לך בעקבות הילד

אור סופר . "לך בעקבות הילד", הד החינוך , אוקטובר 2012 , כרך פ"ז , גיליון 01 , ע"ע 68-71

ענבר אופק, חלוצת שיטת מונטסורי בישראל, מסבירה איך זה עובד

אור סופר

בראשית שנות האלפיים גרה ענבר אופק, 47, מהנדסת כימית במקצועה, עם בעלה ושני ילדיהם הקטנים במסצ'וסטס, ארצות הברית. יום אחד הוזמנה לשיחה בגן שבו למד בנה הבכור, סתיו. מנהלי הגן התקשו להתמודד עם הבן, ילד מחונן בתחום המדעים, והודו ש"הוא לא מתאים כי אין לנו יותר מה ללמד אותו". הם הציעו לה לבדוק את שיטת מונטסורי כדי למצוא גן ראוי יותר ליכולות של בנה.
אופק התייחסה להמלצה ברצינות, והגיעה לביקור בבית ספר מונטסורי. חמש דקות בבית ספר כזה הספיקו לה. "ראיתי ילדים בני שנתיים עד 12 לומדים ומשחקים בהנאה", היא משחזרת, "היה להם אור בעיניים וזה קסם לי". אופק מיהרה לרשום את שני הבנים, אז בני שנתיים וחמש, לבית הספר, ובחודשים שבאו לאחר מכן ביקרה בו תכופות. "נעדרתי מהעבודה כדי לבקר בגן. אמרתי להם: תנו לי לעזור לכם בכל מטלה שבא לכם – להכין קישוטים, לקרוא עם הילדים. כל עבודת דחק שיש לעשות ואין מי שיעשה אותה, אני מוכנה. הרגשתי שאני מתאהבת".

מספר חודשים חלפו, ובלבה של אופק גמלה ההחלטה ללמוד את שיטת מונטסורי בצורה מסודרת. "לא התכוונתי לעשות עם זה כלום", היא צוחקת. "רק רציתי להבין את זה יותר לעומק". היא נרשמה לתכנית לימודים בת שנתיים בתוספת סטאז'.

בתום הלימודים שבה המשפחה ארצה והבן, סתיו, שהיה אז בכיתה ב', נרשם לבית ספר כפרי קטן, סמוך למקום מגוריהם. אחרי שלושה חודשים התעורר הילד בבוקר, התיישב במיטה ואמר: "אני לא הולך יותר לבית הספר". אופק ההמומה ניסתה לדבר על לבו של בנה, אך ללא הועיל. "זה ילד עם תשוקה אדירה ללימודים, ופתאום הוא מחליט שהוא לא רוצה יותר ללמוד שם". כששאלה אותו לאיזה בית ספר יסכים ללכת, ענה הילד: "תמצאי לי בית ספר מונטסורי כמו שהיה בארצות הברית".

באותן שנים רק מעטים בישראל הכירו את שיטת מונטסורי, ולא היה שום מוסד חינוכי שהתנהל לפי עקרונותיה. בקשתו של הילד סימנה את נטישתה הסופית של אמו את עולם ההנדסה וההיי־טק ואת יריית הזינוק שלה לתחילתה של קריירה חדשה, הפעם בחינוך.
היום נחשבת אופק לכוהנת הגדולה של חסידי השיטה בארץ. היא הקימה יחד עם יריב יערי את בית הספר המונטסורי הראשון בישראל בקיבוץ געש, היא מרכזת את הנושא בבתי ספר שאימצו את השיטה, מנהלת גן מונטסורי פרטי בשם "פרחי הבר" ביישוב קדימה ומעבירה קורסים והכשרות.

