איים של חדשנות כמכשול בדרך ל"חדשנות כוללת"
מאת: אורית אבידב-אונגר
מילות מפתח:
בתי ספר
חדשנות בחינוך
חדשנות פדגוגית
שילוב מחשב בהוראה
שינוי חינוכי
שינוי חשיבתי
תהליכי התמודדות
תהליכי שינוי
תקשוב בחינוך
כל מי שזקוק לתובנות אודות תהליכי שינוי שלא מתחוללים בבתי ספר העוברים תהליכי תקשוב כדאי שייקרא בעיון את מחקרה האחרון של ד"ר אורית אבידב-אונגר. המחקר שהוצג בכנס צ'ייס 2010 באו"פ מלמד על הדיפת החדשנות ע"י מערכות חינוך בכלל ובישראל בפרט .
ד"ר אבידב מסבירה בראיון שנערך איתה בכתב העת עדכן מס' 52 ( או"פ) כי "קיימים שני דפוסים של אימוץ חדשנות בבית הספר : "איים של חדשנות" ו"חדשנות כוללת". "חדשנות כוללת" היא מצב שבו החדשנות מקיפה מחצית ויותר מהקהילה הלומדת והמלמדת. היא מרכיב משמעותי במסגרת הלמידה, משתלבת ברמה הארגונית במערכת השעות ותורמת לקידום תוכנית הלימודים.
בדפוס האחר , של "איי חדשנות" , החדשנות מקיפה רק חלק קטן מהחברים הלומדים והמלמדים ומתמקדת בתחום של תוכן משימה מוגדרת. במקרה כזה היא אינה משפיעה באופן משמעותי על כלל הרבדים של התרבות הארגונית. חדשנות מסוג זה מובילה לשינוי תפעולי של היבט מסוים במערכת הארגונית, שינוי שנשאר בתחום הסממנים וההתנהגויות בלבד. ארגוני חינוך יוצרים בתוכם "איי חדשנות" מתוך תקווה שאלה יקרינו על סביבתם ויובילו ל"חדשנות כוללת" והשאלה היא האם התקווה הזו מבוססת" .
במחקרה, עקבה ד"ר אבידב-אונגר אחר תהליך ההטמעה של טכנולוגיות חינוכיות המשמשות בהוראה, בלמידה ובניהול ברשת של בתי ספר, ובדקה את השפעת התהליך על הארגון כולו. זאת תוך ניסיון להבחין בין יעילות ההטמעה של החדשנות בדרך של יצירת "איי החדשנות" בהשוואה לגישת ה"חדשנות הכוללת".
מדוע החדשנות אינה מתפשטת?
"הנחת היסוד של אותם "חדשנים" היא שחלק חשוב בתפקידם החינוכי הוא להכיר לתלמידים את העולם המקוון של הטכנולוגיות החינוכיות על הפוטנציאל הגלום בו. פרט למשוגעים לדבר, מרבית המורים- וכנראה גם מנהלי בתי הספר- מרוצים מהמצב הקיים, או משלימים איתו. התוצאה היא שתהליכי ההוראה והלמידה ברשת ממשיכים להתנהל ברובם באופן מסורתי " .
" כשכבר מצאנו "איי חדשנות" רצינו לבדוק כיצד הם משפיעים על סביבתם ברשת בתי הספר ואם נוצר או מתחיל להתפתח דפוס של חדשנות. למרות המטרות המוצהרות- הרצון של הרשת להיתפס כחדשנית ולקדם חדשנות טכנולוגית- מצאנו שגם אם יש שינויים, אלה שינויים שלא משנים תפיסות עולם. התלמידים לומדים בדרכים מסורתיות , המורים לא השתנו והם אינם משנים את דרכי ההוראה שלהם בעקבות האפשרויות הטכנולוגיות החדשות שמעמיד לרשותם התקשוב. גם אם הם מעלים מצגות ועושים שימוש במחשב, הערכים הפדגוגיים, ותפיסות העולם נשארו כשהיו. "
"שאלנו את עצמנו מדוע "איי החדשנות" המשקפים ומייצגים פדגוגיה אחרת לא הצליחו להתפשט ולייצר חדשנות כוללת, שתשנה את תפיסת העולם ברשת. מצאנו ש"איי החדשנות" יצרו סוג של עיוורון מכיוון ההנהלה. הייתה חדשנות במקום שההנהלה רצתה בה- בתחום האדמיניסטרטיבי, ובמקום שהיה חשוב יותר מבחינתה- בלימודי ערב, במתמטיקה ובהכנה לפסיכומטרי. כאמור, היו גם "איי חדשנות" שהיו פרי יוזמות מקומיות ועצמאיות והם יצרו תחושה שהמטרה הושגה- יש חדשנות, וכיוון שמראש המטרה לא הייתה לשנות את אופי ההוראה- אפשר היה להסתפק בכך".
