לב ויגוצקי: למידה בהקשר החברתי – התפתחות התהליכים הפסיכולוגיים הגבוהים

ביקורת על הספר: לב ויגוצקי. עורכים: מיכל צלרמאיר ואלכס קוזולין ספרית אדום כהה, סדרת קו אדום,
הוצאת הקיבוץ המאוחד.

לב ויגוצקי נולד ברוסיה באותה שנה שבה נולד ז'אן פיאז'ה (1896). שניהם חקרו את ההתפתחות השכלית של ילדים אף על פי שלא היו פסיכולוגים בהכשרתם. פיאז'ה האמין בהתפתחות הטבעית הספונטנית של הילד, זו המתרחשת ללא התערבות חיצונית, והותיר את המורים, ההורים ואנשי התרבות כמעט בלא כל תפקיד. ויגוצקי מוסיף להתפתחות הטבעית המתרחשת "מלמטה למעלה", זו שפיאז'ה היטיב כל כך לתאר, גם את ההתפתחות שכיוונה הוא "מלמעלה למטה", המתנהלת בעזרת הכוחות החינוכיים-תרבותיים הפועלים על הילד. בניגוד לפיאז'ה, הוא "נותן הרבה כבוד" למורים, שכן בעיניו אי אפשר להתעלם מהתפקיד שממלאת הלמידה המכוונת בהתפתחות השכלית של הילד. רק האינטראקציה בין שני תהליכי למידה אלה, האינטואיטיבי והפורמלי, היא המבטיחה את ההבנה המעמיקה וההתפתחות התקינה.

ויגוצקי מציע אנלוגיה ליחסי הגומלין בין הלמידה הפורמלית של מושגים מדעיים ללמידה האינטואיטיבית של מושגים ספונטניים, מתוך תחום הקרוב מאוד ללבו ושבו התעניין במיוחד - השפה. רכישת שפה זרה היא תהליך מכוון ומבוקר שבמהלכו נלמדת תחילה החוקיות הלשונית ורק אחר כך שולטים בדיבור שוטף. רכישת שפת אם, לעומת זאת, נעשית בדרך אינטואיטיבית ולא מכוונת, והאספקטים הפרימיטיביים של השפה נרכשים לפני המבנים הלשוניים המורכבים. נקודות החוזק של הילד בשפה זרה הן, אם כן, נקודות החולשה שלו בשפת האם. וכך, מצד אחד נדרשת רמה מסוימת בשפת האם לפני שניתן ללמד את הילד שפה זרה. מצד שני, למידת השפה הזרה מקילה את השליטה של הילד במבנים הלשוניים הגבוהים של שפתו שלו. היא מעניקה פרספקטיבה על טיבן של שפות בכלל ושפת האם נתפסת כעת כמקרה פרטי של מערכת הלשונות האנושיות. כאן מצטט ויגוצקי את דבריו של גתה: "מי שאינו יודע אף שפה זרה, גם אינו יודע כהלכה את שפת אמו".

למודל ההתפתחות של ויגוצקי ולמגוון הרעיונות שלו יש השלכות חשובות לתפקיד המורה. המורה אחראי על הלמידה הפורמלית כך שתיעשה בדרך הנכונה, תוך כדי שילוב נבון של הישגי ההתפתחות הספונטנית והתחשבות באפיונים הייחודיים, לפעמים אף המוגבלים, של הלומד. כתביו של ויגוצקי מציגים גישה רלוונטית, ברורה ואופטימית להוראה וללמידה.

הספר פורסם בסוף שנות השבעים באנגלית תחת הכותרת "Mind in Society". זהו קובץ של מאמרים שכתב ויגוצקי בשנות השלושים של המאה הקודמת והם משקפים היבטים שונים של משנתו, שלא רק שלא נס ליחה, אלא היא זוכה להשפעה רבה בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך. אסופת מאמרים אחרת של ויגוצקי, "מחשבה ותרבות", שפרקים אחדים בה לקוחים מתוך ספרו "Thought and language" יצאה לאור בשנה שעברה בהוצאת מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

קריאה בכתביו של ויגוצקי היא קצת כמו צפייה בסרטים ישנים וטובים בשחור-לבן. הניסויים שנועדו לבדוק את התיאוריה מוצגים בפשטות שובת לב ומלווים בתיאורים של השיחות שהתנהלו עם הילדים הנחקרים. ההצגה של הגישות התיאורטיות נעשית צעד אחר צעד, באופן לוגי ומנומק היטב. ויגוצקי מקפיד לצייר לקורא תמונה שלמה של פני הדברים, תוך שהוא פורש את תורתו שלו בתוך המרחב הכולל של האסכולות השונות ודואג להבהיר לעומק את ההבדלים ביניהן. כמו מורה טוב הבא להסביר היטב את החומר, לעורר ולהלהיב, הוא משתמש בהרבה דוגמאות, אנלוגיות, דימויים והפניות לספרות יפה.