לא להרוג את הסקרנות

שיטת החינוך מונטסורי, הקרויה על שמה של ממציאת השיטה מריה מונטסורי, מבוססת על תצפיות ומחקרים שעשתה מונטסורי על ילדים, ולפיהם טבעו הפנימי של הילד יוביל אותו להתפתחות מושלמת. "כל הילדים נולדים עם סקרנות", מסבירה אופק, "אמנם מאוחר יותר אנחנו מצליחים לקלקל את זה, אבל התהייה על קנקנו של העולם והרצון להתנסות הם תכונות מולדות. כל הילדים רוצים למצות את הפוטנציאל שלהם. אפשר להבחין בכך בתהליכים מאוד בסיסיים שילדים עוברים, כמו הלמידה ללכת. ילדים כל הזמן שואפים להגיע לשלב הבא. ילד שרוצה ללכת יעשה כל מה שהוא צריך כדי ללכת בסופו של דבר. ילדים, ודאי בגיל הרך, לומדים ומתפתחים קוגניטיבית, חברתית ורגשית רק מתוך עשייה".

כדי לאפשר לילד להתנסות וללמוד נוצרת עבורו, במוסדות החינוך של מונטסורי, סביבה מובנית עמוסת גירויים התואמים את יכולותיו, כישוריו ותחומי העניין שלו. מצד אחד, בגנים ובבתי ספר מונטסוריים משקיעים זמן ומחשבה בבניית הסביבה הזאת ובשינוי תכוף שלה, שמתוכנן מראש. מצד אחר, מקפידים להתחבר למציאות היום יומית של הילדים ולהתאים את הלמידה בצורה ספונטנית ומהירה לאירועים לא צפויים.

אופק: "אם הכנתי מפגש אבל בחוץ יורד ברד והמראה מלהיב כרגע את הילדים, התכנית שהכנתי, מדהימה ככל שתהיה, תיפסק מיד. כולם הולכים לראות את הברד בחוץ ואחר כך נשב ונדבר עליו. אני לא אדבר על מה שהכנתי שבועיים מראש בבית כי אין לזה שום משמעות. כרגע אני צריכה להתחבר למקום שהילדים נמצאים בו, אחרת אני מפספסת אותם".

איך את מעבירה את עניין הברד מחוויה ללמידה?

"דואגת להכין למחר שיעור שהנושא שלו הוא גז־נוזל־מוצק, שבו אסביר את ההבדלים בין השלושה בצורה חווייתית. אפשר להרתיח מים ולהראות מה קורה להם ולתת להם להקפיא ג'לי במקרר כדי שיראו מה יוצא ממנו. לאחר הקניית הידע, אכין תרגיל שבו יידרשו הילדים להבדיל בין גז, נוזל ומוצק. אם יש הקניית ידע ללא תרגול, אני מפספסת את עניין ההפנמה".
• • •

הכנת הסביבה היא אחד התפקידים הקשים והמאתגרים ביותר של מדריכי מונטסורי. היא דורשת מעקב תמידי אחר הילדים והכרת תחומי העניין שלהם. "אם יש ילדים בכיתה שנמשכים לתחום מסוים, התחום הזה חייב להופיע בסביבה המובנית. המשפט הכי חשוב שאמרה מריה מונטסורי הוא Follow the child. תתבונן בילד, תראה מה נכון לו ואיפה הוא נמצא מבחינת תקופת הרגישות שלו. הכוונה היא לא לתת לו כל מה שהוא רוצה, אלא להבין מה מתאים לו ולתת לו את האפשרויות. הוא כבר יֵדע לבחור".

לצד משחקים משלל סוגים ניצבת בגן של אופק קופסת זכוכית גדולה ובתוכה נחשה בשם קה. היא הגיעה לכאן, לדברי אופק, מתוך התבוננות באחד הילדים. "לילד הזה פחד עצום מנחשים, והוא הצליח להדביק את כל הילדים בסביבה שלו. החלטנו לגמור עם הסיפור הזה וקנינו את קה. הילדים נגעו בה והבינו אט אט שזו חיה מדהימה. את התהליך הזה ליווינו כמובן בשיעור על ההבדלים בין סוגי נחשים ועל הסכנות".
• • •

