איך מכשירי טאבלט יכולים לסייע בכיתות עם תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת
Shaun Wilden. How tablet devices can help with mixed ability classes, 10 December 2013 by Oxford University Press
המחבר, מאמן מורים עצמאי וכותב חומרים עבור OUP, מתייחס לאופן שבו האפליקציות והטאבלטים יכולים לסייע למורים לעודד את התלמידים הפחות בטוחים בעצמם בכיתתם.
כיתות, שבהן תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת, מביאות עמן אתגרים עבור המורים שיש להתגבר עליהם.
התלמידים התופסים עצמם כחלשים הם לעתים קרובות אלה שלא שמים לב אליהם, אלה שהם ביישנים מדי מכדי לשאול, אלה שלא מבקשים שישמיעו להם שוב את התרגיל ואלה שמרגישים שהקצב של השיעור מהיר מדי עבורם.
המורים תמיד יצירתיים במציאת דרכים להתגבר על הנושא של רמות שונות של יכולת.
בין אם זה באמצעות התאמה של חומרי הקורס על ידי התאמות עדינות ומתן ציונים או ארגון מחדש בקבוצות במהלך התרגילים.
המחבר טוען כי ייתכן והטאבלטים מציעים חלופות עבור המורים ותלמידי כיתתם.
בשנים האחרונות ראינו צעד איטי לקראת חומרי קורס המבוסס על טאבלט.
לדוגמא, שיעור מבוסס האזנה.
המורה מבסס את ההקשר, מכין מגוון של תרגילים לפני ההאזנה לשיעור ולאחר מכן מפעיל את המכשיר.
המורה משמיע מספר פעמים את השיעור אבל בדרך כלל המורה עובד עם כל תלמידי הכיתה.
במקרה זה, תלמיד בעל רמה שונה של יכולת מפגר מאחור: הוא לא מצליח להקשיב לכל התשובות ולא מבקש שהשיעור יושמע שוב.
ספר קורס מבוסס טאבלט ואוזניות הם צעד לקראת התגברות על כך.
מאחר ולכל תלמיד יש עותק של השיעור המושמע, ניתן להעביר את השליטה על ההשמעה לידי התלמידים והם יכולים לחזור על החלקים המושמעים כדי לשמוע אותם מספר פעמים.
דוגמא נוספת לדרך שבה ניתן לסייע לחלק מהתלמידים היא הוספת קטע שמע לטקסטים לקריאה. בכיתה יש תלמידים הנהנים מקריאה, תלמידים אחרים הנהנים מהאזנה וחלק מהתלמידים מתקשים עם אחת האפשרויות או שתיהן.
ספר קורס מבוסס טאבלט נותן לתלמידים בחירה שבדרך כלל אין בידם.
מתן הבחירה מאפשרת למשימה כזו להתאים לכיתה שבה תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת. התלמידים יכולים להאזין ולקרוא בו-זמנית.
ספר קורס מבוסס טאבלט נותן גם לכל תלמיד לשמוע את ההגיה של המלים.
בכיתות גדולות, קשה למורה להיות מסוגל לשמוע ולהגיב לכל תלמיד.
התלמידים יכולים בזמנים המתאימים להקליט עצמם ולהאזין להגיה שלהם בהשוואה למודל.
ההקלטה גם בונה את הביטחון של התלמיד מאחר שהיא מאפשרת זמן לחזרה, אז אם לאחר מכן התלמידים מתבקשים לומר משהו לפני כל הכיתה הם ירגישו יותר ביטחון ביכולתם לדבר.
כל הכלים הללו מאפשרים שמירה על קצב עצמי.
היכולת לעבוד בקצב משלך היא אלמנט עיקרי של למידה מותאמת- מובחנת (differentiated learning).
אולם כדי להיות מסוגל למדוד ולאחר מכן להתאים את הלמידה, המורה צריך להיות מסוגל לקבל משוב לגבי האופן שבו התלמיד לומד.
מכשיר טאבלט משולב עם אחסון ענן יכול להוסיף מקבילה דיגיטלית להתאמת החומר; לדוגמא, המורה יכול להשתמש במעבד תמלילים כדי ליצור שאלות אינדיבידואליות להבנת הנקרא.
שמירת עותק של השאלות מאפשר לכל תלמיד להיכנס אליהן, וליצור את הטקסט ואת השמירה מחדש באמצעות קישור לענן בטאבלט של התלמידים.
קיימות מספר אפליקציות שניתן להשתמש בהן במכשיר הטאבלט כדי להשיג זאת.
לדוגמא, Socrative, מערכת תגובה של התלמיד, היא אפליקציה המאפשרת למורה ליצור תרגילים, בחנים ומשחקים שעליהם יכולים התלמידים לענות במכשירים שלהם.
כאשר התלמידים עונים על התרגילים, Socrative נותנת משוב לכל תלמיד לגבי הצלחתו במתן תשובות לשאלות.
המשוב מספק למורה תשובה מדויקת לגבי ההבנה של כל תלמיד.
