוודא שהלמידה תותיר אצל חבריו שאלות למחשבה (ידע פתוח).

נוסף על כך, כל סטודנט התבקש לעבוד במשך כשש פגישות עם תלמיד (הסטודנטים כולם מורים בפועל) לבחירתו כדי לחזק איתו יחסים של אמון ופתיחות ולתעד את התהליך. תהליך זה הוצג במשך הקורס מספר פעמים בקבוצות קטנות בכיתה לצורך קבלת משוב עמיתים לשיפור ולהתייעצות. הסטודנטים בנו בשיתוף פעולה מחוון שלפיו יעריכו את העבודה הסופית בקורס.

בשני השיעורים האחרונים של הקורס כל סטודנט דיווח על התהליך שעבר עם התלמיד שלו ועל הידע התאורטי שרכש לצורך כך. בקבוצות קטנות של חמישה סטודנטים סיפר כל סטודנט בתורו על התהליך, וחבריו העריכו את עבודתו לפי המחוון ונתנו לו ציון. שקלול ממוצע הציונים שלהם, נוסף על הציון שמחברת המאמר נתנה להרצאות בכיתה, היה הציון המסכם בקורס.

מתן דוגמה אישית של אמון הוא מניע חשוב ביותר של היווצרות אמון (Mayer, Davis, & Schoorman, 1995). חשוב, כמובן, לשמש דוגמה כזו למתכשרים להוראה בכל עת. אבל אם ברצוננו להציב את סוגיית האמון בין המורה לבין תלמידיו "על הבמה", מן הראוי לא רק לדבר על חשיבות האמון אלא להדגים אותו בפועל על ידי יצירת מודל של למידה מבוססת אמון בכל רמותיה. מודל זה עלול להגביר את הפגיעות של המורה, ולכן דרוש מורה הבטוח בעצמו ובמקצועיותו, הבוטח בתלמידיו ומוכן לשאת בסיכונים על מנת ליהנות מהיתרונות האפשריים של התהליך.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

Coleman, A. (2008). Trust in collaborative working: The importance of trust for leaders of school based partnerships. Nottingham, England: National College for School Leadership.
Mayer, R., Davis, J., & Schoorman, F. (1995). An integrative model of organizational trust. Academy of Management Review, 20, 709-734.
Tschannen-Moran, M., & Hoy, W. K. (2000). A multidisciplinary analysis of the nature, meaning, and measurement of trust. Review of Educational Research, 70(4), 547-593.