על גב המורות: כוח ומגדר בחינוך

 
המחקרים והניתוח בספר זה חושפים את עומק הניצול ההולך וגובר במערכת החינוך, ומדובר בנשים. מתגלה סיפור של ממשלות המזניחות בציניות את האינטרסים של נשים הן בתפקידי ההוראה והן בתפקידי הורות. הספר חושף גישות סטריאוטיפיות שפוגעות במערכת החינוך ומתבטאות בדרג מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, באקדמיה ובתקשורת... לניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כגון באלימות נגד נשים: להאשים את הקרבן".  קישור 2 .
 
על גב המורות: כוח ומגדר בחינוך" (כרמל) לבחון את הקשר בין חינוך למגדר במונחים פוליטיים וכלכליים. הספר (שנערך ביחד עם הפרופ' אסתר הרצוג, מרכזת תוכנית אנתרופולוגיה בבית ברל) חושף את הקשר בין חולשתן הפוליטית של הנשים בישראל לבין מעמדן במערכת החינוך.
 
קישור

אתן טוענות בספר ש"מצבן של מורות בישראל משקף את מצבן של נשים בחברה הישראלית בכלל". למה הכוונה?

"מאפיין מרכזי של מערכת החינוך בעשורים האחרונים הוא ריבוי הנשים בה. מ-39% בקרב כלל המורים בשנות ה-30 ל-78% ב-2001. די לבחון את מצבן של המורות ותתקבל מראה חברתית שתשקף מציאות נשית בישראל: השכר הוא מהנמוכים ביותר בקרב בעלי מקצועות אקדמיים במגזר הציבורי בישראל; גברים תופסים את מרבית עמדות הניהול בחינוך, גם החילוני; ונשים אשכנזיות זוכות הרבה יותר מנשים מזרחיות בעמדות ניהול בחינוך החילוני. על אלו יש להוסיף את חסימתן בדרך להנהיג את ארגוני המורים וכן את האשמה שתולים בהן בכישלון בהשכלה. אף שהכישלון הוא קודם כל של ממשלות ישראל - בגלל קיצוצים מסיביים".

בישראל היו שרות חינוך ובכל זאת נשים לא הנהיגו מעולם את הסתדרות המורים. מדוע?

"היום הסתדרות המורים היא גוף פוליטי יותר מאשר ארגון עובדים. דחיקת הנשים ממנה אינה אלא גילוי נוסף של הדרת נשים מהזירה הפוליטית. לאורך השנים עמדו בראש ארגוני המורים לא מנהיגים אלא פעילים. כדי לנצח בהתמודדות כזאת צריך לנפץ מנגנון שלם. לצערי אף אחת משרות החינוך שולמית אלוני, לימור לבנת ויולי תמיר לא פעלה ברוח הספר, הבוחן את החינוך כחלק ממערכת כללית ולא מנותקת מהכוחות הכלכליים בשוק".

בספר נכתב שפעם מתייחסים אל אנשי מערכת החינוך בלשון זכר ופעם בלשון נקבה. מה ההבדל?

"ארנת טורין חושפת במאמרה ?על גב הילדים: שביתת המורים בעיתונות' את השימוש המתוחכם בשפה בתקשורת - המורות הן מורות כשהילדים נכשלים וכשרמת ההוראה לא נתפשת כאיכותית, אבל המורות הופכות למורים בייצוגן בתקשורת בזמן שביתה. אז נעדרת ההתייחסות לכך שתנאי השכר והתעסוקה הנמוכים הן של נשים ושזו שביתה של ציבור גדול של נשים עובדות. בזמן משא ומתן נראים גברים העומדים בראש הסתדרות המורים, ראשי איגודים, שרי אוצר, שרי חינוך - ואז קולן של המורות נעדר".

בספר נבחן היחס למורות במושגים השאובים מתחום האלימות נגד נשים. זה לא מרחיק לכת?

"להזנחה ולניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כמו באלימות נגד נשים - שבה מאשימים את הקורבן. האצבע המאשימה מופנית כלפי המורות המקופחות בלאו הכי בשכר ובתנאי הוראה, ולא כלפי קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. אבל הפגיעה במורות לא מסתיימת רק במערכת החינוך: יום הלימודים הקצר פוגע בהורים, והיות שעל פי רוב ההורה העיקרי המטפל בילדים הוא האם, נפגע כך גם שוויון ההזדמנויות של הנשים".

במאמר שלך "הוראה כמקצוע אם ואב" את מציעה לעודד גברים לעסוק בהוראה. אין כאן הודאה בכישלון פמיניסטי?

"בכלל לא. הרחבת מעגל העוסקים בחינוך מדגישה את האחריות המשותפת של כולנו לחינוך. מערכת שכל השותפים לה שייכים לאותו מגדר או מגזר היא בהגדרה בעייתית. היא תורמת לנטייה החברתית שלנו לייצר ?אחר' בשלב הראשון, ולהדביר אותו בהמשך".
 
 
 
 

    לפריט זה התפרסמו 1 תגובות

    מבקשת להבהיר כי אני, אסתר הרצוג, הכותבת הראשונה (והעיקרית).

    פורסמה ב 09/07/2024 ע״י משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    מה דעתך?
yyya