עוז לתמורה – "לתת להם זריקת עידוד": תכנית "תקווה ומוטיבציה"

קסורלה, י', נברו, ח' וזיו, א' (2013). "עוז לתמורה" – "לתת להם זריקת עידוד": תכנית "תקווה ומוטיבציה". עיונים בחינוך, בחברה, בטכנולוגיה ובמדע (אורט ישראל), 15, 12-10.

רפורמת "עוז לתמורה" השכילה לייצר זמן ייחודי שנמצא אנהרנטית בתכנית, באמצעותו יוכלו בתי הספר לקדם את הרווחה הנפשית ואת המוטיבציה של מורים ותלמידים ולתת להם זריקת עידוד: (1) זמן לפיתוח איכותו המקצועית של המורה (כל מורה מחויב להשתלם כ-60 שעות מדי שנה); (2) זמן ייחודי למפגש בין המורה לקבוצה קטנה של תלמידים (השעה הפרטנית).

בשנים האחרונות גברה ברשת אורט ההכרה, כי אין די בשיעורי תגבור ובסדנאות להקניית אסטרטגיות למידה כדי לשפר את ההישגים הלימודיים של תלמידים תת משיגים, אלא שיש לפתח עבורם גישה חינוכית-טיפולית, שתיתן מענה לתחושת הכישלון ואין האונים שהם חווים, ותפתח בקרבם תחושת ערך עצמי ומוטיבציה ללמוד, וראייה של קשיים כאתגר במקום כאיום.

בעקבות כך פותחה ב"מרכז לכישורי למידה" של המנהל למחקר, פיתוח והכשרה ברשת אורט, תכנית חינוכית-טיפולית בשם "תקווה ומוטיבציה" המיועדת לכלל התלמידים, ולתלמידים תת משיגים בפרט (מרגלית, זיו, אריה וקסורלה, 2006). תכנית "תקווה ומוטיבציה" מבוססת על נתונים שנאספו במחקר שנעשה בשנת 2003-4 ב-13 חטיבות ביניים ותיכונים של רשת אורט (מרגלית, זיו וזימן, 2004).

במסגרת התכנית מוכשרים מורים לעבודה עם קבוצת תלמידים (עד 5 תלמידים). כל מורה נפגש אחת לשבוע עם הקבוצה, חונך, מאמן ומנחה את התלמידים להציב לעצמם מטרות, בדרך כלל לימודיות, ומוביל אותן בתהליך להשיגן במהלך השנה. הפעילות במפגשים משלבת רגש וחשיבה. התלמידים לומדים להתמודד רגשית עם קשיים וגם עם אסטרטגיות למידה, כמו שיפור הזיכרון, ארגון החומר והכנה למבחנים.

במסגרת המפגשים מתקיימים תרגילים של העצמה רגשית ולמידה מהצלחה. התלמידים לומדים לזהות את הכלים שיש להם להתמודדות עם קשיים ורוכשים כלים נוספים להתמודדות עם מצבים מאתגרים.

התכנית מופעלת ע"י צוות של מנחים שהוכשרו במרכז לכישורי למידה. המנחים מעבירים השתלמות לקבוצת המורים שנבחרה כחונכים לתלמידים. המפגשים נערכים בבית הספר אחת לשבועיים לאורך כל השנה. המורים לומדים על התכנית, מתנסים בה בעצמם, ועובדים במהלך שנת הלימודים עם קבוצת תלמידים, שהביעו נכונות לעשות שינוי בתהליך הלמידה.

במשך שנות הפעלתה של התכנית הועברו שאלונים בתחילת התכנית ובסופה על מנת לבדוק את מידת השפעתה על תחושת התקווה והמוטיבציה, תחושת המסוגלות והקוהרנטיות של התלמידים. כמו כן, נערכו ראיונות קצרים עם צוות המורים והתלמידים שהשתתפו בתכנית.

מבחינת המורים: נמצאה עלייה ברמת המסוגלות של המורים במידת יכולתם לסייע לתלמיד, בעיקר בתחום תכנון, ארגון וסיכום הלמידה, העלאת ההשתתפות הפעילה של התלמיד ומציאת עניין בלמידה. תחושת הקוהרנטיות עלתה באופן מובהק ומשמעותי. במיוחד ניתן לראות עלייה משמעותית במידת המובנות, וכן, עלייה משמעותית בתחושת הנהילות. בתום התכנית הרגישו המורים במידה רבה, כי הבעיות שהם עומדים למולן מובנות וברורות בד"כ, וכן הציגו אמונה גבוהה בהקשר למשאבים הפנימיים שיש להם להתמודדות מוצלחת למול האתגרים.

מבחינת התלמידים: נמצאה עלייה בתחושת המסוגלות הלימודית, הריגשית והחברתית וכן ברמת המוטיבציה שמביעים התלמידים וביכולת שלהם להציב מטרות ללמידה. ניכרת שביעות רצון גבוהה מאוד של התלמידים מההשתתפות בתכנית, אשר זימנה להם חוויה חדשה – חווית הצלחה שצמחה מתוך השתתפות פעילה, לקיחת אחריות, הבנה של תהליכים פנימיים, הצבת מטרות ושימוש באסטרטגיות התמודדות. הם ציינו שהתכנית הייתה מאורגנת, תאמה את ציפיותיהם וסייעה רבות לקשר בינם לבין תלמידים אחרים ולמורים וכן תרמה לשיפור מיומנויות הלמידה שלהם.

הממצאים שהתקבלו מבדיקת תחושת הקוהרנטיות של התלמידים לפני התכנית ובסיומה – מחזקים את דברי התלמידים. בבחינת ההבדל בתחושת הקוהרנטיות נמצאה עלייה משמעותית ומובהקת, בעיקר בקבוצה שהציגה בתחילת התכנית ציון מתחת לנורמה. דהיינו, עלתה התפיסה הכללית שלהם לגבי מובנות האירועים בחייהם, יכולת העמידה בדרישות העומדות בפניהם ומידת המשמעות והאתגר שבדרישות אלו. התלמידים ציינו, כי התכנית חיזקה אותם בהתמודדותם למול הדרישות העומדות בפניהם בכל תחומי החיים.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

מרגלית, מ', זיו, א' וזימן, ת' (2004). דוח שנתי – ליווי מחקרי למרכז לכישורי למידה באורט – רגשות.

תקווה ונכונות למאמץ בחינוך העל-יסודי. אוניברסיטת תל אביב (דו"ח מדעי הוגש לקרן אורט). מרגלית, מ', זיו, א', אריה, נ' וקסורלה, י' (2006). סדנה לפיתוח תחושת תקווה ומוטיבציה, משאבי אנוש, 218, 79-74.