הרצאה למורים: "הילד השחור ודימויו-העצמי"
Baldwin, J. (1963). "A talk to teachers", Delivered October 16, 1963, as “The Negro Child – His Self-Image”; originally published in The Saturday Review, December 21, 1963, reprinted in The Price of the Ticket, Collected Non-Fiction 1948-1985, Saint Martins 1985
באוקטובר 1963, בשיאן של מהומות הגזע בארה"ב, נשא הסופר והפעיל החברתי האפרו-אמריקאי ג'יימס בולדווין הרצאה בפני מורים בניו יורק ובה דיבר על דימויו העצמי של הילד השחור ועל הדרך לשחררו, כמו גם את אמריקה כולה, מקללת הדיכוי הגזעי. למרות השנים שעברו, דברי בולדווין נותרו רלוונטיים לכל הורה ולכל איש חינוך, במיוחד בחברות רב-תרבותיות הסובלות מיחסים מתוחים בין רוב למיעוט
עיקרי ההרצאה
- מטרתו העיקרית של החינוך היא לטפח באדם את היכולת להתבונן בעולם בעיניו שלו ולקבל החלטות בכוחות-עצמו
- עם זאת, שום חברה אינה להוטה באמת לטפח אנשים כאלה בקרבה. מה שחברות רוצות באמת הוא צייתנות
- הבעיה היא שברגע שחברה מסוימת מצליחה בטיפוח קונפורמיזם חובק-כל, אותה חברה עומדת לגווע
- אם מכריחים אותך לשקר על היבט אחד בהיסטוריה של מגזר מסוים, אתה חייב לשקר לגבי ההיסטוריה כולה ולפגוע בעצמך
לקריאה נוספת
חינוך נגד גזענות בהכשרת מורים ומורות – נייר עמדה
פרדוקס החינוך: החברה זקוקה לציות, אך גם לאנשים שישנו ויתקנו אותה
האדם הוא חיה חברתית. אין הוא יכול להתקיים ללא החברה. החברה, בתורה, תלויה בכך שהאנשים בה יראו דברים מסוימים כמובנים מאליהם. הפרדוקס הקריטי כאן הוא שכל תהליך החינוך מתרחש במסגרת חברתית ומעוצב במטרה להנציח את יעדיה של החברה. כך, למשל, הילדים והילדות שנולדו בתקופת הרייך השלישי, בהיותם מחונכים בהתאם ליעדיו של הרייך, נהפכו לברברים. זהו בדיוק הפרדוקס של החינוך – שברגע שאדם מתחיל לרכוש מודעות, הוא מתחיל לבחון את החברה שבה הוא מתחנך. מטרתו העיקרית של החינוך היא לטפח באדם את היכולת להתבונן בעולם בעיניו שלו, לקבל בעצמו החלטות, לומר בעצמו 'זה שחור' או 'זה לבן', להחליט בעצמו האם יש אלוהים או לא. לשאול שאלות על היקום, ואז ללמוד לחיות עם התשובות: זוהי הדרך שבה הוא רוכש את זהותו. אבל שום חברה אינה להוטה באמת לטפח אנשים כאלה בקרבה. מה שחברות באמת רוצות, באופן אידיאלי, היא אזרחות שפשוט תציית לכללי החברה. אלא שאם חברה מצליחה בכך, היא עומדת לגווע. המחויבות של כל מי שחושב את עצמו לאחראי היא לבחון את החברה ולנסות לשנותה ולהילחם בה – לא משנה מה הסיכון. זוהי תקוותה היחידה של החברה. זוהי הדרך היחידה שבה חברות משתנות.
המסרים הסותרים של מערכת החינוך הופכים את התלמידים לסכיזופרנים
אדם שחור שנולד במדינה זו (ארה"ב) ועובר דרך מערכת החינוך שלה עלול להפוך לסכיזופרן. הוא נשבע נאמנות לדגל שמבטיח "חרות וצדק לכל". הוא חלק ממדינה שבה כל אחד יכול להפוך לנשיא וכולי. אבל מצד שני מדינתו מסבירה לו שהוא מעולם לא תרם דבר לציביליזציה – שהעבר שלו אינו אלא סדרה של השפלות שהוא קיבל על עצמו בשמחה, שערכו כאדם שחור טמון בדבר אחד בלבד – מסירותו ללבנים. אם אתם סבורים כי אני מגזים, בחנו את המיתוסים על שחורים שנפוצים בארץ זו.
השינוי הנחוץ בתוכנית הלימודים בהיסטוריה הוא אמירת אמת על תולדותיהם של המיעוטים
אם נשנה את תוכנית הלימודים בכל בתי הספר באופן ששחורים ילמדו יותר על עצמם ועל התרומות הממשיות שהעלו לתרבות הזו, נשחרר לא רק שחורים אלא גם אנשים לבנים שלא יודעים דבר על ההיסטוריה שלהם. והסיבה לכך היא שאם מכריחים אותך לשקר על היבט אחד בהיסטוריה של מישהו, אתה חייב לשקר לגבי ההיסטוריה כולה. אם עליך להעמיד פנים שקטפתי את הכותנה רק בגלל שאהבתי אותך, אתה מעולל משהו רע לעצמך. אתה משוגע.
