דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי

יורם הרפז, "דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי", ביקורת ספר, הד החינוך, יוני 2014, גיליון מס' 05, עמוד 55

ספרו החדש של סמי שלום שטרית, "יהודית ודמוקרטית: מבחן בחינוך — חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה" (בימת קדם, 2014), אינו מעורר התרגשות ציבורית מיוחדת. שטרית, כמו אין-ספור מזרחים ואשכנזים שהמדינה מאכזבת אותם, נכנס כבר שנים ב"הגמוניה האשכנזית" ובכל האמצעים — עיון, שירה, פעילות פוליטית ופדגוגית. ההגמוניה האשכנזית המוכה והתשושה מתקשה להגיב.

שטרית גם אינו מחדש הרבה. מאז ספרו של האשכנזי שלמה סבירסקי "חינוך בישראל: מחוז המסלולים הנפרדים" (ברירות, 1990), שבו תיאר כיצד הסלילה מערכת החינוך האשכנזית את ילדי המזרחים לבתי ספר מקצועיים ומשם למקצועות נחותים, קו המחשבה של שטרית מוכר וצפוי. ועם זאת, הספר מעניין ונוקב.

המתודה של הספר שלך טהרנית: אתה לוקח את עקרון השוויון הגלום ברעיון הדמוקרטיה ומותח אותו עד הסוף. אתה מראה שאין שוויון אזרחי במדינת ישראל ולכן היא אינה דמוקרטית, ושאין שוויון הזדמנויות במערכת החינוך ולכן היא אינה דמוקרטית. מתודה כזאת תכשיל בבחינת הדמוקרטיוּת כל מדינה ומערכת חינוך בעולם.

"לא מדויק. אני מציין את הבסיס הדמוקרטי החשוב של מערכת החינוך בישראל — בעיקר חינוך חינם לכל תלמיד ותלמידה והצלחה גדולה באחוזי מסיימי י"ב כיתות. זהו נתון מרשים בעולם המערבי. הוויכוח הוא על גישה לרמות הגבוהות של החינוך ועל מסלולים שמובילים מראש לכאן או לשם. אני מציין את ההצהרות של מגילת העצמאות וסדרה של חוקים טובים שהתקבלו בכנסת ישראל. רק שצריך לממש את ההצהרות ואת החוקים האלה; הם נותרו פוטנציאל לא ממומש. ונכון, אין דמוקרטיה נקייה מפגמים בעולם ולכן הבחינה יחסית. בישראל מצב השוויון על פי החוק ובפני החוק מכשיל את הדמוקרטיה — ובגדול. מערכת החינוך אינה שוויונית בהזדמנויות שהיא מעניקה לאוכלוסיות שונות. מעבר לכך, ישראל מקיימת הלכה למעשה מדיניות הפרדה בין יהודים לערבים ומקפידה על כך בעקשנות בכל תחומי החיים. ואני לא מדבר על הפלסטינים בשטחים הכבושים".

יש חידוש מעניין בספר שלך: כללת את הערבים בתחשיב הדמוקרטי.

"רוב הספרים שנכתבו עד כה הקפידו לנתח בנפרד את מצב היהודים ומצב הערבים במדינת ישראל — יחסי יהודים-יהודים ויחסי יהודים-ערבים. החלטתי לשבור את זה, ואני שמח שהבחנת בכך. דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי; צדק הוא צדק הוא צדק. וכשבאים לדון בהם אסור להפריד".

ראה גם:

ביקורת על ספרו של פרופ' סמי שלום שטרית באתר בית אבי חי