האטה בהשכלה הגבוהה
van der Sluis, H. (2020). Slow Higher Education. New Vistas, 6(1), 4-9
תנועת ההאטה בחינוך היא תנועה אידיאולוגית אשר הופיעה באנגליה כתגובת נגד לחינוך הקונבנציונלי מונחה הסטנדרטים. האטה בחינוך, ששורשיה בגישת החינוך הפרוגרסיבי, היא חלק מתנועת ההאטה בכללותה המבקשת להאט את קצב החיים בתחומי החיים השונים (למשל, מזון, עבודה, תיירות, חינוך). תנועה זו יוצאת נגד השפעת הניאו-ליברליזם, אשר החל לשלוט בפוליטיקה המקומית והבינלאומית מסוף שנות ה-80. הניאו-ליברליזם מזוהה עם עקרונות של שיווק, תחרות, הפרטה, פיקוח ובקרה באמצעות סטנדרטים, הצבת יעדים ומימון על בסיס תוצאות מדידות. בניגוד לאג'נדה של 'השוק החופשי', תנועת ההאטה מציבה מודל פוליטי, חברתי וכלכלי אלטרנטיבי המעדיף קהילות מקומיות ומעריך שונות, הטרוגניות ושיתוף פעולה באופן התואם מסורות מקומיות, תרבותיות והיסטוריות ובאופן ההולם את הסביבה והטבע.
האטה בחינוך
עקרונות הניאוליברליזם מצאו את דרכם כמעט לכל ההיבטים של החברה. בהקשר החינוכי החלו להופיע בסוף שנות ה-80 תוכניות לימוד המדגישות סטנדרטים, יעדים ותוצאות והממוקדות בביצועי תלמידים בקריאה, כתיבה ומתמטיקה. כל זאת במטרה להכין את התלמידים לשוק העבודה.
בשונה מחינוך שתוצאותיו הן תגמולים קצרי טווח, תנועת ההאטה בחינוך שמה דגש על ההשלכות לטווח הרחוק של החינוך הן עבור הפרט והן עבור החברה. גישה זו שואפת לטפח אנשים מודעים, מוסריים ומעורבים אזרחית. היא רואה את המוקד של החינוך בעיצוב של מאפיינים אישיים, כמו חשיבה ביקורתית, מודעות עצמית, משמעת, חוסן, מנהיגות, אמפתיה וחמלה. זאת, בשונה מהגישה החינוכית הממוקדת בזיכרון של עובדות, ידע ומיומנויות שיש בהם צורך בעולם העסקים.
גישת ההאטה בחינוך מבקשת לספק לילדים את מה שהם צריכים על מנת לחיות באופן מיטבי בחברה ולטפח ילדים ובוגרים שסומכים על עצמם. תוכניות הלימוד בגישה זו מתואמות לצרכים ההתפתחותיים של הלומדים האינדיבידואלים והן שמות דגש על בניית אופי, רכישת ידע ותבונה כמטרה בפני עצמה (ולא כאמצעי להשגת מטרה אחרת).
בדומה לקונסטרוקטיביזם חברתי, לפי גישת ההאטה בחינוך, ידע, הבנה ויצירת משמעות מתפתחים דרך אינטראקציה עם אחרים. יחסים חברתיים שונים עם חברים, מורים, הורים והקהילה הרחבה מספקים תמיכה ואתגר ומזמנים ללומד הזדמנויות להתנסות בחוויות מגוונות ובתפיסות עולם שונות.
האטה בהשכלה הגבוהה
בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הוגבר הפיקוח הפוליטי על ההשכלה הגבוהה והוחל בהרחבתה והנגשתה לקהלים רחבים. ההשכלה הגבוהה הפכה להיות מכוונת על ידי כוחות שוק ותחרות בכל הקשור לקבלת תקציבים, רישום סטודנטים ומחקר. מדדים של מצוינות מחקרית ומצוינות בהוראה, סקרי סטודנטים ושיעורי נשירה של לומדים הפכו להיות סטנדרטים הקובעים את המוניטין המוסדי. הלימודים בהשכלה הגבוהה הפכו להיות מבוססי סטנדרטים המנוסחים במונחים של רמות של מיומנויות, יכולות וידע, כל זאת באמצעות מתן דגש לתוצאות למידה ותוצריה. תהליכים אלה יש בהם כדי לפגוע בדברים החשובים ביותר שיש להשכלה הגבוהה להציע – המומחיות והתשוקה של החוקרים באקדמיה לנושא המחקר שלהם כמו גם העניין, הסקרנות והמחויבות של הסטודנטים.
מתוך רעיונות ההאטה בחינוך ניתן לגזור את המטרות הבאות עבור מערכת ההשכלה הגבוהה:
- לטפח בוגרים אשר מבינים את הסוגיות הרחבות בחברה, בוגרים המודעים לעצמם ולפוטנציאל שלהם בעולם, אשר יהיו מסוגלים לבחור מנהיגים ראויים, כמו גם לקחת על עצמם את ההובלה ולהתמודד עם איומים סביבתיים וחברתיים.
- לזמן לסטודנטים לימודים טרנספורמטיביים המשחררים את רוח האדם מבחינה אינטלקטואלית, מאתגרים את דרכי התפיסה וההבנה של העולם ומטפלים בסוגיות עכשוויות, כגון שינויי אקלים, אי שוויון ומעורבות חברתית.
- לטפח בוגרים בעלי ידע, מודעים ומעודכנים, המעריכים שונות, הטרוגניות ושיתוף פעולה, הרואים את הרלוונטיות של המקצוע שלהם בתוך ההקשר האקולוגי, החברתי והתרבותי.
- להציע הזדמנויות ללמידה שתהיינה נגישות לכל אורך החיים, לעורר אנשים להיות ולהישאר סקרנים.
- לעורר השראה בסטודנטים להיות פתוחים בפני השקפות ונקודות מבט שונות ולהיות מעורבים אזרחית בסוגיות חברתיות.