באופן דומה, אפליקציה כמו Nearpod מאפשרת למורה ליצור מצגות עבור כיתה שבה תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת, ליצור שיעורים הכוללים האזנה, סרטוני וידאו ומצגות.
המצגת נשלחת למכשיר של התלמידים ובזמן שהם עובדים, המורה יכול לקבל משוב מיידי לגבי רמת ההבנה של כל תלמיד.
ברגע שהמורה מקבל את המשוב, המורה יודע מי צריך עזרה, איזו עזרה והיכן.
דרך שלישית שבה הטאבלטים יכולים לסייע לפנות לכיתה הכוללת תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת היא עבודה על פרויקט.
עבודה על פרויקט מובילה להתאמה אישית – גורם אחר הידוע כמסייע לביטחון של התלמידים בכיתות של בעלי רמות שונות של יכולת.
כל הטאבלטים יכולים להקליט קול, לצלם תמונות, ולהקליט וידאו.
פרויקטים שיתופיים הכוללים קבצי קול מוקלטים, צילום סרטים וסיפורים דיגיטליים, מערבים הכוונה טובה, החזקת המצלמה באופן יציב וטביעת עין לעיצוב, כך שתלמיד בעל חוסר ביטחון לגבי השפה יכול לפצות על כך בהביאו מיומנויות אחרות לפרויקט.
מאמר במוסף החינוכי של עיתון Times עורך רשימה של שלוש קטגוריות של בידול כדי לסייע להתמודד עם רמות שונות של יכולת:
-בידול לפי משימה, המערב קביעת משימות שונות עבור תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת
-בידול לפי תמיכה, שמשמעו מתן עזרה רבה יותר לתלמידים מסוימים בתוך הקבוצה
-בידול לפי תוצאה, המערב קביעת משימות פתוחות ומתן אפשרות תגובה לתלמידים ברמות שונות של יכולת.
המחבר מסכם כי שימוש אפקטיבי בטאבלטים וברגעים הנכונים של השיעור, יכול לסייע להתגבר על מה שמורים רבים רואים כקושי בהוראה של כיתות שבהן תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת.
נהנתי לקרא את המאמר.שימוש באמצעים טכנולוגים בהם הטאבלט ככלי לחיזוק תלמידים מתקשים נכון בעיני במקרים מאוד מסוימים, לדעתי בגילאים הצעירים עדיף להימנע מהכנסת אמצעים טכנולוגים בחינוך בביהס.בגילאים אילו חשוב הלימוד דרך חוויות הנחוות מבעד לכל חושי הילד. יש ערך ללמידה משותפת בכיתה , למפגש הבלתי אמצעי עם המורה ושאר ילדי הכיתה. ילד שעיניו ממוקדות במסך ולאוזניו אוזניות מנותק מכל אילו.ככל שגיל התלמיד עולה יש בעיניי מקום רב יותר לשימוש באמצעים טכנולוגים בהם טאבלט.
אני חושבת שהרעיון בגיוון ובהכנסת אמצעים נוספים לכיתה כגון שימוש בטאבלט הוא חשוב אבל מקריאת המאמר, בעיני, אמצעי זה יזיק יותר מאשר יעזור.הטאבלט מובא ככלי לעזרת תלמידים אשר קצת יותר מתקשים בעמידה בקצב הלימודי של השיעור וכך ע"י מכשיר ואוזניות כל תלמיד יוכל ללמוד בקצב שלו ואפילו המורה ידע את רמת הבנתו של התלמיד בחומר. אני חושבת שדבר זה לא יטיב עם הילד מכיוון שכך הכיתה נהפכת להרבה יחידים שלומדים עם עצמם ומבטל את האינטראקציה הכיתתית. התלמידים לא שואלים שאלות בפני חבריהם, לא מקבלים פידבק ואינם אפילו צריכים לבקש עזרה מהמורה מכיוון שהוא כבר ידע את מצבם ויגיע לעזרתם. הרצון להקל ולעזור למי שקצת מתקשה גורם לכך שאנחנו מסירים מהם את האחריות הבסיסית של להצביע אם לא הבינו או לבקש עזרה בסוף השיעור. לכן בעיני יש לחשוב על פתרון אחר לטיפוח תלמידים אלו ולהעלאת הערך העצמי והביטחון שלהם ולא להכניס מחשבי טאבלט.