לפי משנתה של מונטסורי, אנשי חינוך שעובדים במוסדות לימוד מונטסוריים נקראים מדריכים ולא מורים. "מורה הוא מישהו שמורה למישהו אחר מה לעשות. מדריך הוא מישהו שעוזר לו לעבור את הדרך", מסבירה אופק. תפקיד המדריך הוא קודם כול להקנות את המיומנויות לילד באמצעות שיעור או הסבר. לאחר מכן מגיע שלב התרגול. יש עשרות תרגילי מדף ולכל תרגיל יש מטרה אחת בלבד: ללמד שלושה צבעים, לדרג או לספור עד חמש וכו'. התרגול מביא לידי הפנמה של הידע החדש. חלק גדול בעבודתו של המדריך הוא לתצפת על הילדים. התצפית מאפשרת לראות שהילד באמת מתרגל ומאוחר יותר, מאפשרת לוודא שהוא כבר מיומן. לעתים קרובות התצפית אינה מספיקה ונדרשת התערבות מסוימת של המדריך, שבאמצעות משחק, שיחה או מניפולציה כלשהי מגלה עד כמה שולט הילד בידע החדש.

כל התצפיות של המדריכים מאוחדות לספרי מעקב מסודרים. "המעקב זו הדרך שלנו להביא את התצפית לכדי תוצאות אמפיריות. אנחנו רואים ילדים שונים בזמנים שונים. אם לא נעשה את התיאום בינינו, דברים לא יעבדו. כדי שאוכל לקדם ילד לשלב הבא, אני חייבת לדעת מה הוא כבר יודע".

יתרונות הכיתה התלת־גילית

במונטסורי דוגלים בכיתות תלת־גיליות: אפס עד 3, שלוש עד שש, שש עד תשע וכו'. הכיתה התלת־גילית מספקת שינוי תמידי משמעותי בסביבה החברתית של הילד.

אופק: "הילד עובר שלבים. בשנה הראשונה שלו בכיתה הוא הכי צעיר, מסתכל כלפי מעלה, מעריץ, מחקה, בודק וצופה. בשנה השנייה הוא במרכז, מפתח אמפתיה לקטנים ממנו ומפתח מנהיגות עם הגדולים ממנו. בשנה האחרונה הוא הגדול, הבוגר. הפרפר שפור? כנפיים. הילדים הבוגרים בגן שלי הם כמו אנשי צוות: מחליטים כל מיני החלטות, ממציאים תורנויות, אחראים על הילדים הקטנים ומגלים בעצמם את היכולת לדאוג לאחר. אחד הדברים המקסימים שהם עושים הוא להעיר את הקטנים משינה באמצעות ליטופים ושירים.

"אחרי הסבב הזה הם עוברים לכיתה התלת־גילית הבאה וחוזרים שוב להיות הילדים הכי צעירים בכיתה, מתוך הבנה שהם כבר לא הבוגרים ועליהם ללמוד עכשיו משהו חדש. כל התהליך הזה קורה תוך כדי זה שהחברה משתנה. לדוגמה, אלה שהיו עכשיו בכיתה ג' עוזבים. נשארים שני שלישים מהכיתה, והם מקבלים שליש כיתה חדשה. מצד אחד, ההרכב החברתי והיציבות החברתית נשמרת, כי החלק הארי של הכיתה עדיין ביחד. מצד אחר מוזרם דם חדש, והוא משנה את הסביבה החברתית. בכיתות חד־גיליות רגילות הילדים כבר אינם יכולים לסבול זה את זה. הם מכירים אחד את השני כל כך טוב, כל אחד תקוע במקום המקובע שלו ונורא קשה לצאת מזה".
גם הכשרת המדריכים בשיטה המונטסורית נעשית לפי החלוקה לשכבות הגיל של התלמידים. הלימודים לכל קבוצת גיל נמשכים שנתיים, לא כולל סטאז'. "כל שכבה תלת־גילית היא עולם בפני עצמו", מבהירה אופק, "הרגישויות בכל גיל משתנות, הדגשים ודרך ההעברה שונים לחלוטין".

