ילידים דיגיטאליים לעומת אזרחים דיגיטאליים? בחינה של סטריאוטיפ מסוכן
Digital Native vs Digital Citizen? Examining a Dangerous Stereotype
December 3, 2012
מאת : Mary Beth Hertz
יש סטריאוטיפים מסוכנים רבים בסביבה בה אנו חיים, כמו,"סטודנטים אסיאתים טובים יותר במתימטיקה", "בנים תמיד יותר טובים בספורט", ואולי המסוכן מכולם , הוא, ש"ילידי הדור הנוכחי, כולם ילידים דיגיטלים".
קל לראות את הסכנה בשני הסטריאוטיפים הראשונים, הם נוטים להשפיע על הדרך שבה מורים, הורים, עמיתים והחברה בכלל, מסווגת ומצדיקה טיפול בקבוצה המיוצגת על ידי הסטריאוטיפ.מחברת המאמר Mary Beth Hertz , איננה בטוחה שמספיק אנשים מקדישים מספיק מחשבה לסטריאוטיפ השלישי המסוכן באותה מידה, המיתוס.
יש הרבה מאד אנשים שהמחברת באה איתם במגע על בסיס קבוע, המניחים שכל ילד מתחת לגיל 18 שנותנים לו מחשב, ידע להפעילו באופן אוטומטי.
רק לאחרונה, נערך בכפר אתיופי נידח, ניסוי על ידי ארגון ללא מטרות רווח הנקרא בשם One Laptop Per Child, - OLPC . הם חילקו לכל הילדים טאבלט אנדרואיד. הם התרגשו לגלות כי הילדים, ללא הוראת ו/או הנחיית מבוגרים, גילו והבינו איך להשתמש בטאבלט והשתמשו ביישומים ללמוד כישורי אוריינות בסיסיים של האלף בית האנגלי. בנוסף הם למדו לנטרל חלק מהבקרות שהורכבו על המכשירים. כדי להוסיף למורכבות, היו דרגות שונות של "שימוש במחשב".
זה דבר אחד להשתמש בטאבלט כדי ללמוד כישורי אוריינות בסיסיים, אבל למידה ליצור, קריאה ביקורתית, שימוש בתכן מקוון באופן אחראי, ולהיות אזרח דיגיטלי מכובד, הם לא תמיד, כישורים שיכולים להילמד מבלי הנחייה והדרכה של מורה מסוג כלשהו, לא נאמר, מבוגר. הרגע שבו אנו נותנים כלי בידיו של ילד, אינו הופך אותם לילידים דיגיטלים. ואכן, הניסוי הזה הפריך את המיתוס הפופולרי, שהתלמידים של הדור הזה הם ילידים דיגיטלים, מפני שהם גדלו עם מחשבים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות.
Hertz היא לא הראשונה המעלה את הטיעון שמורים לא יכולים להניח שתלמידים יודעים לנווט בדרך נכונה בעולם הדיגיטלי. חוקרות נוספות פרסמו בעתון Scientific American שסטודנטים מתמודדים עם חיפושי אינטרנט בסיסיים ורוב המורים שהשתתפו לאחרונה בסקר אומרים שהסטודנטים זקוקים לעוד אימון והנחיה כדי שיוכלו תמצוא מידע רציני יותר בסקר מקוון. אז אולי, מה שאומרת Hertz מכוון לסמנטיקה. למעשה היא חשבה שילידים דיגיטלים הם באופן פשוט, אלה שמכירים עולם שבו מכשירים אלקטרוניים הם האמצעי הראשי לאיסוף מידע .
הוראה מפורשת
המחברת אומרת שאם הייתה מבקשת כל אחד מהתלמידים בכיתת הג'אז שלה בכיתה ג' או כיתה גבוהה יותר, להגדיר אזרח דיגיטלי, הם יכולים לעשות זאת בקלות. הם יודעים שהם אזרחים דיגיטלים ומה המשמעות של זה. לשמוע תלמיד כיתה ד' מסביר את המשמעות של המושג, זכויות יוצרים ולאחר מכן להסביר מדוע זה קיים ומה הצורך בכך, זה דבר יפה. היא מקווה שהתלמידים שלה בכיתה ה', יהיו יותר טובים בביצוע מחקרים מאחר והם ידעו ויבינו מדוע להעתיק זה מעשה לא נכון ויהיו להם הכישורים להמנע מלעשות זאת, בעצמם. זה לא כמו שהסטריאוטיפ עשוי להציע, משום שהם נולדו בצורה כזאת. תלמידים אלה למדו באופן מפורש מה המשמעות להיות אזרח דיגיטלי דרך דיאלוג, רפלקציה והתנסות.