למרות הצהרותיה ויומרותיה, אמריקה אינה נוהגת כמדינה נוצרית
הבנו בשלב מוקדם מאוד שזו (ארה"ב) אינה מדינה נוצרית. לא משנה מה אמרתם או כמה פעמים הלכתם לכנסייה. אמי ואבי, סבי וסבתי ידעו כי נוצרים אינם מתנהגים באופן הזה. זה היה פשוט מאוד. ואם כך, לא היה טעם לדון עם לבנים על הצהרותיהם בענייני מוסר, מכיוון שהם לא התכוונו לפעול לפיהן.
המיתוסים השקריים על האבות המייסדים ההרואיים מעצבים את הזהות באמריקה
מה שנחשב לזהות באמריקה מיוצר באמצעות סדרה של מיתוסים על האבות המייסדים ההרואיים. אנשים רבים מאמינים כי המדינה נוסדה בידי חבורה של גיבורים שרצו להיות חופשיים. אין זו האמת. מה שקרה הוא שכמה אנשים עזבו את אירופה מפני שהם לא יכלו להישאר שם והיו חייבים ללכת למקום אחר. זה הכל. הם היו רעבים, הם היו עניים, הם היו עבריינים מורשעים. אלה שהצליחו באנגליה, למשל, לא עלו על המייפלאואר. כך יושבה הארץ. לא על-ידי גארי קופר. ובכל זאת יש המוני אנשים, מדינה שלמה, המאמינים במיתוסים האלה עד כדי כך שעד היום הם בוחרים בנציגיהם הפוליטיים על פי השאלה עד כמה הם דומים לגארי קופר. זה אינפנטילי בצורה מסוכנת, ויש לכך ביטוי בכל רמה של החיים הלאומיים.
אל תאמרו "איננו יכולים לעשות דבר, זו הממשלה"
בלתי נתפש שאנשים ריבוניים ימשיכו לומר, כפי שאנו אומרים, "איננו יכולים לעשות דבר בנוגע לכך. זו הממשלה". הממשלה היא מעשי ידיהם של האנשים. היא אחראית בפני האנשים. והאנשים אחראים לה. לאף אמריקאי אין הזכות להתיר לממשלה הנוכחית לומר, כאשר שחורים מוכים ומותקפים בדרום העמוק, שאין מה לעשות בעניין.
לפנטזיות החולניות של התרבות הפופולרית אין קשר למציאות והעיתונות אינה חופשית
פתחתי בכך שאחד הפרדוקסים של החינוך הוא שבדיוק ברגע שאתה מתחיל לפתח מצפון, אתה חייב למצוא את עצמך במלחמה נגד החברה שלך. באחריותך לשנות את החברה אם אתה חושב שאתה אדם מחונך. אילו הייתי מורה בבית ספר שבו לומדים ילדים שחורים, הייתי מנסה ללמד אותם – לאלצם לדעת – שהרחובות, הבתים, הסכנות והמצוקות שבהם הם מוקפים, הם בגדר פשע. הייתי מאלץ את כל הילדים לדעת שדברים אלה הם תוצאה של קנוניה פושעת להרוס אותם. הייתי מלמד כל ילד שאם בכוונתו להיות גבר, עליו להחליט שהוא חזק יותר מהקנוניה הזו, ושלעולם אסור לו להשלים אתה. הייתי מלמדו כי אחד מכלי הנשק שיכולים לשמש אותו במאמצו להתנגד לקנוניה זו ולהרוס אותה תלוי במה שהוא יחליט שהוא שווה. הייתי מלמד אותו שכרגע יש במדינה זו רק סטנדרטים מוסריים מעטים שראויים לכבוד. שזה תלוי בו לשנות את הסטנדרטים הללו למען חייה ובריאותה של מדינה זו. הייתי מלמד אותו שהתרבות הפופולרית – כפי שהיא מיוצגת, למשל, בטלוויזיה, בספרי קומיקס ובסרטים – מבוססת על פנטזיות שייצרו אנשים חולים מאוד, ושעליו להיות מודע לכך שהפנטזיות הללו אין להן קשר למציאות. הייתי מלמדו שהעיתונות שהוא קורא אינה חופשית כפי שהיא מתיימרת להיות – ושיש לו מה לעשות גם בקשר לכך.
ההיסטוריה והעולם גדולים ממה שלימדו אותנו, ואיננו כבולים לסדרי העדיפויות של קודמינו
הייתי מנסה לגרום לכל ילד לדעת שההיסטוריה האמריקאית ארוכה, גדולה, מגוונת, יפה ונוראה יותר מכל מה שמישהו אי פעם אמר עליה, וכמותה גם העולם גדול, נועז יפה, ונורא יותר – אבל בעיקר גדול יותר – וכי העולם שייך לו. הייתי מלמדו שאין הוא מחויב לסדר העדיפויות של אף ממשל, אף מדיניות, אף שיטת מוסר; שיש לו הזכות והכורח לבחון את הכל. הייתי מנסה להראות לו שלא ניתן ללמוד דבר על קסטרו כאשר אומרים עליו "הוא קומוניסט". זוהי דרך לא ללמוד דבר על קסטרו, על קובה, על העולם. הייתי משכנע אותו שהוא חי במקום פרובינציאלי. אמריקה אינה העולם ואם אמריקה תיהפך אי-פעם לאומה ראויה לשמה, עליה למצוא דרך – והילד הזה חייב לעזור לה למצוא דרך – להשתמש בפוטנציאל ובאנרגיה האדירים שהוא מייצג. אם מדינה זו לא תמצא דרך להשתמש באנרגיה הזו, היא תיהרס על-ידה.