אתר האינטרנט הבית-ספרי מחפש זהות
מקור: הבלוג של הורוויץ, ג'יי שב לסיברספייס
בשנים הראשונות לקיום מערכות האינטרנט בבתי הספר מפני שאתר האינטרנט הבית-ספרי נתפס ככרטיס הביקור של בית הספר, הייתה תחושה בביה"ס שהוא צריך להציג רק את הטוב, שהוא צריך להיות מסודר ומצוחצח כל הזמן.
האתר הבית ספרי מצא את עצמו במשבר זהות. הוא לא היה יכול להתחרות עם קטלוגים אינטרנטיים אחרים, המאמץ המתמיד לפרסם מידע מעודכן היה גדול עליו וריבוי של אתרים דומים ברשת הביא לדעיכה ביוקרה של אתרים כאלה. האם היה ייעוד אחר שהאתר הבית ספרי יכול היה למלא? היו בתי ספר שניסו לנצל את האתר להעמקת הקשר עם ההורים. הם העלו את משימות שיעורי הבית של הכיתות השונות לאתר כדי שהתלמידים יוכלו להיזכר מהבית מה עליהם להכין לכיתה, או כדי שההורים, כשהם סוף סוף הצליחו לשדל את ילדיהם לסגור א ה"פלייסטיישן", יידעו אלו מטלות מחכות לביצוע. שימוש כזה דרש התמדה שרבים מהמורים לא היו ערוכים לה, וההורים מצאו שיומני שיעורי הבית המקוונים של הכיתה לא התעדכנו. הורים היו, לכאורה, קהל הגיוני לקשר דרך האתר הבית ספרי. אך התברר שאפילו לשם מסירת מידע בסיסי, העדיפו ההורים שלא לפנות אל האתר. היה עליהם לשלב את הביקור באתר בית הספר לתוך הגלישות האינטרנטיות התכופות שלהם, והם התקשו להתמיד בזה. במקרה הטוב הם העדיפו לקבל ידיעות על המתרחש בבית הספר דרך הדואר האלקטרוני, ואפילו הדרך הזאת לא הייתה עדיפה בעיניהם מהאמצעי המסורתי של העברת מכתב בידי התלמיד להוריו.
בתי ספר אחרים ניסו להפעיל את האתר על פי דגם של חצר וירטואלית של בית הספר: מרחב אינטרנטי שבו תלמידים (וגם מורים) יכלו להיפגש. התקווה הייתה שהתלמידים יבואו "לבלות" בחצר כזאת מחוץ לשעות הלימודים. תלמידי בית הספר היו "קהל" הגיוני לשימוש כזה באתר בית הספר, ולא רק מפני שהם לומדים בו, אלא מפני שתלמידים על פי רוב מחוברים יותר לטכנולוגיות חדישות מאשר הוריהם, ואפשר היה לצפות שהם יקפצו על ההזדמנות להשתמש באינטרנט במסגרת "לימודית". אבל בתי הספר שפתחו "חצרות" כאלה (לרוב במסגרת של קבוצות דיון על נושאים שונים, ואפשרות להגיב לכתבות שונות), התאכזבו לגלות שהשהות הרגילה בבית ספר הייתה עבור התלמידים די והותר. הם לא חיפשו "בילוי" נוסף שיהיה קשור לבית הספר והעדיפו להקדיש את שאר הזמן שבילו באינטרנט לעיסוקים שלא היו קשורים ללימודים ולבית הספר. למה להם לבקר בבית הספר מחוץ לשעות החובה כאשר הם יכולים לגלוש כמעט לכל מקום בעולם? היו גם בתי ספר שהצליחו להפעיל את "החצר הווירטואלית" אך גילו שללא פיקוח, החצר הזאת הפכה ממקום מפגש חברתי נעים לג'ונגל נוסח "בעל זבוב" שבו "כל דאלים גבר".
בין כל הניסיונות האלה היו גם ניסיונות של מורים להשתמש באתר כתשתית לפעילות לימודית בכיתות שלהם. רבים מהניסיונות האלה לא היו אלא קבצים שהכילו הנחיות לפעילויות, קבצים שהיה על התלמיד להוריד מהאתר ולשלוח למדפסת ואז לפעול לפי ההנחיות שהוא החזיק ביד. לפעמים לא היה זה אלא שימוש באתר כאמצעי להפצה של דפי עבודה. במקרים כאלה היה אפילו זול וקל יותר לשכפל דפים ולחלק אותם לתלמידים. ובכל זאת, בשימוש באתר בית הספר בצורה הזאת אפשר היה לזהות את ניצני ההתפתחות של הסתכלות אחרת על השימוש באתר, שימוש שצומח מהרצון למצוא את הייחודי לאינטרנט לעומת כלים לימודיים אחרים.
ואז התרחש משהו מעניין. לאט לאט, רחוק מאור הזרקורים, על אש קטנה, המשיכו בתי ספר לפתוח אתרים ואתרים קיימים המשיכו להתפתח. למזלם, הם עשו זאת לא מתוך גישה של "זבנג וגמרנו", אלא מתוך ההבנה שאפילו אם עדיין לא ברור מה עושים עם אתר, ההתנסות באתר עשויה להצמיח שימושים כדאיים. קשה לקבוע במדויק מתי התרחש השינוי (ואין ספק שהוא היה מדורג ולא התרחש באותו הזמן בכל מקום) אבל מי שיבחן אתרים בית ספריים של היום ימצא משהו שונה ממה שמצא בעבר. אפילו אם במידה רבה האתרים האלה נראים לעין דומים מאוד לקודמיהם מלפני מספר שנים) ואולי גם דומים מדי זה לזה (, אפשר לחוש שהאתרים הבית ספריים של היום מבקשים לעשות משהו מעבר לפרסום סתמי. הם מנסים לתת מענה לצרכים חינוכיים ומנסים לנצל את הטכנולוגיה בדרכים ייחודיות לה.