"כשבדקנו את התרבות הארגונית הכוללת , מצאנו שהטמעת הטכנולוגיה לא השפיעה ולא שינתה ערכים ותפיסות עולם. הפער שהתגלה בין הערכים המובילים של ההנהלה לאלה של העובדים הפך לגורם מעכב ביכולתם של שני הצדדים לראות "שאי החדשנות" יצרו את התחושה ש"אנחנו בסדר" ואין צורך להתאמץ עוד, מה שמנע כל אפשרות של הרחבה שיטתית של החדשנות ועד להשגתה של ,"חדשנות כוללת" .
"המחקר מראה שלא רק שאין כל ערובה לכך ש"אי של חדשנות" יקרין מחדשנותו על סביבתו, אלא שיש אף חשש שקיומם של איים כאלה עלול לחבל באפשרות להגיע לחדשנות כוללת. נראה שצריכה להיות חשיבה אסטרטגית מקדימה על הדרך שבה מנצלים או משתמשים באיי חדשנות, כדי להגיע באמצעותם לחדשנות כוללת".
"כשמדברים היום על מודלים של הובלת שינוי, מדברים על הצורך לבנות תחילה את החזון הכללי, ובהקשר של הטמעת טכנולוגיות בחינוך ברור שהחזון חייב לכלול תפיסה שמתייחסת לתפקידו ותפקודו של המורה. בשטח ראינו שהתפקוד לא משתנה מעצמו בעקבות הכנסת המחשב".
"אם הולכים בדרך של יצירת "איי חדשנות" , לאור ממצאי המחקר שלנו, צריך לשים לב , שהאיים לא יהפכו בעצמם למכשול בדרך להבאת השינוי הכולל, כי כמו שראינו הם עלולים ליצור סוג של עיוורון שימנע את המשך השינוי. זו נורת אזהרה שטוב שנדלקה, מעתה צריך לקחת אותה בחשבון".
ראה גם :
yyya
מעניין מאוד. וגם לדעתי נכון , כי עובדה שלפני תקופת הקורונה רק בחלק מהמקצועות היה שימוש נרחב יותר במחשב בבית הספר. והחלק הפיזי שהשריש את איי החדשנות שבבית הספר יש חדר מחשבים אחד.
מדובר במאמר מלפני 10 שנים ועדיין שום דבר לא השתנה עד פרוץ הקורונה. עכשיו פתאום איי חדשנות בעל כורחם הפכו לחדשנות כוללת כי כבר אין ממש ברירה. זה כבר הוראת חירום. הוראה פנדמית. חבל שצריך קורונה כדי שזה יקרה.
נראה שהמחקר הזה איננו מטפל בשאלה מאד אקוטית, והיא שאלת הכשלונות הקודמים בהטמעה שנבע מסיבות רבות ומגוונות. ומשאלה גדולה וחשובה עוד יותר והיא אלו טכנולוגיות באמת חשוב להטמיע. האם ייתכן שישנם טכנולוגיות שאפשר וניתן להשתמש בהם במערכת החינוך אבל לא חשוב כל כך לעשות זאת. בסופו של דבר בחינוך K-12 , לפחות בK-10 תשתתיות היידע עדיין משמעותיות יותר מאשר אורינות טכנולוגית עם כל חשיבותן (החשובה מאד) מאד ייתכן שזו הסיבהלכשלים בהטמעה.