אין
עפ"י המאמר ישנה התייחסות לאופן שבו האפליקציות והטאבלטים יכולים לסייע למורים ולעודד את התלמידים הפחות בטוחים בעצמם בכיתתם. הטאבלטים מציעים חלופות עבור המורים ותלמידיהם. באמצעות הטאבלט כל תלמיד יכול להקשיב בעצמו לשיעור מספר פעמים, להאזין לשיעור ולקרוא את הטקסט במקביל. שימוש אפקטיבי בטאבלט יכול לסייע למורים להתגבר על הקושי של הוראת כיתות שבהן תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת כמו כן מתאפשר מעקב אחר רמת התלמידים.לדעתי בעידן שבו ילדים נולדים לתרבות האינטרנט והסמארטפונים, חווית הלמידה השתנתה באופן משמעותי. הטכנולוגיה והאינטרנט מציעים עשרות כלים חדשים שמסייעים לתלמידים להתמודד עם חומר הלימוד ולתרגל אותו ולמעשה אין מנוס מלקבל ולהכיל את השינויי, מה שחשוב יותר לדעתי זה שהדבר יעשה באופן נכון והטאבלטים לא יהיו העיקר אלא יהיו סוכני השינוי. כי העתיד כבר כאן ואי אפשר להתכחש לו… זה כמו להתעקש לחרוש עם סוס, כשבפאתי השדה עומד לו טרקטור חדיש.הטלפונים החכמים הם המשך ישיר של כף היד שלנו בשנים האחרונות והתעלמות בתיה”ס מהיתרון הטכנולוגי הזה רק תעמיק את הפער בין המציאות בתוך ביה”ס לבין זו שמחוצה לו.הכנסה של טאבלטים לכיתות יכולה להיעשות לא רק כדי להשיג שקט או כדי לחסוך נייר. היא יכולה להשתלב במטרה חשובה יותר:מעבר מהוראה פרונטלית ומלמידה פסיבית, שבהן המורה עומד ומדבר והתלמיד יושב ומקשיב, לחוויה בית ספרית מסוג חדש.
מסכימה כי שימוש אפקטיבי בטאבלטים בעיקר בחלקים מסויימים של שיעור, יכול לסייע להתגבר על מה שמורים רבים רואים כקושי בהוראה של כיתות שבהן תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת. מנגד רואה חשיבות רבה במתן יחס אישי לכל תלמיד וביצירת קשר בין מורה לתלמיד (ובעיקר במקרים בהם התלמיד בעל קשיים לימודיים). בנוסף, כיום ביחס לעבר יש חשיפה עצומה למסכים ולטכנולוגיה וילד צעיר מבלה את רוב שעות היום בצפייה. לכן לדעתי, מסיבה זו יש להפחית ככל הניתן שימוש באמצעים אלו במקרים שלא לצורך ממשי.
די כבר
לדעתי, השימוש בטאבלטים יכול לסייע לתלמידים מתקשים בשיעורים רבי מלל. ההשמעה של הטקסטים והקריאה באותה העת יכולה לסייע בשיפור הבנת הנשמע והגייה נכונה של מילים ואף שיפור שגיאות הכתיב. בנוסף, חשוב לזכור כי לכל אחד מאיתנו צדדים חזקים שונים. חלקנו חזקים בצד החזותי של הטקסט וחלקנו בצד השמיעתי שלו. השילוב של השניים יכול לתרום לשיפור ההישגים של הלומדים בשני האופנים.
אני מבינה מה שכותב המאמר אומר, ולמה הוא חושב שטאבלטים יכולים לתרום ללמידה, ומסכימה איתו שיש שיעורים שזה באמת יכול להיות לעזראבל חשוב לשים לב שלא בכל שיעור זה מתאים וגם לא לכל גיל.
המאמר מתייחס לשימוש בטאבלט בכתה מתוך נקודת מוצא שגורסת כי תכלית הלימוד הוא בצבירה והבנה של ידע. מנקודת מוצא זו המאמר אכן מספק את ההסבר הממצה למטרות אלו.אנו רוצות להגיב למאמר מתוך נקודת מוצא אחרת,אנו סבורות כי הכנסה של טאבלט כחלק ממערך הוראה אולי מקל על התלמידים מבחינות מסויימות שצוינו במאמר כגון התאמת יכולת וקצב השמיעה קריאה הפנמה של החומר הנילמד אך מאידך גובה מהתלמיד ומהכיתה מחיר כבד מבחינות אחרות. נציין כמה מהן להלן-אבדן הערך של לימוד קבוצתי. הלימוד המשותף והמאמץ מחזקים את כושר הסבלנות, ההדדיות, ההכרה ביכולות ובמגבלות שלך ושל האחר וכבוד לאחר ולעצמך.הדרישה ל"ליישר קו עם הקצב של השיעור שמוכתב ע"י הורה ושאר התלמידים, תובע מאמץ פנימי של ריכוז הקשבה וחידוד כל החושים. כמו כן מביא פעמים רבות לשיתוף פעולה ועזרה הדדית בין התלמידים.יתכן שעזרה מתוכנה מובחנת יכולה לחזק את הילדים בעבודה פרטנית בבית כגון חשבון וכדומה…אך בכתה יש התרחשות כיתתית מעבר להתקדמות הפרט. יש קשר שנוצר בין התלמיד למורה ובין התלמיד לחבריו לכתה.
