יש יותר מדרך הוגנת אחת למיין מועמדים ללימודים גבוהים

 

רמי ניגש למבחנים הפסיכומטריים, רמי הינו קצין בוגר צבא. במבחן הפסיכומטרי אליו ניגש לא הצליח רמי לקבל את הנדרש על מנת להתקבל ללימודי הנדסה במכללה אליה רצה להתקבל. רמי למד כמובן בקורסי הכנה למבחן הפסיכומטרי והשקיע בכך כמעט שנה וכסף רב, אך בכל זאת הוא נכשל. מה ניתן ללמוד מכישלונו זה של רמי? האם הוא איננו מתאים ללימודי הנדסה? ובכן, האבחון הדינאמי LPAD {שמיד נסביר את טיבו} העלה, שרמי הינו אימפולסיבי בשלב הקלט, וכי הוא מתקשה להתמודד עם מספר רב של פריטי אינפורמציה בו זמנית. משמעות הדבר היא, שכשרמי מקבל מבחן ויש בו כמה מסיחים, רמי עשוי לבחור בתשובה שנראית נכונה {והיא אכן כזאת}, ולא בתשובה הנכונה בדיוק.   לכן רמי עלול להיכשל במשימות רבות.

כשמדובר ברמי ובמועמדים נוספים שבעייתם היא משנית, המבחן הפסיכומטרי לא משקף את יכולתם האמיתית. ב'בעיה משנית' אנו מתכוונים לפונקציות קוגניטיביות שמהוות אמנם תנאי חשוב ליכולת לפתור בעיות, אך אינן מהוות את היכולת עצמה לפתור בעיות, או את היכולת לחשוב חשיבה מתמטית, או לתפעל אסטרטגיות הדורשות חשיבה מופשטת. תנאי  משול לאבן קטנה שסותמת את צינור המים. יש צינור וגם יש מים, אבל יש בסך הכל אבן קטנה שסותמת את הצינור. נכון שבסופו של דבר אין מים בברז, אבל הסיבה לכך היא משנית. 'בתנאים משניים' כוונתנו למשל ליכולת לאסוף נתונים, או ליכולת להפעיל את רמת הדיוק הנדרשת במשימה, או ליכולת נהל את הזמן שלהם בכלל, ובמהלך המבחן בפרט, או : ליכולת להשקיע מספיק קשב בהבנת השאלה לאשורה ועוד ועוד.

המבחן להערכת פוטנציאל החשיבה {ה-:Learning Potential Assessment Device LPAD} של חתן פרס ישראל פרופ' פוירשטיין, הינו מבחן שכשמו כן הוא; הוא מיועד להעריך את פוטנציאל הלמידה של הנבחן. ה- LPAD איננו מסתפק במדידת היכולת הנוכחית, זאת כיוון שההנחה היא שהיכולת הנוכחית, כשהיא נמוכה, עשויה להיות מושפעת מגורמים משניים, שאינם מלמדים על היכולת האמיתית של האדם בתחומים הנבדקים. יתרה מזאת, ההנחה המרכזית במשנתו של פרופ' פוירשטיין הינה, כי תכונתה המרכזית של האינטליגנציה {וממילא של האדם}היא שהיא ניתנת לשינוי משמעותי.  על כן, מטרת ה- LPAD היא כפולה:

 

כיצד מצליח ה- LPAD להשיג את מטרותיו? ה- אבחון הדינאמי LPAD בנוי משלושה שלבים. השלב הראשון הוא 'המבחן –שלפני': דהיינו מערכת מבחנים הבוחנת חשיבה מופשטת, זכירה, ארגון המרחב, חשיבה מתמטית ועוד{דומה מאד לתחומים הנבדקים במבחני האינטליגנציה לסוגיהם}.    

השלב השלישי הוא השלב של המבחן – שאחרי. בשלב זה, הנבדק מקבל את המטלה המקורית אותה קיבל בשלב 'המבחן – שלפני', והוא מתבקש לבצע אותה שוב. הפעם מצופה שהוא ישתמש ביעילות באסטרטגיות שלמד בשלב 'ההתערבות'. הנבדק לא מקבל את אותו המבחן שעליו התרחש תהליך הלמידה, הוא מקבל מטלות דומות, שהולכות ומתרחקות מהמשימה המקורית, על מנת לבחון את יכולתו של הנבדק להעביר את מה שלמד במשימה מסוימת, למשימות ההולכות ונעשות שונות מהמשימה המקורית.