כשאופק נרשמה לראשונה ללימודי השיטה היא למדה על שכבת הגיל שש עד תשע. כדי לפתוח את הגן, היא למדה שנתיים נוספות את שכבת הגיל שלוש עד שש, ומאוחר יותר הוכשרה בשכבת תשע עד 12. במילים אחרות, מאחוריה שש שנות הכשרה בשיטת מונטסורי, אבל אופק אינה מסתפקת בכך: "יש עוד המון מה ללמוד. כל שנה אני נוסעת לכנס של מונטסורי בארצות הברית, ולומדת דברים חדשים, מתפתחת ומתקדמת. עדיין לא למדתי את שכבת הגיל הראשונה (אפס עד שלוש), ואני מחכה לזה".

מה היתרון הגדול ביותר שיש לחינוך המונטסורי בעינייך?

"ההבדל העיקרי הוא שהלמידה היא הנאה. לילדים כיף ללמוד. בבתי ספר מונטסוריים בגיל המבוגר הילדים מנהלים את הכיתה. לא צריך שם מישהו שישגיח עליהם כי הם יודעים בדיוק מה הם צריכים, מה הם רוצים, מה המחויבות שלהם ומה האחריות שלהם. זה מדהים כי זה לא נגמר אף פעם. הם נהיים אוטו־דידקטיים לכל החיים".

הפוקוס של החינוך המונטסורי, מסבירה אופק, אחר לגמרי. "אנשים שמגיעים למונטסורי ממערכת החינוך פשוט צריכים לעשות 'רי־סטארט', וזה מתסכל. כשעבדתי עם המורים בגעש אחד הקשיים הכי גדולים שלי היה להוציא אותם מהמקובעות, לגרום להם להבין שלא הם צריכים ליצור את מה שקורה אלא הילד. כל מה שהם צריכים זה לסקרן ולעניין".
• • •

כשהבן סתיו סיים את לימודיו בבית הספר בגעש, הוא חזר לכיתה ז' לבית הספר האזורי. "אחרי ארבעה חודשים, הסיפור מכיתה ב' חזר על עצמו – אני לא רוצה ללכת לבית הספר יותר. הוא סיפר שבשיעור היסטוריה המורה הסבירה שישו נולד באפס לספירה. הוא עשה את המחקר שלו באינטרנט, ניגש אליה למחרת בהפסקה והביא לה הוכחות שישו לא נולד באפס לספירה. היא צרחה עליו ואמרה לו שבגלל שיש כל כך הרבה סברות בנוגע להולדתו של ישו, היא החליטה פשוט לבחור באחת מהן ואם הוא לא יכתוב את התשובה הזאת בבחינה, הוא יקבל אפס גדול. הוא אמר לי: 'אימא, זה לא שאני לא יכול ללמוד ככה. אני פשוט לא רוצה'. העניין הוא שסתיו הגיע מחינוך אחר. הוא יודע שיש גם אופציות אחרות. רוב הילדים לא יודעים בכלל שזה קיים. ברור להם שהם צריכים להגיד אמן למורה. אני לא מקבלת ילדים אחרי כיתה ב' לבתי הספר שלי, כיוון שהם כבר לא מסוגלים ללמוד לעבוד ככה. הם עברו את השלב שבו הם עדיין יכולים להתגבר על זה שאומרים להם כל הזמן מה לעשות ולעבור ליזום בעצמם".

נחיה בעולם שבו כולם עורכי דין?