נהניתי לקרוא את המאמר. אני חושבת שבהחלט יש מקום להכניס טכנולוגיה לבתי הספר. בהרבה גישות שמרניות יש פחד להכניס טכנולוגי, אבל בעיני חשוב לא להתעלם מהעולם סביבנו וסביב הדור החדש והמתפתח, מפני שבהתעלמות זו אנחנו מוציאים את עצמנו כמלווים ולמעשה הופכים את השדה הטכנולוגי לשטח הפקר. עם זאת צריך לזכור שמרבית השעות שילדים מבלים היום, היא מול מסכים ואם רק במסכים תסתכם עבודתינו כמורים היא שאין לנו שום תכלית ואפשר ללמוד מהבית. צריך לזכור שבמיוחד ילדים לא לומדים תיאורטית בלבד. הם זקוקים לחוויה, לחישה, למגע עם החומר ועם ילדים אחרים ומבוגרים. לדידי, תפקידו של בית הספר לספר הרבה מעבר ליכולת להעביר חומר ותו לא. ערכו של בית הספר הוא יותר ברמה החברתית- תקשורתית ואת זה אף מסך לא יוכל להחליף כמו שאף ספר דיגיטלי לא יוכל להחליף חווית קניית ספר חדש או משומש, הרחת הדפים, המגע איתם ולמעשה שיתוף של כל החושים. לטאבלטים יש בהחלט אפשרות לעזור בתחום הלימוד התיאורטי אבל הסכנה היא השטחת החוויה, יצירת חוויה דו מימדית שלא משתפת את כל החושים. וזה דבר שבעיני הוא הכרחי להתפתחות הרבה יותר מלא לפספס אף שאלה שהמורה שאל.
נהניתי לקרוא את המאמר. אני חושבת שבהחלט יש מקום להכניס טכנולוגיה לבתי הספר. בהרבה גישות שמרניות יש פחד להכניס טכנולוגי, אבל בעיני חשוב לא להתעלם מהעולם סביבנו וסביב הדור החדש והמתפתח, מפני שבהתעלמות זו אנחנו מוציאים את עצמנו כמלווים ולמעשה הופכים את השדה הטכנולוגי לשטח הפקר. עם זאת צריך לזכור שמרבית השעות שילדים מבלים היום, היא מול מסכים ואם רק במסכים תסתכם עבודתינו כמורים היא שאין לנו שום תכלית ואפשר ללמוד מהבית. צריך לזכור שבמיוחד ילדים לא לומדים תיאורטית בלבד. הם זקוקים לחוויה, לחישה, למגע עם החומר ועם ילדים אחרים ומבוגרים. לדידי, תפקידו של בית הספר לספר הרבה מעבר ליכולת להעביר חומר ותו לא. ערכו של בית הספר הוא יותר ברמה החברתית- תקשורתית ואת זה אף מסך לא יוכל להחליף כמו שאף ספר דיגיטלי לא יוכל להחליף חווית קניית ספר חדש או משומש, הרחת הדפים, המגע איתם ולמעשה שיתוף של כל החושים. לטאבלטים יש בהחלט אפשרות לעזור בתחום הלימוד התיאורטי אבל הסכנה היא השטחת החוויה, יצירת חוויה דו מימדית שלא משתפת את כל החושים. וזה דבר שבעיני הוא הכרחי להתפתחות הרבה יותר מלא לפספס אף שאלה שהמורה שאל.
נהנתי לקרא את המאמר.שימוש באמצעים טכנולוגים בהם הטאבלט ככלי לחיזוק תלמידים מתקשים נכון בעיני במקרים מאוד מסוימים, לדעתי בגילאים הצעירים עדיף להימנע מהכנסת אמצעים טכנולוגים בחינוך בביהס.בגילאים אילו חשוב הלימוד דרך חוויות הנחוות מבעד לכל חושי הילד. יש ערך ללמידה משותפת בכיתה , למפגש הבלתי אמצעי עם המורה ושאר ילדי הכיתה. ילד שעיניו ממוקדות במסך ולאוזניו אוזניות מנותק מכל אילו.ככל שגיל התלמיד עולה יש בעיניי מקום רב יותר לשימוש באמצעים טכנולוגים בהם טאבלט.
נהנתי לקרא את המאמר.שימוש באמצעים טכנולוגים בהם הטאבלט ככלי לחיזוק תלמידים מתקשים נכון בעיני במקרים מאוד מסוימים, לדעתי בגילאים הצעירים עדיף להימנע מהכנסת אמצעים טכנולוגים בחינוך בביהס.בגילאים אילו חשוב הלימוד דרך חוויות הנחוות מבעד לכל חושי הילד. יש ערך ללמידה משותפת בכיתה , למפגש הבלתי אמצעי עם המורה ושאר ילדי הכיתה. ילד שעיניו ממוקדות במסך ולאוזניו אוזניות מנותק מכל אילו.ככל שגיל התלמיד עולה יש בעיניי מקום רב יותר לשימוש באמצעים טכנולוגים בהם טאבלט.