ובכן, מה ניתן ללמוד מתוצאות מבחן זה? ראשית, את מצבו הנוכחי של הנבדק. שנית, את יכולתו ללמוד, ולהשתנות בעקבות חשיפה להתערבות. שלישית, האבחון מאפשר לעקוב אחרי תהליך הלמידה של הנבדק ולהבין את הגורמים להצלחה או לכישלון של הנבדק. אנו יכולים להבין האם הכישלון הראשוני של הנבדק, או אפילו הצלחתו המוגבלת נבעו מקושי ביכולות הנבדקות, או קושי בתנאים המשניים {הפונקציות הקוגניטיביות}. זאת אומרת שניתוח התוצאות של האבחון הדינאמי הוא איכותני ולא רק כמותי. כששני נבחנים מקבלים את אותו ציון נמוך במבחן, אצל האחד זה מלמד על קושי יסודי ומהותי בחשיבה מתמטית למשל, ואצל השני הדבר מלמד על קושי משני בלבד, כמו קושי בצורך בדיוק, או בניהול זמן. קושי שאיננו קשור בכלל ליכולת החשיבה המתמטית.

לאבחון הדינאמי LPAD יש תפקיד ייחודי במערכת החינוך הישראלית {והמערבית בכלל}. מדינת ישראל קולטת עליה. חלק מהעולים {ותהליך העלייה איננו רק תהליך לשנה-שנתיים} עלו מארצות שונות-תרבות, חלקם אפילו שונות מאד, למשל, עולי אתיופיה וקווקז או לחילופין ערביי ישראל. עולים אלה, או ילדיהם, עשויים למשל להתקשות מאד בעמידה בזמנים של המבחן, מאחר ותפיסת הזמן שלהם שונה מאד. הם עשויים להתקשות במטלות הדורשות התמצאות במרחב, בגלל שהם באים לעיתים מאזורים בהם לא השתמשו במושגי מרחב דומים לנהוגים כאן. מבחן האנגלית, לא ישקף את יכולתם האמיתית, וזאת כיון שתהליכי הקריאה שלהם עשויים להיות פחות יעילים, מאחר והם באים מתרבות שבה לא הייתה קריאה בכלל. הסיכוי של חברי מגזרים אלה להשתלב בלימודים גבוהים איכותיים על סמך הפסיכומטרי, קטן ביותר. השאלה היא, האם המבחן הפסיכומטרי אומר משהו על יכולותיהם האמיתיות של נבדקים אלו? התשובה הינה לא. רבים מהם מגלים כושר למידה מופלא בבואם לרכוש את מיומנויות הלמידה והחשיבה החסרות להם. הדוגמא המרגשת ביותר היא זו של צה"ל שבתמיכת ג'וינט-ישראל משתמש במרכז פוירשטיין לצורך אבחון, באמצעות האבחונים הדינאמיים של החיילים והחיילות יוצאי אתיופיה {המופנים למערך הלא-לוחם}. בתהליך השיבוץ מתחשבים בתוצאות האבחון הדינאמי LPAD במקום במבחני המיון שבלשכות הגיוס. התוצאות יוצאות מן הכלל.          יוצאי אתיופיה משובצים היום בקורסים היוקרתיים ביותר, רק בשל העובדה שהיכולות האמיתיות שלהם נחשפו באבחון הדינאמי, ה- LPAD. לאבחון הדינאמי LPAD תפקידים מגוונים; הוא משמש כאמצעי קליני להתווית תכניות טיפול עבור אנשים בלי צרכים מיוחדים, הוא מאפשר סינגור על יחיד או על ציבור מסוים. למשל: לפני למעלה מעשר שנים התבקש המרכז לאבחן מאות רבות של תלמידים יוצאי אתיופיה על מנת להזים את השמועה שרמתם הנמוכה מחיבת את השמתם בחינוך המיוחד. ה- LPAD  מאפשר גם עיצוב תכנית התערבות לאדם עם לקות למידה. לעיתים מזומנות ניתן להראות שהלקות כולה נגרמת כתוצאה מכמה 'תנאים' {פונקציות קוגניטיביות} שחוסמים את מכלול התפקוד של האדם.

החזון אליו אנו שואפים, הוא קיומה של אלטרנטיבה אבחונית לטובת מועמדים לקבלה לאוניברסיטאות, שנדחו בשל ציון נמוך בפסיכומטרי. יש להרחיב את התהליך המבורך שצה"ל נקט בו גם למגזר האזרחי, ולהבטיח את המוביליות החברתית של כל אזרח במדינת ישראל.