בספר חוקר ויגוצקי את היחסים שבין שפה לחשיבה. השפה משפיעה על החשיבה. השפה, כמו שאר תוצרי התרבות, נלמדת מהחוץ פנימה ומכוונת את התפתחות התהליכים הקוגניטיביים של הילד: הקשב, התפיסה, הזיכרון וההסקה. לאלה מוקדש החלק הראשון של הספר הנקרא "התפתחות התהליכים הפסיכולוגיים הגבוהים".

מתיאור התהליכים השכליים נגזרת גישה חינוכית ברורה שמוצגת בחלקו השני של הספר. השפה, הדיבור, השיח עם הסביבה ועם התרבות מכוונים ומעודדים את ההתפתחות, כך ש"הלמידה קודמת להתפתחות" ולא "ההתפתחות קודמת ללמידה". ויגוצקי אינו יכול להסכים עם הטענה הרווחת כי "אין ללמד את הילד דבר בטרם הבשיל לכך". בעיניו טענה זו, שכה הורגלנו לשמוע בשנים האחרונות, שוללת את התפקיד החשוב שממלאת הלמידה המכוונת בקידום ההתפתחות של הילד. בפרק השישי, שהוא הפנינה של הספר, פורש ויגוצקי את התפיסה שלו בדבר קשרי הגומלין בין למידה וחשיבה ומרחיב את הבנתנו ביחס לדרך שבה המבוגר המלמד יכול לבוא לעזרת הילד בהכוונת הלמידה.

מושג חשוב בתורתו של ויגוצקי הוא "טווח ההתפתחות הקרובה" (נכון יותר לתרגמו כ"אזור ההתפתחות הקרובה"). הכוונה לפער בין רמת ההתפתחות הנוכחית של הילד ורמת ההתפתחות שהוא מפגין בעת שניתן לו סיוע מהמבוגר. ההנחה היא שאם רוצים ללמוד על היכולת של הילד, אי אפשר שנגביל את עצמנו רק לרמת ההתפתחות הנוכחית שלו, שכן "מה שהילד מסוגל לעשות בעזרת אחרים מאפיין את התפתחותו השכלית יותר ממה שהוא עושה בעצמו" ו"מה שהילד מסוגל לעשות היום בעזרת סיוע יוכל לבצע מחר בכוחות עצמו".

לא פלא כי מושג "טווח ההתפתחות הקרובה" קנה לו פופולריות רבה. מעבר למסקנות הישירות העולות ממנו לתחום ההערכה והאבחון, הוא חוזר ומבהיר את תפקיד המורה כאחראי על תכנון ועיתוי הלמידה ומציאת דרכי הוראה הולמות. התכנים עצמם שמלמד המורה הם לעתים רק אמצעי להשגת היעד של פיתוח הכלים השכליים. מתרחש תהליך של העברה: הפשטת התוכן, זיהוי המיומנויות השכליות והפעלתן בתכנים אחרים.

כעת אנו מבינים מדוע לימדו לטינית בגימנסיה האירופית, למרות חוסר הרלוונטיות שלה לחיי היום-יום. ההנחה היתה שתחומים קשים כמו שפות קלאסיות, גיאומטריה ומתמטיקה הנלמדים "מלמעלה למטה" מחדדים יכולות בסיסיות של קשב, ריכוז, דייקנות, זיכרון והסקה ומפתחים עקרונות כלליים הניתנים להעברה ממשימה למשימה ומתחום לתחום.

תוספת חשובה היא שני הפרקים המלווים, הראשון והאחרון, שנכתבו בידי שני העורכים של הספר. אלכס קוזולין, שלמד במוסקבה במכון שבו עבד ויגוצקי, כתב את פרק ההקדמה המצוין, והוא פורש בו את נושאי היסוד העוברים כחוט השני בכל כתביו של ויגוצקי. בפרק האחרון מציגה מיכל צלרמאיר את ההתפתחויות שחלו במחקר הניאו-ויגוצקיאני. מדובר בעיקר במחקרים המבוססים על מושג "טווח ההתפתחות הקרובה" והעוסקים בחקר השיח ותווך הלמידה של המבוגר לילד, או של המומחה שלשוליה. פרק הסיום נותן לקורא תחושה כי למרות שמדובר בפסיכולוג שמת בסוף השליש הראשון של המאה הקודמת, גישתו לחינוך ולהוראה רלוונטית עתה יותר מתמיד.

דומה כי דווקא עכשיו, בעידן האינטרנט והחשיפה לאינפורמציה אינסופית, המורה היה ונשאר הדמות שמתווכת את החומר; שבלא המגע האישי שלה לא תהיה למידה הולמת. התלמידים זקוקים לתמיכה שהוא מגיש, לטיפים שהוא נותן, לדימויים ולאינטואיציות שהוא מגייס כדי להעשיר את הלמידה "מלמעלה למטה" בחוויות הנרכשות "מלמטה למעלה". ואני תוהה: האם המורה שלי לפיסיקה, שתיאר את "הזקן המושך בחוטים" כאשר לימד על כוח המשיכה של כדור הארץ, קרא את כתביו של ויגוצקי?


ספרה של ד"ר רחל ארנון, "למידה במחשבה תחילה", עוסק בהתפתחות שכלית של ילדים בבית הספר