נהנתי לקרא את המאמר.שימוש באמצעים טכנולוגים בהם הטאבלט ככלי לחיזוק תלמידים מתקשים נכון בעיני במקרים מאוד מסוימים, לדעתי בגילאים הצעירים עדיף להימנע מהכנסת אמצעים טכנולוגים בחינוך בביהס.בגילאים אילו חשוב הלימוד דרך חוויות הנחוות מבעד לכל חושי הילד. יש ערך ללמידה משותפת בכיתה , למפגש הבלתי אמצעי עם המורה ושאר ילדי הכיתה. ילד שעיניו ממוקדות במסך ולאוזניו אוזניות מנותק מכל אילו.ככל שגיל התלמיד עולה יש בעיניי מקום רב יותר לשימוש באמצעים טכנולוגים בהם טאבלט.
לדעתי הרעיון להכניס לכיתה טאבלטים יכול מאוד לעזור לתלמידים מסויימים במקצועות מסויימים. אך לא בכל המקצועות ולא לכל התלמידים. לדעתי לרוב המקצועות לא יתאים הפורמט הזה, ולרוב התלמידים לא יתאים. קשה לי לדמיין התנהלות של שיעור מול טאבלטים, מאמינה שיש ערך גדול בלכתוב על דף תשובות, בליצור מהידיים שלך ולא על המסך. חושבת שלמידה בלי מסך היא יותר מלמדת ומכניסה למוח חומר. כן התחברתי לשימוש בתיקונים, בכתיבה ומשוב מהמורה, לנתינת יחס ועזרה גם לאדם שלא שומעים ראשון, ואנו צריכים לעשות זאת ברגישות ושיויון. חושבת שבעקבות כך התלמיד יקבל תיקונים וחיזוקים חיוביים מהמורה וזה יגרום לו להעלאת הביטחון העצמי והשתתפות בשיעור. בסוף זה גם יכין אותו טוב לחיים הרי בחיים האמיתיים חשוב ללמוד להתבטא בע"פ, ולהיות בקצב של כולם.
תחושותינו למאמר משתנה. מצד אחד- התלמיד מקבל את כל מערך השיעור ויכול לחזור עליו בכל הזדמנות שתתאפשר לו , ומאפשרת לו לחזור על חומרים שנלמדו כמה פעמים שירצה, ובנוסף לשאול שאלות שלא היה שואל בכיתה מלאה מסיבות שונות.מצד שני – כאשר אתה מנגיש את החומר הנלמד לאותו תלמיד ביישן בצורה כזו, אתה לוקח ממנו את האפשרות להעיז ,לשאול ,ולצאת ממעגל הביישנות וחוסר הביטחון שלו, ועל ידי כך מונע ממנו להעצים את עצמו ולהתפתח.
אנחנו חושבות שהשימוש בטאבלט הוא ניתוב חיובי של התפתחות הטכנולוגיה כיום. השימוש בטאבלט נותן מענה לשני הצדדים, גם למורה- שמצליח להעביר את החומר הלימודי בצורה שהכי מתאימה לכל תלמיד, וגם לתלמיד המתקשה- שבזכות הטאבלט החומר הלימודי מונגש לו יותר ,הוא יכול ללמוד בקצב שלו ולהשתתף במהלך השיעור עם יותר בטחון .
דעתי האישית על המאמר -אני מאוד מרוצה כאשר יש אמצעים תכנולוגיים שיכולים לתרום ולעזור לתלמידים בעלי קשיי הלמידה.אך אני הרבה פחות מרוצה כאשר מדובר במכשירים בעלי קרינה רבה ואין ספור חסרונות אחרים ככגון טאבלטים. אי חושבת שזה מאוד מצער שכאשר תלמיד בעל קשיים בלמידה וצריך להישתמש באמצעי עזר מצעים לו טאבלט.כיוון שאני בטוחה שיש מספיק פתרונות נוספים שונים ומגוונים שאפשר להעזר בהם במקום.הטאבלט והאפליקציות הם לא פחתרון הולם, בטח שלא לילד שמתפתח את יכולות החשיבה והריכוז שלו.ואותי באופן אישי זה מאוד מצער שהגענו למצב כזה בעיקבות היתפתחות הטכנולוגיה.
