חשיבותה של הדוגמה האישית בהוראה

מקור: "דוגמה אישית חוסכת מילים", הד החינוך, מרס-אפריל, 2004, עמ' 26-27, ת"א: הוצאת הסתדרות המורים.
מתוך: אתר "פסיכולוגיה עברית"

מורים רבים מרגישים בימים אלה חוסר אונים כשהם עומדים לפני התלמידים בכיתה. לא כל הסיבות לכך באות מהמורים עצמם: התלמידים, אשר אינם מקבלים את סמכות המורה ומתנהגים כלפיו בתוקפנות ואפילו באלימות; ההורים, אשר תורמים לערעור מעמדו בעיני ילדיהם; ומערכת החינוך, אשר אינה נותנת למורה תמיכה וגיבוי מספיקים. עם זאת עדיין יש מורים שמצליחים לקיים משמעת בכיתתם, מורים שתלמידיהם מעריכים אותם ומושפעים מהם לטובה.

כיצד הם מצליחים במקום שעמיתיהם נכשלים? אחת הסיבות לכך, לדעת עמית*, היא הדוגמה האישית שהמורה נותן לתלמידיו. התלמידים והוריהם אינם מעריכים מורים שהתנהגותם סותרת את המטרות והערכים שהם מכריזים עליהם. מורה שמציג יומרות רמות אבל אינו נותן להן כיסוי, מערער את מעמדו בעיני תלמידיו.

לעתים מעריכים התלמידים דווקא את המורה הקשוח יותר מאשר את המורה הוותרן, מפני שהם תופסים את הקשור כרציני וכמורה טוב, שמתכוון למה שהוא אומר, בתנאי שהוא הוגן.

מורים, שממחישים בהתנהגותם את הערכים שהם מנסים להנחיל הם אלה שמצליחים להשפיע על התלמידים. התלמידים לומדים מהם ערכים חשובים ונורמות התנהגות כמו כבוד הדדי, משמעת עצמית, שיתוף וכיו"ב והלימוד נעשה באמצעות צפייה בהתנהגותם היומיומית ולאוו דווקא באמצעות הקשבה לדיבוריהם.

אם המורה משוחחת עם תלמידיה על חשיבות השיתוף בחיי הכיתה ומשתפת אותם במחשבותיה וברגשותיה, היא מדגימה בהתנהגותה את ערך השיתוף. אך אם היא נשארת מרוחקת, לא משתפת, היא יוצרת פער בין המסר החינוכי שלה לבין התנהגותה בפועל. 

מורים המעוניינים לבחון את רמת הדוגמה האישית שהם מציגים לתלמידיהם, יכולים להיעזר בארבעה קני מידה המשמשים לבחינת התנהגותם של מנהיגים בארגונים (Kouzes, & Posner, 1987):

זמן:

הזמן המוקדש לעניניים שונים הוא קנה מידה שמסמן לאחרים מה חשוב בעיני המנהיג ומה פחות חשוב בעיניו.
בעזרת תכנון מראש יכולים המורים לחלק נכון את זמנם על פי המטרות החינוכיות שהם מאמינים בהן.

שאלות:

השאלות ששואל המנהיג בארגון מצביעות על מוקדי העניין שלו. שגרת השאלות מראה גם מה בוחר המנהיג לזכור.
מהי השאלה הראשונה שהמורה שואל בבית הספר כשהוא פוגש את תלמידיו לאחר ברכת שלום שגרתית? האם הוא מתעניין במעשים טובים שעשו, או האם הוא שואל מה הצליחו לבצע היום כהלכה?

תגובות על אירועים:

כאשר מתרחשים אירועים קריטיים נבחנת התנהגותו של המנהיג תחת לחץ. אירועים כאלה נחרטים בזיכרון, ובמקרים רבים הם הופכים לסיפורים ולמיתוסים של הארגון.
כיצד מגיב המורה כאשר תלמיד מתפרץ בכעס בכיתה? האם הוא נפגע ומתעלם, או מתפרץ בכעס ומעניש בחומרה, או שאולי הוא מגיב בתקיפות הראויה ללא עלבון אישי ומעביר בכך מסר ענייני של גבולות ומשמעת?

תגמולים:

האופנים שבהם המנהיג את אנשי הארגון מעבירים להם מסר מוחשי על מה שכדאי להם לשים לב. או מורה שרוצה לעודד לקיחת אחריות אישית על ידי תלמידים – צריכה לתגמל תלמידים שמעזים גם אם אינם מצליחים.

חיפוש מכוון אחר מאמצים חיוביים, גם אם קטנים, של תלמידים וחיזוקם, ממחיש לתלמידים בצורה מעשית את ציפיותיו וערכיו של המורה.

לסיכום, כדי שמורה יוכל להשפיע ביעילות על תלמידיו הוא נזקק לסיוע מגורמים רבים, רובם חיצוניים. אולם יכולתו לתת לתלמידים דוגמה אישית ולשמש להם מופת בהתנהגותו, על פי עקרונותיו, תלויה בו בלבד. על ידי בחינת התנהגותם היום-יומית ובאמצעות הכנה דקדקנית של פעילותם בכיתה יכולים מורים לשפר את הדוגמה האישית שהם נותנים לתלמידיהם ולהגביר במידה רבה את השפעתם החינוכית המיטיבה.

ביבליוגרפיה

Kouzes, J.M., Posner, B.J. (1987). The Leadership Challenge. San Francisco, Jossey Bass.

* המחבר הוא פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני