הבנת הערכת הביצוע ככלי הוראה חשוב

Roberta Furger. "Take a Deeper Look at Assessment for Understanding: Performance assessments go beyond traditional tests and serve as an important teaching tool".

הורים משתמשים בציוני המבחן כדי להעריך את היתרונות ואת החולשות האקדמיים של ילדיהם, קהילות מסתמכות על ציונים אלה כדי לשפוט את האיכות של מנהליהן ומוריהן, והמחוקקים משתמשים בציונים אלה כדי לראות את בתי הספר הציבוריים כאחראים לאספקת חינוך באיכות גבוהה לכל הילדים.

עבור רבים, הערכה היא המבחנים המתוקננים – והמבחנים האחרים והרבים מאוד שנערכים כיום בכל כיתה.
אבל המבחנים אינם הדרך היחידה להעריך את היכולות ואת הידע של התלמיד, כמו שדקלום נוסחאות ושינון הטבלה המחזורית אינם הדרך היחידה ללמוד כימיה.

מחנכים רבים ברחבי המדינה (ארה"ב)  נוטשים את המבחנים המסורתיים ומשתמשים בכיתותיהם בהערכות ביצוע כדי להעריך מה התלמידים יודעים לעשות ויכולים לעשות.

הם מתכננים פרויקטים הדורשים מהתלמידים ליישם את מה שהם לומדים למשימות בעולם האמיתי, כגון: תכנון בניין בית ספר או שיפור איכות המים בבריכה הסמוכה.

במסגרת הכיתה, הערכת הביצוע היא בן-לוויה חיוני ללמידת הפרויקט הלימודי.

על ידי פיתוח רובריקות ( מדדי הערכה מוגדרים טבלאית ) מקיפות שלפיהן מעריכים את הביצוע של התלמידים, המורים מבטיחים שהפרויקטים הם יותר מאשר פעילויות משותפות וכיפיות.

המבחנים האמיתיים שלהם לגבי הידע והיכולות של התלמידים, קשורים לסטנדרטים, והם מתועדים כך שכל אחד – תלמידים, הורים ומחנכים – מבין מה הוערך.

"ביצוע" יכול לכלול טווח רחב של משימות ופעילויות: החל בסקירות מחקר המציגות עד כמה התלמידים יכולים להעריך מקורות ולבטא דעה ועד לבעיות או לניסויים המאפשרים למורה להעריך את היכולת של התלמיד ליישם ידע מיומנויות ספציפיים במתמטיקה או במדעים.

חלק מהערכות הביצוע מורכבות מפרויקטים אינדיבידואליים; אחרות דורשות מקבוצות של תלמידים לעבוד ביחד לקראת מטרה משותפת.

אבל לא משנה מהי הבעיה או מהו הפרויקט, להערכות ביצוע יש מטרה משותפת: לאפשר לתלמידים להפגין את מה שהם יודעים ויכולים לעשות ולספק למורים כלים להעריך את היכולות הללו.


הערכה בפעולה

בבית הספר Urban Academy שבניו-יורק: מעודדים את התלמידים להפגין מדי יום ובכל שיעור את מה שהם למדו.
לדוגמא, בשיעור גיאומטריה, עליהם ליישם את המושגים המתמטיים כדי למדוד את הגובה ואת הנפח של בניינים או את המרחק בין South Ferry לסטטן איילנד (Staten Island) תוך שימוש בפסל החירות כנקודת התייחסות.

ולפני שהם מקבלים את תעודת הסיום של בית הספר התיכון, התלמידים חייבים להשלים הערכות ביצוע נפרדות (הידועות ב-Urban Academy כמיומנויות אקדמיות) המפגינות את הידע שלהם ואת המיומנויות שלהם בששה תחומים אקדמיים: מתמטיקה, מדעי החברה, מדעים, אמנויות, ביקורת וספרות.

מדובר במערכת המורכבת מסוגים מסוימים של משימות המפגינות מה התלמידים יכולים לעשות. משימות אלה עשויות לכלול כתיבת מחזה והפקתו להצגה שתוצג בפני כל בית הספר, או תכנון וביצוע של ניסוי מדעי מקורי.

לגבי כל מיומנות, התלמידים חייבים להציג את ביצועיהם בפני חבריהם לכיתה, בפני המורים, ובפני מומחים חיצוניים בתהליך ההערכה של Urban Academy.

ה- Urban Academy ולמעלה משלושים בתי ספר תיכוניים אלטרנטיביים המהווים חלק מ"הקונסורציום לסטנדרטים לביצוע של ניו יורק" (New York Performance Standards Consortium) שאימצו את הערכות הביצוע הקפדניות הללו כחלופה למבחני רגנטס ( Regents Exams), שתלמידי בית הספר התיכון במדינת ניו יורק נדרשים לעבור במקצועות אנגלית, מתמטיקה, היסטוריה ומדעים כדי לקבל תעודת סיום תיכון.

כל בתי הספר החברים בקונסורציום אימצו מערכת של הערכה המתיישרת לפי הסטנדרטים של המדינה ומבוססת על סדרה של רובריקות שהוגדרו היטב, כך שהן התלמיד והן המורה מבינים היטב את הקריטריונים שלפיהם מוערכת העבודה.

"המועצה לסקירת הערכת הביצוע" (Performance Assessment Review Board), קבוצה חיצונית של מחנכים, מומחים למבחנים, חוקרים וחברים בקהילת החוק ובקהילה העסקית, מפקח על מערכת הערכת הביצוע ומעריך דוגמאות של עבודת התלמיד.

למידה שיושמה

ב- Mountlake Terrace High School שבמדינת וושינגטון, המורה לגיאומטריה, Eeva Reeder, משלבת פרויקטים בשיעור הגיאומטריה שלה – פרויקטים בקנה מידה קטן בסוף כל אחת מיחידות הלימוד כמו גם פרויקט גדול לזמן ארוך יותר-הדורשים מהתלמידים ליישם את הנוסחאות ואת המיומנויות המופשטות למסגרות בעולם האמיתי.

Reeder טוענת כי השלמת הפרויקט היא "מבחן אמיתי למה שאתה יודע".

Reeder מציבה לתלמידיה אתגר אדריכלי.
בששה שבועות, התלמידים חייבים לתכנן בית ספר תיכון שיענה על הצרכים של תלמידים בשנת 2050.
התלמידים, העובדים בקבוצות קטנות, נדרשים לפתח תכנית אתר, ליצור מודל לקנה מידה, להכין הערכות עלות של הפרויקט, ולכתוב הצעה רשמית.
עליהם גם להציג את תכניתם לפני חבריהם לכיתה וקבוצה של אדריכלים שמשים כמנטורים וכשופטים במהלך הפרויקט.

ההערכה של הפרויקטים של התכנון מתבצעת במספר דרכים.

בתחילת הפרויקט, התלמידים מקבלים רובריקת ציון שלפיה תימדד עבודתם. כל חלק של הפרויקט מוערך בהתבסס על הדיוק ועל האיכות, על ההצגה ועל הבהירות, ועל הקונספט.
Reeder גם מעריכה את עבודת הצוות (השתתפות, רמת המעורבות, איכות העבודה כחבר בצוות) במהלך תקופת הפרויקט ובסיומה.

Reeder טוענת כי "לא ניתן להעריך את ההבנה העמוקה של התלמידים את הנושא ואת יכולתם ליישם מושג באמצעות ההערכה המסורתית של מבחנים בכתב. יש להעריך זאת באמצעות הערכת ביצוע".

הערכת הצמיחה של התלמיד
צורה נפוצה אחת של הערכת ביצוע היא הפיתוח של תלקיט התלמיד – רשומה מצטברת של עבודת התלמיד במהלך הזמן.
זוהי פרקטיקה שבה משתמשים ב-Key Learning Community, בית ספר באינדיאפוליס, מאז שבית הספר פתח לראשונה את שעריו בסתיו 1987.

למידת הפרויקט והצגת העבודה של התלמיד מהווה חלק אינטגרלי מתכנית ההערכה של בית ספר Key Learning .
בכל סמסטר, התלמידים בוחרים וחוקרים פרויקט המתאים לנושא שקבע בית הספר.
הצגות הפרויקטים מתועדות בוידאו, ועד שהתלמיד מסיים את כיתה ח' יש לה או לו תלקיט המתעד 25 פרויקטים.

בשנת 1999, Key Learning פתח בית ספר תיכון, והחל בשימוש בטכנולוגיות חדשות כדי לתעד את עבודת התלמידים.
כעת, התלמידים מתחילים ליצור Apple iMovies בחטיבת הביניים וממשיכים בשימוש בתכנית במהלך התיכון כדי לתעד ולהציג את עבודתם.

הדוחות על התקדמות התלמיד מבוססים על תיאוריית האינטליגנציות המרובות של הווארד גארדנר ועל תיאוריית המאפיינים המשותפים (theory of human commonalities) של ארנסט בויאר.

לפני קבלתם את תעודת סיום בית הספר התיכון, הבוגרים של Key Learning חייבים לתעד ולהפגין את הידע שלהם במה שבויאר זיהה כשמונה מאפיינים אנושיים משותפים.
על מאפיינים אלה נמנים צריכה וייצור משותפים (דרך פרויקט על חיסכון ושיווק), ותחושת זמן ומרחב משותפת (דרך פרויקט על ההיסטוריה של אינדיאפוליס או על התרומות של קבוצה אתנית לפיתוח של העיר).

זמן שנוצל כהלכה
למרות ההבדלים הרבים ביניהם, שלושת בתי הספר הללו חולקים מחויבות משותפת לפיתוח תכנית לימודים העשירה בפרויקטים שנתמכת ומושפעת על ידי מערכת של הערכה.

מורים, תלמידים והורים מבינים שרוב ההערכה האפקטיבית שזורה לאורך השיעורים והפרויקטים.

הערכות הביצוע האיכותיות הללו ללא ספק אורכות זמן.
לדוגמא, נייר המחקר הטיפוסי ב- Urban Academy יעבור בדיקות מרובות מחדש לפני שהתלמיד/ה והמורה שלה או שלו ישקלו שהוא מוכן.
עם כל בדיקה מחדש מגיע דיון לגבי נושאי המפתח שיש לפנות אליהם, שאלות שלא נענו עדיין, ומושגים הדורשים פיתוח נוסף.

מיומנות יחידה עשויה לארוך סמסטר שלם או אפילו שנה שלמה עד שתלמיד ישלים אותה ועשויה לדרוש שעות רבות של דיונים עם המורים ב- Urban Academyועם המעריך החיצוני.

בבית הספר Mountlake Terrace, גב' Reeder מקדישה שעות רבות לגבי הלוגיסטיקה בלבד של פרויקט האדריכלות שלה שנערך במשך ששה שבועות, כגון ארגון טיולי שדה למשרד של אדריכלים מקומיים ותיאום פעילויות הכיתה עם לוחות הזמנים העמוסים של המנטורים.

הערכה לעומת מתן דין וחשבון

בבתי ספר ובכיתות רבים בארה"ב, פרקטיקות ההערכה אינן רק לגבי שיפור הלמידה וההוראה של התלמידים האינדיבידואליים.
הן קשורות לדרישה הציבורית למתן דין וחשבון רב יותר.

כל 50 המדינות עורכות הערכות שנתיות לכל התלמידים שלהן, התוצאות של הערכות אלה יכולות לקבוע האם התלמיד יעלה כיתה או יישאר כיתה והאם המורים יקבלו בונוסים או שבית הספר יצטרך להשתפר.

למבחנים אלה יש השפעה ניכרת על פרקטיקות הכיתה.
לדוגמא, מורים דיווחו כי הם מוותרים על לימוד של יחידות ארוכות יותר הכוללות מרכיבי הערכה עשירים לטובת שיעורים מסורתיים יותר המשקפים את סוג הפורמט וחומר הלימוד הנפוצים ברוב ההערכות מטעם המדינה.

אף על פי שרוב המדינות בארה"ב ממשיכות להשתמש בפריטים בעלי תשובות קצרות ורבות ברירה במבחנים המתוקננים שלהם, קומץ של מדינות משלבות מדדים נוספים בהערכות השנתיות.
לדוגמא, המדינות קנטקי וורמונט משלבות תלקיטים בהערכות שלהן את הישגי התלמידים.


קישור למאמר באנגלית