במאמר הוצגו המון יתרונות של שימוש באפליקציות וטאבלטים בכיתות. בין אם זה עזרה לילדים ביישניים שלא תמיד ישאלו שוב את המורה מה הסביר ויבקשו שיחזור על כך ובין אם זה ללמוד לפי קצב שתואם להם ע"י שיעורים מוקלטים וכו'.הדור של היום אכן נולד לעולם טכנולוגי משוכלל שהביא איתו דברים טובים אך גם דברים פחות טובים.אני לא מסכימה עם הבאת הטאבלט לכיתות מכמה סיבות.1. טאבלט כעיקרון נותן לתלמידים פתרון מהיר שבו יש הכל מוקלט ואפשר להאזין ותוך כדי לעצור ולהאזין שוב. יכול להיות שכשחושבים על זה בפעם הראשונה זה מאוד מושך ומושלם. אבל זה לא עובד ככה. זה עלול לבוא על חשבון דברים חשובים מאוד. תלמיד צריך ללמוד לפתח את כישורי הלמידה שלו ואת הרמת למידה שלו שיכולה לגדול עם השנים. למידה היא תהליך ארוך ומורכב שמתחיל בכיתה בעיקר עם המורה- שהוסמך למקצוע הזה להכווין, ועם התלמידים האחרים. תהליך למידה כולל גם נפילות לצורך עליות-הצלחות. ברגע שכל עולמו יהיה הטאבלט, וזה מה שיפתור לו את כל הבעיות הלימודיות שלו לצורך העניין, ובלחיצה על אפליקציה הוא יבין שהוא לא צריך להתאמץ בשביל ללמוד, שהוא לא צריך להקשיב למורה בכלל כשהוא מנסה ללמד בכיתה ולא לסכם את הדברים החשובים. כלומר מנענו ממנו את האתגרים הנחוצים שתהליך לידה מורכב מהם.2. תלמיד בכיתה צריך ללמוד לשבת בשקט ולתת כבוד למורה שמדבר מולו, ללמוד לגשת למורה כמשהו לא ברור לו. הרי לא הביישן למד. הם צריכים לפתח את הביטחון העצמי שלהם באופן כללי קודם ובפרט כמובן מול המורה והילדים האחרים שאיתם בכיתה. כלומר, הכוונה ללמוד איך לחזק את הביטחון שלהם והיחסים הבין-אישיים שלהם עם הזולת ועם מבוגר סמכותי בחיים גם. שוב, ברגע שהטבלט ייכנס לכיתה, והם ידעו שזה מה שיפתור להם את הבעיות, הם לא ילמדו מזה כלום. ברגע שהם יתביישו לגשת ולשאול ולחקור ולהתנסות אז המכשיר הזה יענה להם, ואם יש להם בעייה חברתית אז הם גם יכולים להישאר בבית עם המכשיר הזה, וגם אם יהיו איתו בכיתה, אז יהיו מרוכזים רק בו ובכל מה שהוא מציע למשל משחקים וזה לא יצריך מהם להסתדר ולתקשר עם מישהו אחר. זה מה שילך איתם לעתיד שלהם והם לא יפתחו את הכישורים החשובים הללו שמאוד נחוצים בחיים.3.. מעבר לכך, בית הספר הוא הטרוגני ולא תמיד יש תלמידים שמצבם הסוציו-אקונומי גבוה ולא יהיו מסוגלים לרכוש דבר כזה ולא לתחזק דבר כזה. זה עלול ליצור פערים חברתיים וחוסר שיויון בין התלמידים.אני חושבת שאפשר לשפר את ה"שיטות הישנות" של הלמידה בכיתות ע"י אמצעים אחרים שאפילו יכולים לתת ערך מוסף ללמידה, במקום להכניס את העולם המשוכלל הזה של הטאבלט גם לכיתות בית הספר שיכול למנוע המון דברים חשובים. למשל למידה באמצעות משחק או למידה מסרטים מצולמים ועוד הרבה דרכים שיכולות לעזור לתלמיד להתמודד עם בעיות למידה ולפתח את הכישורים החשובים להמשך החיים שלו, להתמודדויות שיצטרך לעשות גם בעתיד הרחוק- הרי השנים בהן הם נמצאים בבית הספר- הן אלו המעצבות והמחזקות את כישוריהם ואישיותם להמשך הדרך.
לדעתי, הטאבלט איננו חלופה ללימוד בכיתה. הוא אמצעי "תוספת" לאביזרים אחרים, כגון: משחקים, סרטי ווידיאו היכולים להוסיף ולהעצים את חווית הלימוד הפרונטלי בכיתה. הלימוד הכיתתי מעשיר ידע ויוצר בכיתה קשר בין התלמידים הן מילולית והן לא מילולית דרך שפת גוף, בין המורה לתלמידים ובינם לבין עצמם. כל זה חסר במכשיר הטאבלט שהוא אמצעי טכנולוגי. עבודה באמצעות טאבלט לתלמידים מעודדת ריכוז, ניתוק סביבתי וחוסר אינטראקציה בין התלמיד לסביבתו. תלמיד צריך שיהיו לו כישורי למידה בינו לבין חבריו ובינו לבין המורה, הקשר יוצר "סיעור מוחות" , יכולות הקשבה, כבוד הדדי, סובלנות ומוטיבציה ללמידה. חשוב לפתוח קבוצות למידה עפ"י רמות ולהתאים את ההוראה לרמת הקבוצה, השהייה בקבוצה תיתן אפשרות למורים לאתר ילדים חסרי ביטחון עקב קושיי בלימודים או חוסר ביטחון עצמי מסיבות אחרות ולטפל בכך. לכן, הטאבלט איננו חלופה אידיאלית בכיתה ללימוד פרונטלי.
דעתי .יש דבריםשהטבלט מאפשר ,לילדים ועוזר להם הרבה ו.הרבה ילדים התרגלו .אבל אן תחליף לספרים ולמשחקים שיש לפתוח להם את המטוריקה העדינה והגשה וגם הקשר עין בין התלמידים והמורה .
איני מסכימה עם מי שנראה לה שהטאבלט יגרום ללומד לחשוב על "חיים קלים" מחבר המאמר התייחס לטאבלט ככלי עזר היכול לסייע למורים לעודד תלמידים הפחות בטוחים בעצמם. למידה עם טאבלט אינה פותרת את התלמיד מלמידה אך היא מאפשרת למידה דיפרנציאלית, היא למידה לכל דבר, הלומד עדיין צריך לעקוב אחר השיעור ויצליח רק אם ישקיע ויתרגל את התוכן.
אני חושבת שהילדים היום חשופים מעל הרצוי למכשירים טכנולוגים שונים. חשוב לציין שהעיסוק במכשירים אלו , פוגע לעיתים קרובות ביכולת של הילדים ליצור קשרים אישיים. אני חושבת שבית הספר ילדים צריכים ללמוד ולתרגל יצירת אינטראקציות אישיות בנם לבין התלמידים האחרים ,ובינם לבין הצוות. שימוש בטאבלט באופן קבוע בכיתות עשוי לפגוע באינטראקציות החברתיות של הילדים ובכך לפגוע בתפקודם העתידי, בסופו של דבר בעולם האמיתי אנו יוצרים מערכות יחסים עם אנשים ולא עם חפצים. שימוש מתון באמצעים טכנולוגים , תוך הצבת מטרות ספציפיות יכול לסייע -כול עוד הוא מגיע בנוסף לאינטראקציות ולא במקומם.
דעתי על הנושא המובא במאמר הינה חיובית מאוד.אני חושבת שאנחנו נמצאים בעידן מאוד מתקדם מבחינה טכנולוגית ומאחר וזה המצב ראוי שננצל אותו על הצד הטוב ביותר.כיום, בכיתות השונות קיימים תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת. כאלה שמבינים יותר וכאלה שפחות. תופעה נוספת היא אותם התלמידים הסובלים מבעיות של קשב וריכוז.לעיתים רבות, כאשר מורה מעבירה שיעור בכיתה באופן המקובל והרגיל, הרבה תלמידים מאבדים מהר מאוד את יכולת הריכוז וההקשבה למורה ולמהלך השיעור. נוסף על כך, ישנם תלמידים שתפיסה מסויימת אצלם חלשה יותר מהאחרת, לדוגמא, תלמיד שהתפיסה השמיעתית חלשה לא יצליח להיות קשוב למורה למשך זמן. ברגע שהטאבלט הופך להיות חלק מהתנהלות של שיעורים, השיעורים הופכים ברגע להיות הרבה יותר מעניינים, מגוונים ומושכים את עניין התלמידים.כמו שנאמר במאמר, יש לא מעט תלמידים חסרי ביטחון, דבר שבא ליידי ביטוי בחוסר השתתפות בשיעורים, במידה ולא הבינו דבר מה לא בטוח שישאלו וכך הם נשארים עם חוסר הידיעה. השימוש בטאבלט הופך את הלמידה לכביכול אישית יותר, יש לכל תלמיד את המקום לחשוף מה הוא יודע, במידה ולא הבין משהו הוא יכול בכוחות עצמו להקשיב שוב למטלה מבלי להתבייש וכך להצליח.לסיכום, אני חושבת ששילוב הטאבלט יכול מאוד לתרום למהלך השיעורים ולתוצאותיהם.
המאמר אכן מרשים מאוד, ומשתמע ממנו שנותן מענה לבעיות למידה שונות, אך חסרים לי פרטים משמעותיים כגון על איזה גילאים מדובר? לדעתי ישנו הבדל גדול בהשפעת המכשירים הטכנולוגים על ילדים צעירים, שעדיין אינם מיומנים היטב בקריאה וכתיבה ידנית, ועדיין לא רכשו ביטחון בתקשורת הבין אישית בבית הספר. בגילאים אלה כאמור לא מתאים להכניס עדיין אמצעים טכנולוגיים, ולתת את הדגש ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות אנושיות, ותקשורת ישירה. יתכן שבגילאים בוגרים יותר כן יכולים לסייע אמצעים טכנולוגיים אלה, אך גם הייתי נזהרת מלהשתמש בהם באופן מוחלט כתחליף לשיעור רגיל, ורק במקרים מסויימים בוחרת לתת להם שימוש.אני מסכימה עם דעתה של דנה שכתבה שהילדים חשופים היום מעל הרצוי למכשירי טכנולוגיה, דבר הפוגע ביכולת ליצור קשרים אישיים, כמו גם עם דעתו של רוזן שמייחס חשיבות רבה ליצירת קשר עין בין מורה ותלמיד. וכדי לחזק עמדות אלה , הייתי ממליצה להשתמש במכשירים אלה רק באמת במקרים מסויימים מאוד, ובהחלט לא באופן גורף כתחליף להתנהלות שיעורים רגילים.