שבירת סטריאוטיפים
במקום הסטריאוטיפ שהתלמידים שלנו הם ילידים דיגיטליים, אנחנו צריכים לקרוא להם אזרחים דיגיטלים. להיות אזרח דיגיטלי זה דבר מורכב. בימים אלה, אזרחות דיגיטלית, כוללת את כל מה שאנחנו עושים בכל היבט של חיינו. אצל תלמידים זה קיום ושמירת בלוגים אישיים, יצירת ערוצי YouTube ומעורבות במשחקי רשת מקוונים, למידה, יצירת קהילות, זה הכרחי שהם יודעים ומבינים את הזכויות והחובות שלהם כשזה מגיע ליצירת תוכן וצריכה, כמו גם איך הם מנהלים את עצמם באינטרנט מבחינה חברתית.
נכון שניתן לתת את הטאבלט בידיהם של ילדים שלא ראו מימיהם תווית אריזה או שלט והם ילמדו ויגלו זאת בעצמם. אבל מה קורה אם וכאשר אותם ילדים מחוברים לקהילה הגדולה יותר, הגלובלית המקוונת? זה לא מובטח שהם יהיו מוכנים לניווט, נימוסים וזכויות קניין רוחניות של עצמם. זה מסוכן מאד עבורנו להניח שיש דבר כמו ילידים דיגיטלים. אם נחליף את הסטריאוטיפ עם התווית אזרח דיגיטלי, תיהיה לנו נגישות יותר טובה לתלמידים שלנו ונוכל לשרת את הצרכים שלהם ונפסיק ליצור תרוצים והצטדקויות והנחות מסוכנות על מה שהם יודעים או אינם יודעים, על שימוש בטכנולוגיה.
הסיכום נכתב ע"י ד"ר גילה אולשר , ממכון מופ"ת
כדאי לקרוא גם את התגובות המעניינות למאמר של אנשי חינוך בארה"ב
ראה גם :
מחשבי טאבלט ולמידה טבעית בהרי אתיופיה
עמדות תלמידים כלפי שימוש בספר לימוד דיגיטלי בהיסטוריה לחטיבה העליונה
על מבחנים מתוקשבים וילידים דיגיטליים
אינטרנט כתרבות: מפגש בינתרבותי בין מהגרים לילידים דיגיטליים ( צביה אלגלי)
Being a Digital Native Isn't Enough
ראה גם : מאמר קודם של מחברת המאמר בפורטל מס"ע
Reading, Writing, and Programming: Mitch Resnick at TEDxBeaconStreet ( תודה לג'יי הורוויץ על המידע )
אני מסכימה עם הדעה של הכותב, כי חשיפת ילדים למכשירים דיגטליים תתן להם ללמוד ולגלות את מכשירים אלו בעצמם, אבל זה לא מספיק בההיבט היותר רחב-התחברות לקהילה גלובלית מקוונת. ילדים צריכים הכוונה והדרכה על ידי מקצועניים בניהול כל מיני פעוליות הנוגעות לעולם רחב מקוון.
העובדה שהילד מצליח להשתמש בטאבלט או בכל סמרטוטן לבד לא הופך אותו להיות אזרח דיגיטלי לבד לא הופך אותו להיות אזרח דיגיטלי צריך להיות הכוונה וליווי מבוגר בתהליך הלימדהץ
אני מסכמה במידה ויש תווח חיצוני על ידי מורה או בוגר מתאים
מאוד מסכימה עם תפיסת המאמר מכוון שהילדים נכון שהם יכולים לפתוח ולדפדף ולהשתמש בכל מכשיר דיגיטלי , אם זה סמארטפון או טאבלט שהם נחשבים לדברים בסיסים וזה לא אומר שהם יכולים להיחשב וכשיתפסו כילדים דיגיטליים כי ילדים אילו אינם יכולים ליצור קריאה ביקורתית מבלי שאחד ינחה וידריך אותם אז נשתמש במקום ילדים דיגיטליים אזרח דיגיטלי.
לדעתי חשיפה לאמצעים דיגיטליים בגיל צעיר מאוד בקרב הילדים עלול להשפיע עליהם לרעה מבחינת התפתחותית וחברתית. למשל : ילד אשר מתעסק בטבלת שעות רבות ביום לא נחשף לפעילויות הדורשות מאמץ פיזי לכן יתקל בביות מוטוריקה. בנוסף, הוא יהיה סגור על עצמו ולא מדבר עם אחרים, לא מקיים דו שיח, ואז יתקל בבעיות דיבור ושפתיות.