כל בתי הספר שאופק עובדת אתם שייכים לקטגוריה "מוכר שאינו רשמי" במשרד החינוך ומחויבים ל־75% מהליבה בארבעה מקצועות. "בחשבון ובשפה אנחנו תואמים ב־100%", מסבירה אופק, "יש כאלה שילמדו גם 200%, כי אנחנו אף פעם לא עוצרים ילדים. אם ילד בכיתה ג' מסוגל להתמודד עם חומר של כיתה ה'־ו' זה בסדר מבחינתנו. הוא יכול להמשיך ולהתקדם בחומר כמה שהוא רוצה. הדבר היחיד שהוא מחויב אליו זה להתקדם בכל התחומים. ההתקדמות תהיה כמובן על צירי זמן שונים בהתאם ליכולות ולקשיים, אבל היא תהיה בכל תחומי הלימוד. אי אפשר להגיד 'אני לומד רק חשבון'".

ואם הילד לא מעוניין ללמוד את כל התחומים ונדבק לתחום אחד או שניים?

"אין כזה דבר. מסבירים בשיחה שאלה החוקים והכללים. ילד צריך ללמוד ולהתקדם בכל מיומנויות היסוד. אם אנחנו מלמדים אסטרו־פיזיקה, וזה לא תחום שממש מעניין אותו, אז החובה שלו בתחום הזה תהיה בסיסית. עבור הילדים שזה כן מעניין אותם, החובה תהיה גדולה מאוד. אם הגיע אליי ילד שהייעוד שלו בחיים הוא להיות אמן ואני מחייבת אותו ללמוד מתמטיקה מבוקר עד ערב, מבלי להתחשב ביכולות ובכישורים ובנטיות הלב, הוא הרי ירגיש שהוא נכשל כל הזמן; איך הוא יתמודד עם חוסר הצלחה תמידי? איזה דימוי זה יוצר אצלו? והכי חשוב, למה זה טוב, מה הוא יעשה עם המתמטיקה הזאת?

"הקושי הוא לא עם הילדים. הילדים מהר מאוד מזהים את עצמם ואת הנטיות שלהם וברור להם שהם צריכים ללמוד גם את הדברים האחרים כדי שיהיה להם איזשהו בסיס חשוב לחיים. הקושי הוא עם ההורים. להורים מאוד קשה לקבל את הילדים שלהם כמו שהם. אימא לילד כמו שתיארתי בדרך כלל חולמת שהילד שלה יהיה עורך דין או מהנדס ושואלת 'למה הוא מתעסק עם ציורים כל היום?'".

 מה את עונה?

"אני עונה: כי זה מה שהוא. אני מאמינה שילדים נולדים עם יכולות בתחומים מסוימים ורואים אותן מגיל מאוד צעיר. אני מסוגלת להגיד 'זה ילד ריאלי', 'זה ילד הומני' כבר בגיל שנתיים־שלוש. זה כמובן לא אומר שהם לא יכולים ללמוד את הדברים האחרים וללמוד אותם בכיף. אין ילד מונטסורי שלא אוהב חשבון, ואלה שהכי חלשים בחשבון בטוחים שהם מעולים בחשבון כי ההצלחה לא נמדדת בהשוואה לאחר. זה לא שכל הכיתה מקבלת דף עבודה ואתה לא הצלחת בסעיף ב' ו־ד', אלא אתה מקבל דף עבודה שמותאם למקום שאתה נמצא בו, והוא שלך בלבד. הקו הדק בין בחירה לחובה הוא קו של הצלחה. חשוב שהילד ירגיש הצלחה בכל התחומים, שלא ישנא שום דבר, שיאהב ללמוד ועם זאת שיהיה לו ברור איפה המקומות החזקים שלו, אלה שהוא יכול לדחוף בהם קדימה. בשורה התחתונה מה אנחנו רוצים, שכולם יהיו עורכי דין? איך נחיה בעולם כזה? אנחנו זקוקים לשוני ולהבדלים בין אנשים. אם אתה נותן לילד את התחושה שהוא נפלא כי הוא מצייר מדהים וכי יש לו יכולות בלתי רגילות בתחום הזה, למרות שהוא לא יודע חשבון, אז יש לו סיכוי לפרוץ דרך".

ראה גם :

מריה מונטסורי – ויקיפדיה

 קאסה דה במבינו - בית הילדים