גראז', מעבדה, אקווריום, האקתון: מסגרות העבודה של מיינדסט

גראז', מעבדה, אקווריום, האקתון: מסגרות העבודה של מיינדסט , הד החינוך , אפריל 2014 , עמודים 76-77 .

את מיינדסט יזם ומנהל אבי ורשבסקי, 46, שבמהלך 12 שנות עבודתו במט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) הוא הקים את אגף חברה ורוח בחברה והיה שותף להקמת המיזמים "כותר" (ספרים מלאים ברשת) ו"מקראנט" (פורטל לימודי התנ"ך והיהדות).

מדוע מט"ח זקוקה למרכז נוסף?

"הבנו שכדי לייצר חדשנות צריך לקיים מסלול נוסף, חלופי, למסלול המרכזי. לא כתכשיט, אלא כצורך קיומי. ארגונים גדולים לא יכולים לייצר חדשנות. מט"ח הוא הזרם המרכזי, שמכוון למכנה משותף רחב. אנחנו הזרם האלטרנטיבי, שיכול לעשות דברים אחרת. אין לנו זכות קיום אם לא נעשה משהו שונה ממט"ח וממה שנעשה בערוצים הרגילים. אנחנו רק בהתחלה, אבל כבר רואים פה שפה אחרת ורפרנסים אחרים, וזה כיוון טוב. אמנם פיתחנו את זה מכורח המציאות, אבל זו הדרך הנכונה. יש לזה דוגמאות בעולם".
מיינדסט מפעילה שלוש מסגרות פיתוח ותקשורת: גראז', מעבדה ואקווריום.

הגראז' הוא חממת סטרטאפ, שבה מפתחים יזמות טכנולוגית־חינוכית עסקית. צוות המרכז ואנשי מקצוע מלווים יזמים במשך חצי שנה, כדי לבנות תוצרים שאפשר למכור. "אלה דברים שהולכים ישר להתנסות בשטח עם פידבק ותיקונים בתנועה", מסביר ורשבסקי.
כדוגמה הוא מציג את "סמאטיפיקו" ("השם לא משהו, אבל הרעיון טוב") – יוזמה שנולדה במחזור הגראז' השני, שהסתיים לא מזמן. "זה כלי לאיסוף תוכן מהרשת באופן שרותם אותה לטובת חינוך", מסביר ורשבסקי. "הוא בונה למשתמש מגזין אישי על סמך ההעדפות שלו. למשל, מורה למדעים שבוחר לעסוק בתנועת השמש. 'סמארטיפיקו' מוצא עבורו ברשת את המידע הרלוונטי, ובונה מזה מגזין שאפשר להתאים לתלמידים על סמך קריטריונים שהוגדרו על ידי המורה מראש. זה כולל ממשק ניהול, כך שהמורה שולט בתוצר הסופי ושולח אותו לתלמידים".

יש קונים?
"יש פיילוטים של זה בארץ ובעולם".
•••
במעבדה הדגש הוא על פיתוח רעיונות של מורים, לאו דווקא למטרות עסקיות. ורשבסקי: "במעבדה נמצאים עשרה מורים מצטיינים, כאלה שיש להם רעיונות איך לשפר ולקדם את ההוראה באמצעות טכנולוגיה, ואנחנו עוזרים להם לפתח את הרעיונות למשהו ממשי".
נבחרת המורים במעבדה מגוונת מבחינת ותק, אך הומוגנית יחסית מבחינת תחומי הוראה ("יצא שיש יותר הומניים"), כיתות לימוד ("יותר על־יסודי") וגאוגרפיה ("בגלל שאנחנו ממוקמים בתל אביב ובירוחם, טבעי שלצפונים קשה יותר לקחת חלק"). המורים הנבחרים נהנים ממלגה צנועה ונפגשים פעם בשבוע לסיעור מוחות עם יזמי הגראז'.

"במעבדה", מספר ורשבסקי, "קורים דברים אחרים. כרגע, לדוגמה, אנחנו מפתחים רעיון של מורה להיסטוריה – מערכת שאמורה ללוות פעילות חקר של תלמידים במקצועות הומניסטיים ומאפשרת לתת משוב על התהליך ועל התוצר. כבר בשלבי הפיתוח הראשוניים גילינו שזה דומה לסטרטאפ אמריקאי קיים. יצרנו אתם קשר והגענו להסכמה שנתרגם אותם לעברית ונוכל לשמש להם כפיילוט".

מיון המורים למעבדה כולל ריאיון אישי, השתתפות בפעילות קבוצתית והעלאת סרטון שהכינו ליוטיוב. הסרטון, לדברי ורשבסקי, "הוא המשוכה הראשונה מבחינה טכנולוגית".

זה לא מגביל את ההיצע? רוב המורים הרי לא שולטים בעולם הזה.

הם לא צריכים לשלוט וגם לא להיות מומחים. חשוב שהשימוש בטכנולוגיה לא יפחיד אותם ולא יהיה עבורם דרמה. שיהיו נינוחים עם זה".

מה עוד אתם מחפשים?

"שתהיה להם עמדה אקטיבית לגבי העולם הפדגוגי. אנחנו לא מעוניינים במורים שנחים, אלא במורים שמנסים לשנות ולהשתפר. שיהיו מוכנים להתנסויות ולא יפחדו לצאת מהמקום הנוח שלהם. וגם כאלה שיש להם יכולת להוביל וליצור. בתהליך הקבלה המשקל הוא יותר על הצד הפדגוגי מאשר הטכנולוגי".
•••
האקווריום, שמשלים את הגראז' והמעבדה, הוא רשת תקשורת ומידע של המרכז. הוא מקדם את הדיאלוג בין שתי הרגליים האחרות, מאפשר להן לשתף את עבודתן ברשת ומתעדכן במחקר מרחבי העולם.

ורשבסקי: "השילוב בין המעגלים יכול לייצר את הפתרונות הכי מדויקים, שלא היו שם קודם. כשעשינו את זה הרגשנו מקוריים, אבל בפאלו אלטו בקליפורניה היה כבר דבר דומה. כיום יש כעשרים גופים כאלה בעולם. לא בגלל שהסתכלו עלינו וחיקו אותנו, אלא כי זו רוח הזמן. אנחנו חלק משיחה עולמית".

ומה נותן לכל זה ה"האקתון"? מה כבר אפשר להספיק ב־36 שעות?

"הרעיון הוא לדגום בקטן את מה שבמשך השנה אנחנו עושים בשיטתיות מובנית. לחשוף את התהליכים שמתרחשים וגם לגלות מועמדים פוטנציאליים. זה מאפשר לנו להרחיב את המעגלים שנחשפים לפעילות שלנו. מי שירצה, ימשיך לעקוב. נוצרת כאן קהילה – לא ענקית, אבל גם לא מבוטלת, של אנשי חינוך וסטרטאפיסטים. אם נצליח להביא סטרטאפיסטים לחינוך או מחנכים לטכנולוגיה, עשינו משהו משמעותי".