פג תוקפה של שיטת המקל והגזר

פון זסטרוב, קלאוס. "פג תוקפה של שיטת המקל והגזר". הד החינוך, גיליון 7, כרך פ"ה. תמוז תשע"א, אוגוסט 2011. עמ' 68- 73.


דניאל פינק כתב כמה רבי מכר על עתיד העבודה. ספרו האחרון, Drive, כבר מלהיט את הבלוגוספרה שבוע בלבד לאחר פרסומו (הדברים נכתבו בינואר 2010). פינק הוא כתב לענייני עסקים, אולם עבודתו נוגעת לחינוך הבית ספרי לא פחות משהיא נוגעת למגזר העסקי.

בספרו החדש טוען פינק כי פג תוקפה של שיטת המקל והגזר. פינק גורס כי לצורכי העבודה במאה העשרים ואחת אנו צריכים לשדרג את ההנעה האנושית לאוטונומיה, לשליטה ולתחושת ייעוד.

את טענתו מפרט פינק באמצעות שימוש במטפורה של מערכת הפעלה ממוחשבת. הוא מסביר כי מערכת ההפעלה הראשונה שלנו (אותה הוא מכנה מוטיבציה 1.0) – שהתחוללה לפני כ- 50,000 שנה – הייתה מערכת הפעלה שהתבססה בראש ובראשונה על הדחפים הביולוגיים שלנו. מערכת ההפעלה הזו – שהותאמה לציוויליזציה האנושית שעסקה בעיקר בהישרדות – הפסיקה לתפקד כראוי כשהחברה נעשתה מורכבת יותר.


מערכת ההפעלה השנייה, מוטיבציה 2.0, גובשה על ידי האדם בתקופה בה הוא החל לשפר את רמת החיים שלו. מערכת הפעלה זו נבנתה כל כולה על גמול ועונש – על גזרים ומקלות. מבחינות מסוימות מערכת הפעלה זו סוגלה על ידינו על מנת לרסן את הדחף הביולוגי שלנו לצורך בניית חברה מסודרת והרמונית יותר. שיטת המקל והגזר, טוען פינק, תדלקה את המהפכה התעשייתית כמו גם מאות שנים של התקדמות מסחרית.

אולם כיום מערכת ההפעלה המבוססת על גמול ועונש חשופה ליותר ויותר תקלות. לפי פינק הסיבה לכך היא כי העבודה שאנשים עושים היום שונה באופייה ובמורכבותה, ומצריכה מערכת הפעלה משודרגת שתתמודד עם רמת המורכבות הזאת. המורכבות לה עדים אנו כיום נובעת מקיומם של דחפים נוספים – הדחף לכוון את חיינו בעצמנו, להשתפר בדברים שחשובים לנו והדחף להתחבר אל מטרות גדולות מעצמנו. ארבעים שנות מחקר מעידות כי עבודות מתוחכמות ויצירתיות זקוקות להנעות אחרות. עבודות פשוטות, שבהן הנעה של מקל וגזר יעילה, עברו למיקור חוץ. לכן, מסביר פינק, זקוקים אנו לשדרוג למוטיבציה 3.0, המבוססת, כאמור, על אוטונומיה, שליטה ותחושת ייעוד.

פינק מעביר ביקורת על התנהלותה של מערכת החינוך האמריקנית, אשר עדיין דוגלת במוטיבציה של המקל והגזר. פינק טוען שהמחקרים בתחום מראים כי ייתכן ושיטת הגמול והעונש פועלת לטווח קצר, אולם יכולות להיות לה תוצאות הרסניות לטווח הארוך. שיטה זו מעבירה לתלמיד את המסר לפיו הסיבה היחידה ללמוד היא קיומו של תגמול חיצוני. בכך אינה מעודדת ואף מתעלמת מן הערך הנעלה הגלום בלמידה ואינה מטפחת בקרב הילד את רצונו האישי ללמוד ולהשכיל. זאת ועוד, מחקרים מראים כי האמונה הרווחת לפיה מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית יכולות לחיות בצוותא כלל איננה נכונה. התגמול החיצוני מצר את אופקינו במקום להרחיב אותם, מביא אותנו להתמקד בטווח הקצר, והינו בעל פוטנציאל הרסני על יצירתיות האדם. פינק אמנם אינו מציע כי נבטל כליל את השימוש בכל תגמול חיצוני, אך המחקר מראה שככל שנציע תגמולים חיצוניים כהתניה, כך גדל הסיכוי שנגרום נזק רציני בטווח ארוך.

בנוגע לסוגיית תגמול מורים, גורס פינק כי תגמול מורים לפי ביצועים אינו רעיון הניתן לביצוע. הסיבה לכך היא כי לא קיימת דרך לתגמל את המורים באופן יעיל שלא יכלול פרוטקציה תוך בית ספרית (למשל המנהל מעניק בונוסים לאנשים שהוא חפץ ביקרם), או קשירה בין תגמול המורים לבין ציוני המבחנים של תלמידיהם (מה שיביא להתמקדות יתרה בתוצאות טובות במבחנים). לפי פינק האפקטיביות המרבית של כסף כגורם הנעה מושגת כאשר מורידים את הנושא מסדר היום. כאשר יקבלו המורים שכר ראוי ומידה של אוטונומיה, לא ירווח העיסוק בכסף, והמורים יוכלו להתמקד בביצוע עבודתם בלבד.

ראה גם : השיטה להפוך עובדים ליצירתיים

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?