הוראת האזרחות בישראל: בין שסעים לנרטיבים

בהמשך לקריאתו של ד"ר אריה קיזל לאחריות כלפי האחר, הוא מבקש להאיר במאמר זה את הסתירות המובנות בהוראת האזרחות ולחברן לתכנית הלימודים באזרחות: "...אני מבקש לטעון כי מטרות תוכנית הלימודים שלנו נוקטים בשפה נייטרלית מדי בכל הקשור לחיים המשותפים של יהודים וערבים בתחומי המדינה".

"הפדגוג הברזילאי פאולו פריירה [Paulo Freire] שהוגלה ממולדתו בשנות השישים על ידי המשטר הצבאי וכתב את ספרו החשוב "פדגוגיה של מדוכאים" טען כי מערכת החינוך יוצרת ניטרליות שפתית תחת שפה נקייה כביכול ולמעשה מנציחה באמצעות אותה ניטרליות את המציאות ואת הסטטוס קוו שלה".

"בעיני יש היום לחתור לקראת חשיבה חדשה על הוראת האזרחות בישראל במיוחד בתחום החיים המשותפים של אזרחי המדינה. יש לאמץ טרמינולוגיה השוברת את השסעים ולהעמיד – לא רק כמעשה של מורים אמיצים כאלה ואחרים – טרמינולוגיה שתדבר על התרומה שבריבוי, העושר שבריבוי (גם ריבוי הנרטיבים), העושר האפשרי מחיים משותפים שיש בהם בנייה והתחדשות של מוסדות, אמצעים, מקוריות ויצירתיות".

למאמר של ד"ר אריה קיזל

ראו גם:

שיעור אזרחות, הנרטיבים המתנגשים והמורה החושש