הוראה ואלתור- התייחסות מורות במערכת החינוך הישראלית למושג אימפרוביזציה- אלתור בהוראה:הכרח קיומי או מרכיב משחרר

מקור: 
עבודת MA. אוניברסיטת לידס 2003.

מטרת המחקר היא להבין כיצד תופסות המורות את האלתור בהוראה, איך הן מיישמות אותו, האם הן מודעות אליו ולשימוש שלהן בו ואיך הן קושרות אותו לעבודה החינוכית. שאלת המחקר היא מה הן התייחסויות המורות במערכת החינוך למונח אלתור בהקשר החינוכי. שיטת המחקר היא איכותית, ומבוססת על שמונה ראיונות אתנוגרפיים עם שמונה מורות מבתי ספר שונים. הנחות היסוד במחקר זה הן חמש. העובדה שכל אחד מאלתר, שהאלתור הוא הבסיס לכל תהליך יצירה, שחינוך הוא תהליך יצירה, שהאלתור הוא מיומנות נרכשת ושהמודעות לאלתור ופיתוחו מרחיבים את היכולת היצירתית .

הטיעון שעליו התבסס מחקר זה הוא שהאלתור הכרחי בתהליך הלמידה והקניית הידע ואכן נמצא כי שהמורות משתמשות באלתור כחלק אינטגרלי מההתרחשויות בחלל הכיתה, אך אינן מודעות לאלתור ולרוב משתמשות בו על מנת לשרוד. ממצאי המחקר מלמדים  שהאלתור אינו הופך לפרקטיקה אידיאולוגית ,ערכית ויצירתית אלא מהווה ביטוי לבדידותה של המורה ולהסתמכותה על אישיותה בלבד .

הממצאים מצביעים על כך שהמורות רואות את האלתור כחשוב וכהכרחי בהתמודדותן עם ההוראה בפועל. אותו חסך בנרטיב מרכזי, ברור ועקבי בתפקידן במערכת הבית ספרית, מכריח את המורות להיות ולעשות מה שהן רואות לנכון בגבולות ה"סביר" .מצב אמביוולנטי זה מציב את המורה בפני הצורך "לתרגם" את מהות התפקיד המוטל עליה כראות עיניה. מצד אחד, על המורה להיזהר ולהימנע מלעורר עליה ביקורת (מצד המערכת, המנהלת, המפקחת, הקולגות, התלמידים וההורים)ומצד שני עליה לפלס לעצמה , דרך אל המטרה ,שרשמית היא "העברת החומר לתלמידים". מכיוון שההתרחשות הלימודית בה המורה והתלמידים שותפים היא חלל וזמן, או בשפת האימפרוביזציה "כאן ועכשיו", על המורה לאמץ את האלתור במודע או שלא במודע.

מרכיב מרכזי המממש את התפיסה בה המורה והתלמידים שותפים לחלל וזמן אפשר לראות בתפיסתן של המורות את הספונטניות ואת המקום המרכזי ,שתופסת הספונטניות במושג ובפרקטיקה של האלתור.