למידה מחוץ לחדר הכיתה

מקור וקרדיט :
חיה פרומר ," למידה מחוץ לחדר הכיתה"  , על כימיה , 2008

מחקרים שנערכו לפני שנים ספורות באנגליה במהלך עשר שנים, מצביעים על כך ש 96%- מן התלמידים זוכרים למידה חוץ-כיתתית במשך שנים רבות, אם כי עובדה זו אינה מצביעה על כך שלמידתם זו משמעותית יותר מזו שיכלו להשיג בחדר הכיתה.

מחקרים  אחרים הראו שקיים מתאם בין אורך השהות מחוץ לחדר הכיתה לבין ההשפעה החיובית על למידת התלמידים. נמצא גם שנדרשת הכנה מתאימה של הכיתה לפני היציאה מחדר הכיתה. מחקר ישראלי קבע גם את  הקו המנחה של הכנה זו, על מרכיביה הקוגניטיביים, הגיאוגרפיים והפסיכולוגיים. הכנה זו של התלמידים לפני היציאה לפעילות מחוץ לחדר הכיתה, עליה לכלול שיחות ומפגשים מכוונים.  תלמידים שקיבלו הכנה מעין זו, ציפו יותר לתחילת הפעילות, נהנו ממנה יותר ואף הפיקו ממנה תועלת רבה יותר.

מאידך גיסא, נמצא כי פעילות מתוכננת בעצם מהלך הלמידה החוץ כיתתית, כגון: דוחות ודפי עבודה שאותם נדרשו התלמידים למלא במהלך הפעילות, לא תרמה כנראה ללמידה. קיימים מחקרים הטוענים כי החוויה עצמה, המגע הישיר והאינטראקציה של התלמיד עם  החומר בשדה - עדיפים. המורה צריך אם כן "לנווט" בין הדרישה הבאה מצד התלמידים עצמם, ללמוד גם בחוץ בשיטה מובנית הכוללת דפי עבודה ומשימות מוגדרות כדי להרגיש בטוחים ולא מאוימים, לבין המפגש החוויתי עם ה"בלתי-צפוי" המתרחש במהלך הלימוד מחוץ לחדר הכיתה.
במחקרים מישראל נמצא גם כי חווית הלימוד מחוץ לכיתה חייבת כמובן להיות נתמכת ומקושרת לפעילות כיתתית לאחריה.

ללמידה חוץ-כיתתית יתרונות אך גם "מחסומים" המונעים מאתנו, המורים, להקצות זמן לביצוע למידה מעין זו:
פחד ודאגה לביטחון התלמידים מעורבים בחוסר הביטחון שלנו, נוכח האפשרות שעקב היציאה מחוץ לחדר הכיתה יתחוללו "תקריות משמעת", תכנית לימודים שאינה מאפשרת קיום למידה מעין זו, הצורך בעמידה בלוח זמנים, והוראה לקבוצת גיל שאינה "מתלהבת " כל כך לקיום למידה כזו. במחקרים נמצא כי תלמידי בתי ספר תיכונים גילו פחות התלהבות ללמידה חוץ-כיתתית כשיטת לימודים רציפה מעמיתיהם הצעירים יותר - תלמידי
בתי הספר היסודיים. בין הגורמים שמנו היו: אי רצון להחליף את הניסויים "הבטוחים" שקיימו בחדר הכיתה בלמידה מעין זו, פחד מהקושי שבשהייה בתנאי חוסר נוחות ותחושת גועל עקב מגע עם כל מיני סוגי "לכלוך" הקיים בשטח.  יחד עם זאת, גילו כולם ציפייה להתנסות בה. מעניין שבניגוד לתלמידי בתי הספר היסודיים, שגילו התלהבות לגבי מאפיינים של תכנית הלמידה עצמה, התמקדה התלהבות ה"תיכוניסטים" בעצם היציאה מחדר הכיתה, באפשרות להיות בחיק הטבע ובהתנסות בתחומים חדשים ושונים.

בהקשר לכך, כדאי להעיר כי קיימת תמיד "סכנה" לכך שהתלמידים "יישאבו" אל הסביבה הבלתי מוכרת ודעתם תוסח מהלמידה עקב החידוש שבבלתי-צפוי. לכן טוען אחד המחקרים כי המצב האופטימלי בלמידה חוץ- כיתתית הוא קיום הלמידה בסביבה מאתגרת, אך יחד  עם זאת ידועה במידת מה, ולכן מאפשרת לתלמידים להתחבר אליה.

לסיכום-- במחקרים  מובעת דאגה מכך שלמידה חוץ-כיתתית מוגבלת ומאוימת על ידי מגבלות שונות שהוזכרו לעיל. יחד עם זאת, המחקרים מצביעים בוודאות על מידה מסוימת של תועלת העשויה לנבוע מלמידה כזו. מכל מקום, למידה חוץ-כיתתית, אם תתקיים, עליה להיות מתוכננת בקפידה, תוך התחשבות במגבלות ובמכשולים שתוארו, ומגובה בעבודה בית ספרית וכיתתית לאחריה, ואז ניתן יהיה להפיק ממנה את מירב התועלת.