ילדים שלא תיתנו להם לטפס על עצים לא יגיעו לצמרת

ענבר, ד' (2015). ילדים שלא תיתנו להם לטפס על עצים לא יגיעו לצמרת. הד החינוך, צ(2), 43-38.

ד"ר דוני ענבר הוא חוקר תרבות יהודית, עיתונאי, מתרגם ואיש חינוך; שימש במשך עשרים שנה נספח התרבות של ישראל בסן פרנסיסקו. בימים אלה הוא עוסק במחקר בספר שיעסוק באוכל בתנ"ך

מאמר זה עוסק בפילוסופיה של איש החינוך האלטרנטיבי, גֶּבר טאלי [Gever Tulley]. תמציתה של פילוסופיה זו היא שכל מה שאסור (כמעט) צריך להתיר. טאלי קורא להורים להעז ולאפשר לילדיהם הצעירים לגעת, לפרק, להסתכן במידה, לקלקל ובסוף לתקן. הוא נחשב לגורו של חינוך לילדוּת אחרת: פתוחה, משוחררת ונועזת. מפעלו של טאלי כולל בית ספר [Tinkering School], קייטנות, ספר שהיה לרב-מכר [(Fifty Dangerous Things (You Should Let Your Children Do], אתר הדרכה באינטרנט והרצאות פופולאריות המפורסמות באתר "טד" [ראו: הרצאה מ-2007 ומ-2009).

בית הספר של טאלי מהווה חלק מקומפלקס הנקרא Brightworks (עבודות מבריקות), ושניהם מהווים מסגרות חינוך אלטרנטיביות ומשלימות, שמציעות ללומדים בהם פעילויות יצירתיות ואנרכיסטיות, לצד פעילויות השערה לשעות אחה"צ, סדנאות יום מרוכזות, קייטנות פרועות בקיץ, מסגרות לבנות בלבד וסדנאות למורים ולמחנכים. העמותה שלו מדריכה ומסייעת ארגונים בארה"ב ובעולם, המעוניינים לפתח תכניות לימודים ומסגרות של התנסות, קלקול ותיקון. ספרו ואתר האינטרנט הנלווה מדריכים הורים, שרוצים לאפשר לילדיהם להעיז.

בית הספר של טאלי מלמד ילדים שילוב מעניין בין כישורים לבין העזה על גבול ההפקרות. טאלי מציע מסלול חלופי לחיים בריאים, יצירתיים ועצמאיים בעולם טכנולוגי ותזזיתי. הסיסמא המובילה בבית הספר היא "הכל מעניין, אנחנו יכולים ליצור כל דבר". בית הספר מעודד את תלמידיו (מגיל שש ועד תיכון) להתנסות בבנייה וביצירה, בשימוש בכלי עבודה ומכשירים חשמליים ובאמצעותם לזכות בהעצמה ולפתח עצמאות. אחד הרעיונות המרכזיים, שמנחים בבית הספר, נוגע לחירות להתנסות ולהיכשל. בחברה האמריקנית, שבה פעוטות מיועדים להיות הישגיים ותחרותיים, לא קיים תמריץ לסטות מ"המסלול" ולמעוד. הפילוסופיה, שמוצעת בבית הספר, מטיפה להעזה, להשתוללות, לטעות ולכישלון. היא מהווה סטייה מהמציאות הדיגיטלית, המאפיינת את ימינו, לפיה ילדים שוהים מול צגים ומסכים במשך שעות ארוכות. הגישה היא, כי זה שבוחר ללכת רק "על בטוח", לא יגיע רחוק. דווקא אלא שמסוגלים להתלכלך, לקפוץ למים, לומר שטויות ולטעות הם אלה שיהיו מסוגלים "לפרוש כנפיים מטפוריות". רעיון נוסף, המנחה בבית הספר, הוא שאת הניסיונות וההתנסויות מכל סוג שהן יש לעשות "בגדול" ובעוצמה.

ספרו של טאלי פונה להורים ולמחנכים בחמישים הצעות לפעילויות שונות ונועזות החל מפעילויות של אמת או חובה ועד להתפרעויות של ממש. אף שהפילוסופיה שבספר קוראת להעזה ומעודדת להיכשל, לא מומלץ לבצע את הפעילויות הללו ללא השגחה. בין הפעילויות המוצעות ניתן לכלול הוצאה של הראש והידיים מחלון המכונית, ליקוק סוללה וקבלת זרם חשמלי קל, נישוק (גם כשהדבר מגעיל), הכנת פצצת מים, הדבקת האצבעות, עריכת ניסויים מדעיים באמצעות כירת הגז ולהבה גלויה, בישול במדיח כלים, הכנסה למיקרוגל של דבר שעלול להתפוצץ בקלות, החלפת צמיג ותיאטרון רחוב. טאלי מציע לתת לילדים לשחק באש ועל-ידי כך ללמוד לשלוט ביסודות הטבע ובתופעות מסתוריות בכלל; לשחק בסכין ובאולר תוך יצירת כללים ברורים לגבי הלהב החד; להשליך חנית כדרך לפתח שרירים, את המוח, את הקואורדינציה של חלקי הגוף ולפתור בעיות מבניות; לפרק מכשירים מקולקלים ועל-ידי כך לפתח תחושה של ידיעתנות (תחושה שאפשר לדעת ולהבין דברים); ולנהוג במכונית במגרש החנייה למשל ועל-ידי כך לאפשר להם להתנסות לצאת אל העולם הגדול.

הספר גם מספק להורים ולמחנכים מידע על המטרה, החשיבות, הקושי והאתגר בכל אחת מהמשימות. טאלי מקדים בדבריו לילדים ומציין, כי הדרך הטובה ביותר להיות בטוחים היא ללמוד כיצד לשפוט סכנה. למבוגרים שבקהל היעד של הספר טאלי מציע לדמיין עולם בטיחותי מדי ולשאול אם אכן הדבר יבטיח לילדים עולם בטוח יותר. ההנחה היא, שהעולם בו אנו חיים רווי בתקנות מחמירות של בטיחות לילדים וככל שהחברה מרחיבה את גבולות תחומי הבטיחות כך היא מונעת מהילדים הזדמנויות פז ללמוד כיצד להתמודד עם העולם שמסביבם. לגישתו של טאלי, אם עולם הילדים יהיה סטרילי מדי, הילדים יאובנו ולא תיוצר בידיהם ההזדמנות לגלות אחריות כבני אדם. התפיסה היא, שהמיומנויות הטכניות הבסיסיות, האומץ וההעזה חשובות לא פחות מהמתמטיקה, המדעים, הקריאה, הכתיבה והאוריינות. למרבה הצער, מערכת החינוך הממוסדת מזניחה מיומנויות אלה, ודווקא אלה הן בעלות יכולת להביא את הילדים לצמרת.

סיכום המאמר נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת