חוללות עצמית של תלמידים בכיתה ה' להכנת שיעורי-בית

כ"ץ, ש' ופריש, י' (2013). חוללות עצמית במכללה להוראה: הלכה למעשה (עמ' 300-251). חיפה: שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך.

מטרת המחקר המתואר בפרק זה הייתה להתחקות אחר ההתנסויות של תלמידי כיתה אחת לגבי הכנת שיעורי-בית כדי לחשוף את אמונותיהם ותפיסותיהם בנושא, באמצעות מתודולוגיה איכותית ולהפיק מכך תובנות לגבי בניית שיעורי-הבית והדרך להפיכתם למרכיב המקדם הישגים וחינוך. השאלות העיקריות שנשאלו היו: כיצד תופסים התלמידים את יכולתם להכין שיעורי-בית לפני ההתערבות ולאחריה, ומהן הסיבות לאי הכנת שיעורי-בית.

אוכלוסיית המחקר הייתה כיתה בת 24 משתתפים בני 10, מכיתה ה', הלומדים בבית-ספר ממלכתי בצפון הארץ. 14 בנים ו-10 בנות. כיתה הטרוגנית בינונית מבחינה סוציו-אקונומית, הישגים וקשיי למידה. החוקרת במחקר זה היא מחנכת הכיתה. הכלים לאיסוף הנתונים כללו: תצפית פתוחה בלתי משתתפת, ראיון אתנוגרפי פתוח, ריאיון מודרך ורשימות שדה.

ממצאי המחקר מצביעים על אחוז גבוה של אי הכנת שיעורי-בית באבחון שלפני ההתערבות. למרות שהתלמידים מוצלחים מבחינה חברתית ובעלי מוטיבציה ללמוד, כלומר הם בעלי חוללות עצמית גבוהה בדרך-כלל וכנראה גם הישגיהם אינם נמוכים, יחסם לשיעורי-בית הוא שלילי. חוסר עניין, תלות, עומס ולחץ, קשיים לימודיים ארגוניים וסביבתיים, התייחסות בלתי נכונה של המורים והיסטוריה של כישלונות בעבר – כל אלה תורמים לחוללות עצמית נמוכה בתחום.

תכנית ההתערבות נבנתה כדי לגרום לשינוי בחוללות העצמית של תלמידים אלו, וכללה גם את הלומדים וגם את הגורמים החיצוניים המעורבים, ההורים וצוות המורים. התכנית כללה סיוע לימודי, סדנה לתכנון וארגון זמן, טבלת מטרות, רפלקסיה ומשוב, שכנוע ורבלי ויצירת אווירה מעודדת פעולה. תכנית ההתערבות כללה גם סדנה למורים, פגישה בין צוות ההוראה להורים ונעשה מאמץ בכיוון של חינוך לקראת הכוונה עצמית של התלמידים.

נראה כי בעקבות תכנית ההתערבות ושינוי בגישת המורים, חל שיפור בחוללות העצמית של התלמידים לבצע את שיעורי-הבית. הסיבות ליחס החיובי לשיעורי-הבית הן: התייחסות נכונה של המורים לשיעורי-הבית, יצירת חוויות של הצלחה, יצירת אווירה נעימה ומעודדת על-ידי המורים, מתן שיעורי-בית יצירתיים ומהנים, מתן הוראות ברורות בשיעורי-הבית, הקניית אסטרטגיה לניהול זמן, הורדת הכמות של שיעורי-הבית הניתנים ומתן מענה לקשיי התלמידים.

תרומתו התיאורטית של מחקר זה היא המודל לתפיסת שיעורי-הבית ככלי לימודי-חינוכי. מתוך ממצאי המחקר ולימוד הספרות העוסקת בנושא, בנו מחברי הספר מודל למתן שיעורי-בית מיטבי אשר יוכל לעזור למורים אחרים. למודל שלושה מרכיבים עיקריים: טיפוח הכוונה עצמית של הלומד, הקניית אסטרטגיות ומיומנויות למידה העוזרות להכנת שיעורי-בית וטיפוח חוללות עצמית של הלומד בהכנת שיעורי-בית.