ביקורת על הספר Screen Play: Children and Computing in the Home

ביקורת מאת Valerie Rhodes על הספר
Screen Play: Children and Computing in the Home
מחברים: Keri Facer, John Furlong, Ruth Furlong and Rosamund Sutherlandהוצאת Routledge
2003, 262 עמודים

הביקורת פורסמה בכתב העת –
Journal of Computer Assisted Learning, 20, pp.317-318, 2004

מחברי הספר בוחנים את ההשפעה הגדלה של מחשבים על חיי הילדים, בייחוד בהקשר של ICT בסביבה הביתית.
(Information Communication Technology)
על ידי שילוב של שיטות מחקר כמותיות ואיכותיות המחקר עליו מבוסס הספר*  - ScreenPlay project  - מוצג בהקשר חברתי רחב, על מנת לזהות מגמות בשימוש הביתי במחשב. המגמות מודגמות באמצעות מקרי מבחן, מהם עלו מיגון מטפורות לתיאור תפקידו של המחשב בחיי המשפחה כגון: "לב המשפחה", מכונת הילדים", "המפריע".

הספר גם בוחן את תפקיד המחשבים בהבניית זהות הילדים, השפעתו על הבניית הג'נדר שלהם וכן כיצד מעמד חברתי משפיע על אופן השימוש היומיומי במחשב הביתי.

למרות שהטענה המרכזית של הספר היא של-ICT פוטנציאל לשנות מהלך הילדות, המחברים לא מצליחים לקבוע עד כמה משמעותיים השינויים הללו. הם מכירים בכך שלמידה באמצעות מחשב היא הוא עניין המורכב מאינטראקציה בין הילד, הטכנולוגיה וההקשר סוציו-אקונומי, ומאפשרים לו להיות סוכן אקטיבי המבנה את סביבת התרבות הביתית שלו.

לגבי ההשוואה לשימוש במחשב בבית לבין ההתנסות במחשב בסביבת בית הספר, טוענים המחברים כי בבית הספר ההתנסות היא לרוב שלילית, כיוון שהיא מונחית ומכוונת יותר מדי על ידי המורה ומכאן שגם צרה יותר, לעומת הלמידה הביתית הנעשית בצורה אותנטית ורלוונטית ולכן רחבה יותר - לכך יש משמעות מבחינת מדיניות בתי הספר ותוכניות הלימוד המומלצים.

המחברים מסיקים שילדים שאין להם אפשרות ביתית זמינה ל-ICT  מפגרים מאחור. איכות הלמידה של ילדים בבית טובה יותר כיוון שהסביבה הביתית עשירה  יותר עבור ילדים מסוימים, ולכן בתי הספר צריכים אם כן לדאוג לכך שבתחומם ילדים ייחשפו לאותה סביבת לימוד עשירה, ללא קשר לנסיבות סוציו-אקונומיות.

הספר אינו מציע דרכים לאתגר את הסטטוס קוו של תוכניות לימודים ריכוזיות המונחות על ידי הממשל, אשר לא מאפשרות גמישות והתאמה לידע של המורים וללמידה אינדיבידואלית.

*הערה: הספר מתייחס לאנגליה ומחוז ויילס. המחקר המוצג בו נערך בשנים 1998-2000.