לפי דעתי שימוש בטאבלטים ואפליקציות בכיתות הינו דבר חיובי כיוון שכך כפי שהוצג במאמר התלמיד יכול לשלוט בקצב השמעת השיעור , וכך גם אם הוא לא שמע משפט אחד הוא מיד יכול להריץ את השיעור אחורה ולשמוע אותו שוב .אני חושבת שהאפליקציות באמת עוזרות להתאים את השיעור הנלמד לרמתו האישית של כל תלמיד דבר שקשה יותר לבצע בכיתה רגילה , עם זאת אני מאמינה שבאמצעות האפליקציות גם הרמה של כל תלמיד עולה . עם זאת אני חושבת כי הטאבלטים והאפליקציות זהו אינו פתרון מספיק , חשוב שיהיה לתלמיד קשר אישי עם המורה שלו , ושירגיש שיש לו למי לפנות ולא מחשב .
מאד אהבתי את המאמר. אני חושבת שיש בו רעיונות טובים להתמודדות בכיתה הכוללת תלמידים בעלי רמות שונות של יכולת. ישנן כיתות רבות שיש פערי יכולת והבנה בין תלמידים שונים, וכאשר הכיתה גדולה (רוב הכיתות היום במערכת החינוך) הילדים המתקשים הולכים לאיבוד, ועם השנים פותחים פערים שגדלים וגדלים. אני חושבת שככל שהילדים המתקשים יקבלו מענה כמה שיותר מיידי לקשיים שלהם, אז לא יווצר פער גדול עם השנים שאח"כ יותר קשה להשלים ולטפל בו. לדעתי, השימוש בטאבלטים יכול להיות פיתרון טוב ויעיל, שיכול לתת מוטיבציה לילדים המתקשים, כמשהו מעניין ומושך בפני עצמו. הטאבלט פונה לעוד ערוצים שניתן לתקשר בעזרתם עם הילדים, ישנם ילדים שהערוצים היותר חזקים אצלם הם החזותי, השמיעתי והטאבלט במקרה הזה יכול להית כלי עזר טוב.עם זאת, השילוב של הטאבלטים, מצריך תיכנון ומשאבים וכן הכנה של הילדים והמורים במה שקשור לשליטה במכשיר עצמו, שאם לא כן, מכשיר הטאבלט יכול להיות מאד יעיל ובעל עזר אך לא מנוצל באפקטיביות.
לדעתי הרעיון להכניס טבלטים לכיתה, עשוי להיות יעיל, אבל המחיר שהתלמידים כמו גם ההורים והמורים עלולים לשלם, גדול מכדי שאסכים להכניס את השיטה הזו לחיי היום יום. כידוע, אנו חיים בעולם מלא וגדוש בטכנולוגיה- מה שהופך את הכל לנגיש וקל להשגה. הנגישות הזו גורמת לילדינו להתבגר מהר מבכינה קוגנטיבית לגילם, ומאידך, מנוונת אצלם את היכולת לתקשר. גם הערך של משהו שהשגתי במאמץ והשקעה יורד ויורד:" בשביל מה להתאמץ? בשביל זה יש אפליקציה…" . הכנסה של טבלטים לכיתות אכן יכולה להועיל, אך גם לפגום ביכולת של הילדים לתקשר כראוי אחד עם השני, עם המורה, ואפילו עם ההורים. וזה עוד בלי להזכיר את היכולת של ילדים לפגוע זה בזה ע":י מסרים פוגעים שמפיצים לכל מי שרק ילחץ על הכפתור המתאים. ילדים ישתמשו, אפילו בתמימות, בטבלט ללא ידיעת המורה שעסוק במהלך השיעור בדברים הנ"ל- והנה לנו נזק שיכול להשפיע שנים רבות.
אני מאד אהבתי את המאמר ואת הרעיונות לנגישות עבור התלמידים החלשים שיותר קשה להם להתרכז ולהבין אך יחד עם זאת אנחנו בעידן מאד מפותח טכנולגית ותלמידים רבים יכולים לנצל את השימוש בטאבלטים לרעה ולהשתמש בהם באמצע שיעור למטרות שונות שאינן קשורות לשיעור וכך זה יוצר הסחת דעת. במקום שיהיו בשיעור, הראש שלהם יהיה בכלל במשהו אחר שלא קשור לשיעור. חוץ מזה אם יש פיקוח על הנעשה בשימוש בטאבלט, אז זה כן יכול להיות מאד חיובי ולהפוך לעזר רב לתלמידים הנזקקים לזה.
ההנחה שניתן להנגיש יותר את האינפורמציה ולטייב את יכולות הלימוד, הלמידה והתפקוד של המורה והתלמיד גם יחד היא נכונה וחיובית.שימוש נוסף שלא עולה כאן הוא יכולת ההתאמה וההנגשה של הלימוד עצמו לאוכלוסיות בעלות תפקוד או בעיות תפקוד שונות ומורכבות:ויזואליות, אודיטוריות, מוטורויות וקוגניטיביות.