על פליאה ועל חינוך לפליאה

יורם אורעד
רשת שלובים


עד כמה אפשר לחנך את הילדים ובני הנוער של היום לחוות פליאה זו, ולהבטיח שבהיותם בוגרים הם עדיין ימשיכו לחוות פליאה, התרגשות וקסם מן העולם הסובב אותם, בין אם מדובר בטכנולוגיה, מדע, אמנות, נופים או כל דבר אחר.
בתחילת שנת הלימודים החדשה, אחת הסוגיות המטרידות אותי ביותר היא השאלה האם קיימת דרך, או דרכים, לחנך לפליאה. את השאלה, שעליה אני תוהה רבות, ניתן לפצל למעשה לשאלות רבות שביניהן:

• האם ואיך לעורר את הפליאה בילדים?

• האם ואיך אפשר לגרום לתקשורת בין ילדים לשמש כאמצעי להגברת אותה פליאה?

• האם יש דרך להגביר פליאה אצל תלמידים תוך כדי עבודת החינוך?

• האם תכניות לימודים, דרכי למידה, סביבות למידה, או גורמים אחרים בחינוך ילדינו, כפי שהם כיום, תורמים לדיכוי הפליאה. אם כן, מה עלינו לעשות כדי למנוע זאת ולהיפך - איך ניתן להפוך אותם ליוצרי פליאה ולמעודדי פליאה ?

• האם יש דרך או דרכים לשמר את הפליאה גם כאשר הילדים יהפכו לבוגרים?

• האם וכיצד יש לשלב את החינוך לפליאה כחלק מסדר היום במסגרות של הכשרת מורים?

למאמר של יורם אורעד

ראה גם :
בזכות הפליאה: מחשבות על תפקידו העיקרי של בית הספר

בית הספר צריך לשמר ולהכפיל את רגש הפליאה ויכולת הדמיון ואת היכולת לשאול שאלות ולחלום חלומות. אסור שנפש האדם תזדקן לפני גופו

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?